"יחידים במינם"

(חלק ג' ואחרון) בעקבות ביקור הצורר הנאצי בארץ המגף, חלה החמרה בתנאי חיי יהודי־איטליה. משנודע לברטלי כי ידידו, הקרדינל אליה דלה קוסטה, עמד בראש רשת הצלת יהודים, הוא לא היסס לרגע. תפקידו של ברטלי בהתארגנות החשאית היה מסוכן ביותר, אך סיפור הכיסוי שלו נראה מושלם. אולם יום אחד, כרעם ביום בהיר, נגרר ברטלי לחדר חקירות אפלולי והואשם בהתנגדות לפאשיזם. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2996

(חלק ב') עם הכתרתו בשנית כאלוף ארצו, תבעה המפלגה הפאשיסטית מברטלי לזכות בשמה באליפות רכיבת־האופניים היוקרתית בעולם: ה"טור דה־פראנס". לנוכח היסוסיו, הסיתו הפאשיסטים את דעת הקהל נגד ברטלי, השחירו את שמו הטוב, ואף איימו במרומז על חייו. כמי שכפאו שד, החל אז ברטלי להתכונן לתחרות המפרכת ביותר שבה השתתף מעודו. למרות הקשיים, האלוף האיטלקי הוכיח כי לא קורץ מחומר רגיל, ואף הביע באומץ את מחאתו לעיני העולם כולו. לאחר שמדינתו התדרדרה לשפל מוסרי חסר־תקדים, החליט ברטלי, בשם מצפונו, גם להסתכן ולתקוע מקל בגלגלי המפלגה הפאשיסטית. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2991

(חלק א') ג'ינו ברטלי היה אחד מן הדגולים שבאלופי רכיבת־האופניים בהיסטוריה. הוא היה בן למשפחה קשת־יום, וכדי לרכוש את זוג האופניים המשומשים שלו, עבד כעוזר־איכר. בגיל שבע־עשרה נעתר אביו להפצרות, והתיר לו להתחרות במירוץ הראשון שלו, שבו זכה. בחלוף כחמש שנים בלבד ותודות לסגנון הרכיבה החריג שלו, ברטלי הוכרז כאלוף איטליה, וזכה להערצה שלא חלם עליה. אולם אז החלו הפורענויות להתרגש ולבוא: בתחילה פקדה טרגדיה את משפחתו, ולאחריה מצא עצמו ברטלי במסלול התנגשות עם המפלגה הפאשיסטית ומנהיגה האלים, בניטו מוסוליני. ברטלי סירב להיהפך לכלי־שרת בידיה של אידיאולוגיה שממנה סלד, והחליט להתנגד לה במו־רגליו. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2985

זֶנּוֹבִּיה הייתה מלכתהּ הגאה של מושבת־הסחר המשגשגת פלמירה (תדמור), בשטחי סוריה דהיום. לאחר שקיסרי־רומא מיאנו להכיר בשלטונה, הביס צבא זנוביה את לגיונותיהם בזה אחר זה. ממלכתה הלכה והתרחבה, עד שהשתרעה על כל חלקה המזרחי של הקיסרות. בכך הגדישה מלכת־המדבר השאפתנית את הסאה, והאימתנית שבמעצמות העולם העתיק החליטה לאסור עליה מלחמה. סופה של מי שכינתה עצמה "המלכה הנודעת מכולם", היה רע ומר. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2978

נגיב מחפוז היה סופר מצרי זוכה פרס נובל, הנחשב לאחד מחלוצי הספרות הערבית המודרנית. בספריו מתח מחפוז ביקורת על שחיתות שליטי ארצו, וקומם עליו את קנאי־הדת, בשל אופן תיאורו את מייסדי הדתות המונותאיסטיות. לאחר שהעז להתנגד באומץ לפגיעה בחופש הביטוי, ואף לתמוך בגלוי בהסכם השלום עם ישראל, הוא הגדיש את הסאה. החסידים השוטים, שטעו לחשוב שאלימות היא הוכחה לאדיקות, גמרו אומר להשתיק את מחפוז. לעד. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2973

אלפרד וֶגֶנֶר היה מלומד חריף, שהשערותיו המהפכניות שמטו את היבשה מתחת לאַדְנֵי־הממסד המדעי. על סמך עדויות שונות, הוא הציע שכלל יבשות העולם היו בעבר חלק מיבשת־על כבירה. מכך הסיק וגנר, שייתכן בהחלט כי היבשות נעות לאיטן מאז ועד היום. כתוצאה מכך, הוא נקלע לעימות חזיתי עם כל מי שדבקו בהנחות המדעיות המקובלות בתקופתו, וסירבו להניח למישהו להזיז את היבשה שלהם. שמו הטוב של וגנר הוכתם ותומכיו נרדפו, אך בדיעבד התברר כי רעיונותיו החלוציים היו נכונים. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/

קרל סייגן היה מדען מבריק שחלום־ילדותו היה איתור חיים תבוניים מחוץ לכדור־הארץ. כיועץ בכיר של סוכנות החלל האמריקאית (נאס"א), הוא רתם את טובי המוחות למצוד חובק־העולמות שלו: סייגן נטל חלק בשיגור לחלל של שלל משימות בלתי־מאוישות, שאחת מהן הייתה יומרנית במיוחד. ברבות השנים הפך סייגן למדען המפורסם בארצות־הברית, שהנגיש לציבור הרחב את יופיו של המדע בעזרת ספרים וסדרות פורצי־דרך. בעיני רבים בדורו, סייגן הפך לדמות המופת של הספקן אשר לחם בעוז באמונות־ההבל, בחן טענות למפגשים עם חייזרים, והזהיר מפני סכנותיו של "החורף הגרעיני". למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2954

מילדרד פיש־הרנק הייתה מלומדת אמריקאית, שנישאה לגרמני והעתיקה את מגוריה לארצו. במרוצת שנות השלושים של המאה העשרים, היו בני־הזוג הרנק עדי־ראיה לנסיקת המפלגה הנאצית, והחליטו שלא לעמוד מנגד. הם ייסדו בביתם את ארגון המחתרת הגדול בברלין, חילצו יהודים מגרמניה ואף ריגלו למען ברית־המועצות. עד מהרה העניק שירות־המודיעין הגרמני לרשת־הריגול את הכינוי "התזמורת האדומה". המצוד אחר בני־הזוג, שחירפו נפשם למען האנושיות החל, ותוצאותיו היו הרות־אסון. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://nivgoldstein.wordpress.com/wp-admin/post.php?post=2948&action=edit

(חלק ב' ואחרון) חרף אזהרות מקפיאות־דם של יורדי־ים נורבגים, שקלטון החליט לחצות את ים־וודל עתיר קרחוני־הענק, בדרכו לאנטרקטיקה. בתחילה שיחק ל"אנדיורנס" מזלה, אלא שאט־אט החלו הצרות לאפוף את הספינה מכל עבר, וסופן שהכריעו אותה. בלית־ברירה, הורה אז שקלטון על פינוי ה"אנדיורנס", וחברי־צוותה מצאו עצמם נטושים בלב ים־הקרח האינסופי. כך החלה האודיסיאה האגדית של שקלטון, שבמסגרתה הציל את כלל חברי־צוותו והשיבם לחיקה החמים של הציביליזציה. אלא ששקלטון לא הסתפק בהפיכת שמו למופת של עוז־רוח ואומץ. הוא נחוש היה להגשים את חלום חציית אנטרקטיקה, ויצא למסעו האחרון אל היבשת הקפואה. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2933

(חלק א') ארנסט שקלטון היה הרפתקן לִבְלִי־חַת, אשר חלם להיות הראשון להגיע לקוטב הדרומי. לאחר שיריביו גברו עליו במלחמה הקרה הזו, הציב לעצמו שקלטון אתגר אימתני חדש: חציית יבשת אנטרקטיקה. הוא רכש את הספינה האיתנה ביותר שנבנתה אי־פעם בנורבגיה, והעניק לה את השם "אנדיורנס", שמשמעותו "התמדה", או "כוח סבל". בדיעבד התברר, כי לא היה שם מדויק מזה לתיאור העלילות מקפיאות־הדם של שקלטון וצוותו, באחד מן המקומות העוינים ביותר בכדור־הארץ. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:

מאזינות ומאזינים יקרים, מפאת הנסיבות, זה לא יהיה פרק רגיל של "יחידים במינם", אלא מעין "מאחורי הקלעים" של ההסכת. שמרו על עצמכם, היו בטוב ועשו טוב! ניב.

(חלק ג' ואחרון) זמן קצר לאחר שהובל ראול ולנברג למוסקבה, יצא החרמש מן השק. חסינותו הדיפלומטית לא הועילה לו, והוא נכלא על לא עוול בכפו. חוקריו דחו את טענותיו בדבר הצלת היהודים, וטפלו עליו אשמת ריגול למען גרמניה הנאצית. בשנים הבאות סיפקו שוביו שלל הצהרות שונות על מצבו ומקום הימצאו, אך גורלו נותר עלום. ולנברג, אשר הושיע רבים כל כך, לא נושע בעצמו. מי שהצליח לחמוק מבין מלתעותיה של החיה הנאצית, נמחץ דווקא תחת כפתו של הדוב הסובייטי. אולם מורשתו המפוארת של ולנברג, אשר אבד במחשכים, תאיר לנצח כמופת של אנושיות ומוסריות. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבה נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2805

(חלק ב') בעוד "הצבא האדום" מתדפק על שערי בודפשט, התגנבו לאוזני ולנברג ידיעות מזעזעות: שליטיה החדשים של הונגריה, חברי מפלגת "צלב־החץ" האנטישמית, התמסרו בהתלהבות לטביחת יהודיה. ולנברג שם אז את נפשו בכפו, והחל לנסוע בדרכים, כדי לחלק במו ידיו את דרכוני־החסות. הוא לא בחל באמצעים והצליח להושיע יהודים מצעדות־מוות, ממחנות־ריכוז, ומאלף ואחת מיתות משונות. למרות שנהיר היה לו שהן הנאצים והן אנשי "צלב־החץ" ביקשו את נפשו, ולנברג לא ידע פחד. לבסוף הגיע היום שלו ייחל בכל לבו: "הצבא האדום" כבש סוף־סוף את בודפשט. אולם דווקא אז, חלה בעלילה תפנית מחרידה. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2798

(חלק א') ראול ולנברג היה דיפלומט שבדי אציל־נפש, שנמנה עם אצולת הממון בארצו. למרות ייחוסו הרם, ולנברג העדיף לסלול את דרכו בחיים בכוחות עצמו. לאחר סיום לימודיו בהצטיינות, הוא עסק במספר משלחי יד, שבמסגרתם התוודע לגורל יהודי אירופה הנרדפים. רצונו של ולנברג לסייע לשארית הפליטה, הוביל אותו הישר להונגריה, שראשיה שיתפו פעולה בהתלהבות עם הצורר הנאצי. עם הגעתו לבודפשט, הבריק במוחו של ולנברג רעיון גאוני, שעתיד להציל את חייהם של אלפי יהודים ממבקשי נפשם. אולם עד מהרה, משך ולנברג את תשומת לבו של הגסטאפו, וגרוע מכך, של אדולף אייכמן. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2791

קטיה קראפט הייתה חוקרת הרי-געש, שהלכה אחרי מושאי אהבתה בלבה ובאפר. לצד בן זוגה, מוריס, היא נהגה לחקור את הרי הגעש באופן שונה ומסוכן מן המקובל בתחום. בני הזוג קראפט לא היססו לעמוד ממש על סף הלבה המבעבעת, כדי לצלם את ההתפרצות הגעשית מקרוב. באופן הזה, הם שפכו אור על תופעת הטבע, שרב בה הנסתר על הגלוי. תובנותיהם המהפכניות הצילו חיים רבים במספר אזורים געשיים. אולם יום אחד נוכחו בני הזוג קראפט לדעת, שלמען אהבתם הגועשת, הם הרחיקו לכת. זה היה משחק באש. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2772

(חלק ב' ואחרון) נחוש למצות את הדין עם הרוצחים הנאצים, שמעון ויזנטל החל במצוד. הוא נבר בהררי דפים ומכתבים, ודלה כל פרט מידע שיכול היה לסייע באיתורם, בכל פינה בתבל. עד מהרה זיכה אותו "שלל הציד" שלו בתהילה עולמית. רוצחים נאצים החלו לחיות בחשש מתמיד מפני רודף הצדק האימתני. אולם יום אחד שב וגילה ויזנטל לחרדתו, שאך פסע מפריד בין הצייד לבין הניצוד. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2758

(חלק א') שמעון ויזנטל, המוכר בכינויו "צייד הנאצים", הקדיש שישה עשורים מחייו לאיתור הרוצחים הנמלטים. חייו היו מסכת מחרידה של כאב ומוות: הוא התייתם מאב, וניצל ממספר פוגרומים עוד בטרם מלאו לו חמש עשרה שנים. למרות זאת, ויזנטל השלים את חוק לימודיו בהצלחה והקים משפחה, אך אז פרצה מלחמת העולם השניה. במרוצת שנותיה יחווה ויזנטל על בשרו, כמה וכמה התנסויות מזעזעות באכזריותן. הוא ישרוד את כולן, ובתום המלחמה תעמוד מטרה אחת לנגד עיניו: מיצוי הדין עם הרוצחים, למען הקורבנות. הוא היה נחוש לצוד נאצים באשר יהיו. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2744

מריה סיבילה מריאן הייתה חוקרת חרקים ופרחים פורצת דרך, שאיוריה נחשבים עד היום למופת של דיוק מדעי. בשונה ממלומדי המאה השבע עשרה, היא השכילה לחקור את מושאי מחקרה לפרטי פרטים, בסביבתם הטבעית. שלא במפתיע, דווקא בתקופה שבה רבים ראו בחרקים "יצירי השטן" שנוצרו יש מאין, תרומתה להבנת גלגוליהם השונים הייתה עצומה. ואז, בגיל חמישים ושתיים, החליטה מריאן לפרוש כנפיים ולהמריא אל הרפתקת חייה. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2734

ג'ימי ת'ורפ היה מגדולי האתלטים בהיסטוריה, אך הקדים את זמנו. כבר בילדותו הוא סבל ממחסור ומאפליה, בשל מוצאו האינדיאני. ת'ורפ מצא נחמה בריצה, ועוד בטרם מלאו לו עשר שנים, גמא עשרות קילומטרים. בשנים הבאות, הוא התגלה כספורטאי משכמו ומעלה, אשר הצטיין במגוון ענפי אתלטיקה. למרות הקשיים שהיו מנת חלקו, ת'ורפ קטף בקלילות שתי מדליות זהב באולימפיאדת סטוקהולם 1912. אולם היו אלה דווקא חברי הוועד האולימפי האמריקאי, שהתקשו לשמוח בהישגיו של בן־ארצם. אי לכך, הם אילצו את ת'ורפ להתחרות במסלול מכשולים גזעני, שבו לא היה לו סיכוי לנצח. פרי הבאושים של מזימתם הבשיל לאחת מפרשיות העוול המקוממות ביותר בעולם הספורט. למידע על קטעי המוסיקה והמקורות, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2721

(חלק ב' ואחרון) את שתי יצירות המופת פרי עטו, "ההוביט" ו"שר הטבעות", כתב טולקין בדם, גזע ודמויות. שתיהן נחצבו מדמיונו במשך שנים רבות, על רקע מלחמה עולמית, והפכו מיד לאבני דרך בתולדות הספרות. טולקין ברא בהן בלשונו עולמות קסומים לפרטי פרטיהם, והפך לאגדה מהלכת בעבור מעריציו המרובים. אלא שרק לאחר מותו של טולקין, התברר עושרו האמיתי של מפעל חייו המיתולוגי. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2704

(חלק א') ג'ון רונלד רעואל טולקין הוא מחברן ברוך־הכישרונות של יצירות המופת "ההוביט" ו"שר הטבעות". כבר מגיל צעיר נשבה טולקין בקסמן של אותיות ומילים, ומצא בהן מפלט מגזירות הגורל. הוא למד על נקלה שלל לשונות, ועד מהרה, החל להמציא שפות מלאכותיות מורכבות. אלא שרק לאחר שלחם במלחמת העולם הראשונה, החליט טולקין לברוא על הנייר עולמות דמיוניים, לפרטי פרטיהם. יום אחד, לגמרי במקרה, הוא שרבט את המילים "במאורה באדמה גר לו הוביט", וכל השאר - מיתולוגיה! למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2689

(חלק ב' ואחרון) לאחר איחודם המחודש, שקדו חברי ה"וורד הלבן" על הרחבת היקף פעילותם המחתרתית. הם הפיצו אז ברחבי גרמניה כרוז מחאה חמישי במספר, ואף יצרו קשר עם תנועת המרי הארצית. אולם עייפותם של סופי והנס הייתה בעוכריהם, והם החלו לנהוג בפזיזות. כאשר קלגסי הגסטפו נשפו בעורפם, ונראה היה שקריסת המחתרת היא רק עניין של זמן, יצאו שני האחים למשימתם המסוכנת ביותר. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://wordpress.com/post/niv-goldstein.com/2648

(חלק א') סופי שול הייתה חברה במחתרת "הוורד הלבן", אשר התקוממה באומץ נגד הרייך השלישי. בצעירותה, סופי אמנם הצטרפה לתנועת "נוער היטלר", אך לא מצאה בה את מקומה. אולם לאחר שהיא ובני ביתה נעצרו על ידי הגסטאפו, סופי החליטה למרוד בכל דרך בגרמניה הנאצית. עם תחילת לימודיה באוניברסיטת מינכן, סופי הצטרפה למחתרת ה"וורד הלבן", שהקים אחיה הבוגר, הנס. היא לקחה חלק משמעותי בהפצת כרוזי המחתרת, שגינו את המנהיגים הנאציים, והטיפו למרי־אזרחי בגרמניה. הכרוזים חסרי־המורא חוללו סערה במינכן, ממעוזיה של המפלגה הנאצית. היה זה רק עניין של זמן, עד שחוקרי הגסטאפו יפתחו במצוד קטלני אחרי סופי וחבריה למחתרת. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://wordpress.com/post/niv-goldstein.com/2640

ארנסט הקל היה מייסד תחום האקולוגיה, ומי שגילה מאות אורגניזמים שלא היו מוכרים למדע. הוא הוסמך לרפואה, אך חלם להיות חוקר נודד, ולתאר את הטבע באמצעות מכחולו. בלית ברירה בחר הקל לעסוק בזואולוגיה, אך יום אחד חווה הארה ששינתה את חייו: הוא מצא את הדרך למזג את המחקר המדעי עם האמנות. אולם אירוע טרגי במיוחד, גרם להקל להקדיש את כל כולו לחקר האבולוציה. בערוב ימיו, הוא הפליא להציג את קשרי הגומלין שבין כלל שוכני כדור־הארץ בציוריו המרהיבים. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://wordpress.com/post/niv-goldstein.com/2629

דמיטרי שוסטקוביץ' נחשב על־ידי רבים, למלחין הדגול ביותר שפעל בברית־המועצות. למרות יתמות מוקדמת, חולי ועוני, שמו התפרסם ברחבי תבל כבר בגיל עשרים. נראה היה שדרכו למשרת המלחין הרשמי של ארצו הייתה סלולה, אך הוא סירב להיכנע לתכתיבי סטאלין. בהנחיית הרודן צמא־הדם, הוגדר אז שוסטקוביץ' כ"אויב העם", והפך לאסיר בארצו שלו. גם אז, למרות המחיר הכבד ששילם, שתל שוסטקוביץ ביצירותיו רמזים בגנות הרודנות, ובכך נותר נאמן לאמת שלו. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://wordpress.com/post/niv-goldstein.com/2621

(חלק ב') לאחר שהשתקע בדרום־צרפת, שכר וינסנט ואן־גוך, במעותיו האחרונות, מעון רחב־ידיים. הוא צבע אותו בצבע הצהוב, אשר סימל בציוריו רגשות אושר ואחווה. בין כתליו של "הבית הצהוב", קיווה ואן־גוך לכונן את מושבת האמנים שעליה חלם. אולם לאחר שניאות הצייר פול גוגן, להתארח "בבית הצהוב" של ואן־גוך, התגלו שני האמנים כשמן ומים. מכאן קצרה הדרך ל"טרגדיה בארל" המגואלת בדם. עד לסוף ימיו, עתיד ואן־גוך לסבול מהתקפי אובדן שפיות חוזרים ונשנים. למרות זאת, בתקופות החסד שבין ההתקפים, הוא המשיך לצייר את ציוריו הגאוניים כאחוז תזזית. שפוי ומטורף לסירוגין, דחוי ובלתי מוערך, עני ובודד, חש ואן־גוך כי סבל דיו עלי־אדמות. רק לאחר מותו, הפך ואן־גוך הרדוף לגיבור תרבות נערץ, וזכה להערכה שנמנעה ממנו בחייו הטרופים. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://wordpress.com/post/niv-goldstein.com/2432

(חלק א') וינסנט ואן־גוך מוכר כאחד מגדולי הציירים בהיסטוריה, אך ציוריו המפעימים לא זכו להערכה במרוצת חייו רווי־הסבל. כבר למן נערותו, ניכר היה כי ואן־גוך התקשה למצוא את מקומו בעולם: הוא נפלט מכל מסגרת, התאהב בנשים הלא־נכונות, וחי בבדידות תהומית ובשולי החברה. לאחר תקופה קצרה וכושלת כמטיף דתי, מצא ואן־גוך את ייעודו האמיתי כצייר. אולם התנהגותו התמהונית הביאה אותו לעזיבת הולנד, וכשהוא עני, דחוי ורעב, התיישב בפריז. ואן־גוך הרדוף החל לחלום אז על הקמת קומונת אמנים, שבהם ראה את אחיו לגורל, בדרום-צרפת. אלא שעם מעברו לדרום שטוף־השמש, החלה קריסתו הנפשית של וינסנט ואן־גוך. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://wordpress.com/post/niv-goldstein.com/2423

איימי ג'ונסון קבעה מספר שיאי עולם מרהיבים, בשלל טיסות יחיד חובקות תבל. לא אחת התרסק מטוסה הרעוע, ופעמים רבות נאלצה ג'ונסון לנחות בשטחים עוינים. רבים עקבו בשקיקה אחרי הרפתקאותיה מסמרות השיער, ועד מהרה, היא זכתה לכינוי "מלכת האוויר". עם פרוץ מלחמת העולם השניה, הצטרפה ג'ונסון לחיל האוויר הבריטי, וסייעה בהטסת מטוסים ברחבי הממלכה. דווקא אז, בעת טיסה שגרתית מעל ארצה, אבדו עקבותיה של ג'ונסון לעד. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://wordpress.com/post/niv-goldstein.com/2416

(חלק ב') לאחר שבועות קשים מנשוא, במרחביו האינסופיים של האוקיינוס השקט, נפל זמפריני בשבי היפנים. הוא הועבר ממחנה שבויים אחד למשנהו, הועבד בפרך וסבל רעב ועינויים, אך שרד עד לתום המלחמה. לאחר ששב לארצו, הוא התחתן והחל לעבוד, אך גילה שזוועות המלחמה עדיין חיו בקרבו. זמפריני נקלע לתקופת שפל אישי שהתקשה להיחלץ ממנה, אך כמנהגו, סירב להיכנע. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://wordpress.com/post/niv-goldstein.com/2408

(חלק א') לואי זמפריני היה הטוען לכתר אלוף העולם בריצה, בשלהי שנות השלושים של המאה העשרים. כילד בעייתי וכנער פורע חוק, זמפריני רץ בעיקר אם שוטרים רדפו אחריו. אולם לאחר שבגר מעט וגילה את חדוות הריצה, הוא היה בלתי ניתן לעצירה. "הטורנדו של טורנס", כפי שכונה, שבר שיאים לאומיים ללא הרף, ועוד בטרם מלאו לו עשרים שנים, זומן לנבחרת הריצה האמריקאית. אולם עם פרוץ מלחמת העולם השניה, עלה בלהבות חלום אליפות העולם של זמפריני. הוא גויס לצבא האמריקאי, ולאחר שמטוסו התרסק בלב האוקיינוס השקט, החל מסע ההישרדות הבלתי נתפס שלו. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://wordpress.com/post/niv-goldstein.com/2378

ג'ורג' מלורי היה מטפס הרים מחונן, אשר דילג על צוקים ונשם אוויר פסגות, שנחשבו לבלתי ניתנים להעפלה. אולם היה זה דווקא ההר הגבוה בעולם, האוורסט, אשר נותר רחוק מהישג ידו. רק לאחר מלחמת העולם הראשונה, זכה מלורי להצטרף לשלושה ניסיונות העפלה על פסגת חלומותיו, שאחד מהם הסתיים באסון כבד. למרות זאת, מלורי הרהיב עוז לצאת למשלחת טיפוס רביעית, שממנה לא שב. גורלו של מלורי נותר לוט בערפל עד היום: האם היה הראשון לכבוש את פסגת האוורסט? למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://wordpress.com/post/niv-goldstein.com/2368

מאזינות ומאזינים יקרים, לרגל מאה פרקים של "יחידים במינם", הקלטתי הפתעה קטנה בעבורכם. אם אהבתם אותה, אתם מוזמנים לשתף אחרים. היו בטוב ועשו טוב, ניב.

(חלק ג' ואחרון) מחקריו רחבי-היריעה של לאונרדו דה-וינצ'י, לימדו אותו על קיום תבניות, החוזרות ונשנות בטבע. הוא הסיק מכך שכל הקיים בעולמנו, הינו חלק בלתי נפרד ממארג סבוך ומפואר. תובנה זו הביאה את דה-וינצ'י, דמות המופת של האדם תאב הידע, לשינוי אורחות חייו, שגם כך היו חריגים בתקופתו. מורשתו של דה-וינצ'י, אשר הקדימה את זמנה במאות שנים, מלווה אותנו גם כיום. נותר רק לדמיין, אילו סודות צופנות בחובן מחברותיו של איש האשכולות הגאוני, אשר טרם התגלו. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2300

(חלק ב') כשנתיים לאחר שובו של לאונרדו דה-וינצ'י לפירנצה, נתונה הייתה העיר בכף הקלע: מפקד צבא האפיפיור, צ'זארה בורג'ה האכזר, צר עליה ואיים לכובשה. בצוק העיתים, שלחו פרנסי פירנצה את דה-וינצ'י לבורג'ה, כדי לסייע לו לבצר את מצודותיו ברחבי איטליה. בה בעת, דה-וינצ'י אמור היה לרגל בחשאי אחרי בורג'ה איש-הדמים. לאחר שהצליח להיחלץ משליחותו המסוכנת, שב ונתן דה-וינצ'י דרור לסקרנותו האגדית: הוא המציא שלל מכונות מתוחכמות לעילא; החל לצייר את יצירת המופת האלמותית, "המונה ליזה"; שקד על ניתוח גופות, והעשיר פלאים את מכלול הידע האנושי. אך גם בערוב ימיו, נאלץ דה-וינצ'י לכתת רגליו כדי למצוא נותן חסות. כשהלך לעולמו לבסוף בצרפת, הייתה מיתתו אפופה במיסתורין, ממש כמו לידתו. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2282

(חלק א') לאונרדו דה-וינצ'י היה איש-אשכולות גאוני שאין שני לו. ילדותו לא הייתה סוגה בשושנים: הוא נולד מחוץ לנישואין, גדל בכפר נידח וזכה להשכלה בסיסית בלבד. רק כשהגיע לעיר הגדולה, פירנצה, החלו חייו להשתנות. עד מהרה התגלה דה-וינצ'י כצייר משכמו ומעלה, אך סירב להגביל את סקרנותו לתחום זה בלבד. הוא המציא עוד ועוד מכונות משונות, אשר הקדימו את זמנן במאות שנים. בד בבד, דה-וינצ'י חקר, בחן ולמד אינספור דברים שעניינו אותו. אך ככל שנקף הזמן, התברר כי דה-וינצ'י היה חריג, שונה ויוצא דופן בכל אשר פנה. למרות כישוריו הבלתי נדלים, עתידו היה לוט בערפל. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2270

אדית' קאוול הייתה האחות הראשית בבית-ספר חלוצי לסיעוד בבלגיה. היא עשתה חיל בתפקידה, ועתידה נראה היה מזהיר. אולם אז פרצה מלחמת העולם הראשונה, ובמסגרת "תוכנית שליפן", כבשה גרמניה את בלגיה בסערה. קאוול הורתה אז להעניק טיפול רפואי זהה, לחיילים פצועים מכל הצבאות. בהדרגה, היא אף סייעה להברחתם המחתרתית של מאות חיילים מן החזית. אולם הגרמנים החלו לחשוד בקאוול, וכדור השלג התגלגל במהירות, עד לסוף המר והנמהר. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2260

(חלק ב' ואחרון) בעקבות תרגיל הונאה מחוכם, הגרמנים השתכנעו מעל לכל ספק, שאדי צ'פמן מרגל למענם בבריטניה. כך עלה בידיו של "הסוכן זיגזג", להזין את הגרמנים במידע שגוי, שהציל נפשות רבות. אך גם הבריטיים גילו לחרדתם, שנאמנותו של הסוכן הכפול הבלתי-שגרתי, נתונה הייתה בעיקר לעצמו: למרות כל מעלליו, אדי צ'פמן מיאן לזנוח את עולם הפשע. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2250

(חלק א') אדי צ'פמן היה פושע בריטי, שצירוף נדיר של נסיבות, הפך אותו לסוכן כפול במלחמת העולם השניה. לאחר שורה של מאסרים מביכים, ותודות להמצאה חדשה, צ'פמן הפך לפורץ כספות משגשג ומגונדר. אולם עם פרוץ מלחמת העולם השניה, הוא מצא עצמו מאחורי סורג ובריח, באי שנכבש על ידי גרמניה הנאצית. צ'פמן מיהר להציע את שירותיו למודיעין הגרמני, והפך לסוכן "פריץ". בתום אימונים מפרכים, נשלח צ'פמן למשימתו הסודית בבריטניה, והפתיע את כולם. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2240

ג'יי קיי רולינג נולדה בעיירה חסרת קסם באנגליה, וכבר מילדותה, התגלתה כתולעת ספרים מדופלמת. היא למדה באוניברסיטה אפרורית, ועבדה בשורת עבודות מזדמנות. אולם יום אחד, בעת נסיעה שגרתית ברכבת, התחולל בדמיונה הפלא: הארי פוטר, הילד-הקוסם המפורסם בעולם, הגיח כבמטה קסם. אלא שכמה החלטות שגויות של רולינג, דרדרו אותה למעגל קסמים אכזרי של עוני וייאוש. כנגד כל הסיכויים, היא החלה לכתוב את סדרת הספרים, שעתידה לשבות את העולם בקסמיה. והשאר? היסטוריה (והיסטריה) מוגלגית! למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2224

(חלק ג' ואחרון) בערוב ימיו חיבר הקיסר מרקוס אורליוס, את חלק הארי של היצירה "מחשבות אל עצמי". זהו חשבון נפש אישי, ברוח הפילוסופיה הסטואית, שנכתב בעת שהותו בחזית הצפונית. אולם בטרם שבק חיים, תבע הקיסר המלומד להוריש את השלטון לבנו, שהיה ידוע כפרא אדם אלים. כך עלה על כס האימפריה הרומית הקיסר קומודוס, אחד מצמאי הדם שבשליטיה. למרות הכבוד שרחשו לאביו המנוח, החליטו מתנגדיו הרבים של הקיסר הצעיר, לשים קץ לשלטון האימים שלו. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2197

(חלק ב') עם הכתרת מרקוס אורליוס כקיסר רומא, אפפו אותו הפורענויות מכל עבר: מרידות פרצו במזרח האימפריה ובמערבה, ומיליוני בני אדם החלו למות במגפה מסתורית. הקיסרות הרומית נחלשה מאוד, ואורליוס עתיד לגלות, כי הקרובים לו ביותר, תמכו במרד שהוכרז נגדו. גם בתחום מדיניות הפנים, נראה היה כי אין בפיו של הפילוסוף שהפך לקיסר, בשורה של ממש. ואולם, ההחלטה האחרונה שקיבל אורליוס בשנותיו האחרונות, הייתה הגרועה והקטלנית מכולן: מינוי בנו צמא-הדם, קומודוס, כיורשו. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2180

(חלק א') מרקוס אורליוס היה פילוסוף סטואי, אשר כמעט בעל כורחו, הוכתר כקיסר האימפריה הרומית. אורליוס שנולד למשפחה מיוחסת ועשירה, אימץ לעצמו כבר בגיל צעיר אורח חיים מהורהר וסגפני. הוא שאף להתמסר כל כולו לרזיה של הפילוסופיה הסטואית, אך הגורל רצה אחרת. עד מהרה נאלץ הקיסר אורליוס להתמודד נגד איתני הטבע ופגעי האדם כאחד, שאיימו למוטט את האימפריה הרומית: רעב, מגיפה, מלחמות ובוגדנות מבית. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2161

(חלק ג' ואחרון) בפקודת הצאר אלכסנדר השלישי, החלו מקורביו של לב טולסטוי לחוש את נחת זרועה של אמא רוסיה. אולם הרדיפות לא ריפו את ידיו של טולסטוי. נאמן לאמונתו היוקדת, הוא עודד את חסידיו לנקוט סרבנות בלתי-אלימה, ובכך לשתק את הצבא ואת שלטון העריצות. בד בבד, הוא גינה בפומבי וללא מורא את ההוצאות להורג, חרחור המלחמה וחוסר השוויון. ואז, באישון לילה בנובמבר 1910, החליט טולסטוי שהגיע רגע האמת. נחוש לחיות את שארית ימיו לאור עקרונותיו הנעלים, הוא יצא בחשאי לדרכו האחרונה. מורשתו הספרותית והמוסרית של טולסטוי, מתקן העולם ומחפש המשמעות, משפיעה על חיינו עד עצם היום הזה. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2105

(חלק ב') נחוש למצוא טעם לחייו, החל טולסטוי לנבור בספרי הבשורה הנוצרית. עד מהרה הוא השתכנע, כי מוסדות הכנסיה סילפו את אבן הראשה של תורת ישו. הרעיון שעומד בבסיס כל הדתות, כך טען טולסטוי, הינו הקריאה לאהבה בין בני האדם והתנגדות לכוח. האמונה בעיקרון זה, שאותו זיהה עם משמעות חייו, הביאה את טולסטוי לשורת צעדים מסוכנים בתכלית: הוא התעמת עם מוסדות המדינה, הדת והצבא; דחה את רעיון הרכוש הפרטי; וקרא להתקוממות בלתי-אלימה. בכך קרא טולסטוי תיגר על גורמי הכוח האימתניים ביותר ברוסיה הצארית, שהחליטו להשיב מלחמה שערה. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2100

(חלק א') הרוזן לב טולסטוי היה מדגולי הסופרים בכל הזמנים. יצירות המופת שלו, "מלחמה ושלום" ו"אנה קארנינה", נמנות על פסגות הספרות העולמית. ואולם למן שנות עלומיו, התאפיין טולסטוי דווקא בהתנהגותו הפרוצה ושלוחת הרסן. לאחר שהשתתף במלחמת קרים, החליט טולסטוי להקדיש את כל כולו למלאכת הכתיבה. עד מהרה יצא שמו ברחבי רוסיה, כסופר מחונן משכמו ומעלה. ואולם בהדרגה, החל טולסטוי לראות בספרות מותרות ותו לא, ופנה לאפיקים חדשים. ואז, בספטמבר 1869, זמן קצר לאחר שפרסם את "מלחמה ושלום", גילה לפתע טולסטוי שאין כל משמעות לחייו. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, אשר בהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2097

(חלק ב' ואחרון) בשלהי שנת 1941, החלה וירג'יניה הול לפעול כסוכנת חשאית בצרפת של וישי. היא ליקטה מידע מודיעיני שלא יסולא בפז, והחלה לגייס, לאמן ולפקד על לוחמי "רזיסטנאס". לא חלף זמן רב, בטרם הפכה הול למרגלת הבכירה ביותר של בעלות הברית בצרפת. אולם אט אט, החל מזלה לבגוד בה, והגסטפו שגילה את זהותה האמיתית, הלך וסגר עליה. ברגע האחרון ממש הצליחה הול להימלט, בדרך לא דרך, מציפורני הנאצים ועוזריהם. אולם היא עתידה לחזור אל לב המאפליה מרצונה החופשי. רק לאחר שתשוב לארצה כגיבורת מלחמה, תיווכח הול לדעת שתלאותיה לא תמו. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2090

(חלק א') וירג'יניה הול הייתה אחת המרגלות החשובות ביותר, שפעלו במרוצת מלחמת העולם השניה. לאחר סיום חוק לימודיה בצרפת, ניסתה הול להגשים את חלומה ולשרת כדיפלומטית במשרד החוץ האמריקאי. אולם הדבר לא עלה בידה, והיא הוצבה כמזכירה בתורכיה. לרוע המזל, באותם הימים התרחש גם אירוע מבעית, אשר שינה את חייה של הול לבלי הכר. למרות זאת, עם פרוץ מלחמת העולם השניה, היא הייתה נחושה להיאבק ללא רחם בגרמניה הנאצית. הול עתידה להישלח לצרפת הכבושה כסוכנת חשאית, במסווה של עיתונאית. הישגיה ועלילותיה יעלו על כל דמיון. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2059

ד"ר סוס היה סופר ילדים ומאייר, אשר ספריו הייחודיים הפכו לשם דבר. אולם בראשית דרכו הספרותית, דחו עשרות מוציאים לאור את יצירותיו, וד"ר סוס התלבט באשר להמשך דרכו. לשמחת קוראיו ברחבי תבל, שני צירופי מקרים נדירים במיוחד העלו אותו על הסוס. לימים יתרום ד"ר סוס את חלקו למלחמה בבערות, ואף יעז לעסוק בספרי הילדים שלו בסוגיות הרות גורל. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2111

חתשפסות הייתה נצר לשושלת הפרעונים, ויורשת העצר במצרים העתיקה. להלכה, מעמדה היה רם יותר מזה של אביה המלך או של בעלה, כוהן האל אמון. אולם חתשפסות המיוחסת הייתה אישה בעולם של גברים, שניסו בבוגדניותם לנשל אותה מזכות המלוכה. חתשפסות עתידה לשרוד הפיכות חצר רצחניות, ולהוביל את ארץ הפרעונים לתקופת שלום ושגשוג. אולם לאחר מותה של חשתפסות, שבה ונרקמה מזימה למחות כליל את זכרה. רק כשלושת אלפים שנים לאחר מכן, תודות לתגלית מסתורית, נחשפו סיפור חייה ודמותה, שהיו חריגים עוד בתקופתה. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2031

(חלק ב' ואחרון) לאחר שזכה ללא קושי בשתי מדליות זהב באולימפידת ברלין, הסתער ג'סי אוונס על תחרות הקפיצה לרוחק. אולם עד מהרה התברר שמדובר היה בסיפור אחר לגמרי. אוונס נאלץ להתמודד אז עם יריב אימתני, בדמותו של קרל לודוויג לונג הגרמני. העימות חסר הפשרות בין נציג הגזע השחור לנציג הגזע הארי, עתיד לקבל תפנית מדהימה ומסוכנת גם יחד. אלא שעם תום אולימפידת ברלין, שב אוונס וגילה, שגם בארצו שלו רווח נגע הגזענות. אוונס, שיאן העולם המופלא, עתיד היה לרוץ במשך כל חייו נגד הרוח, רוח התקופה. ובכל זאת, אירוע בלתי נשכח אחד מאולימפידת ברלין, הוכיח לאוונס ולעולם כולו, שאפשר גם אחרת. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2020

(חלק א') ג'סי אוונס היה אתלט מזהיר, ושיאן העולם בענפי הריצה והקפיצה לרוחק. הוא גדל בבית אפרו-אמריקאי דל, ובילדותו סבל מחרפת רעב. כשבגר מעט אוונס, התחוור שכוכב חדש נולד בשמי האתלטיקה העולמית: בתחילה הוא שבר את שיא העולם בריצת מאה מטרים לנערים. ואילו בשנת 1935, במרוצת ארבעים וחמש דקות בלבד, הגשים אוונס את הבלתי ייאמן - שש פעמים ברצף. בשנה שלאחר מכן, אמורה הייתה להיערך אולימפידת ברלין, במעוזה האימתני של גרמניה הנאצית. אוונס השחור מצא עצמו מתחרה בגוב האריות הארי, אך לא נרתע. הוא נחוש היה להפריך את הבלי תורת הגזע, לנגד עיניו הרושפות של אדולף היטלר. עד מהרה עתיד הצורר לראות שחור בעיניים. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2010