שלום עליכם, די וועכענטליכע הלכה פאדקעס רעליסט יעדע זונטאג הלכה למעשה עפעסאד'ס, קורץ און שארף Welcome to the Weekly Halacha Podcast. Enjoy short bites of Halacha every Sunday by Rabbi Eisenberger.
סימן תקמ"טלהענות ד' תעניתים ובו ב' סעיפיםא חייבים להתענות בתשעה באב ובי"ז בתמוז ובג' בתשרי ובעשרה בטבת, מפני דברים הרעים שאירעו בהםסימן תק"נ הבדל שיש בין ט' באב ליתר צומות ובו ד' סעיפיםא הכל חייבים להתענות ארבע צומות הללו, ואסור לפרוץ גדר. הגה: מיהו עוברות ומיניקות שמצטערות הרבה, אין להתענות. ואפילו אינן מצטערות, אינן מחויבות להתענות, אלא שנהגו להחמיר. ודוקא בשלושה צומות, אבל בתשעה באב מחוייבות להשליםב צומות הללו, חוץ מתשעה באב, מותרים ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה, ואין צריך להפסיק בהם מבעוד יום
ג נר שיש לו שתי פיות, עולה לו בשביל שניםד מלא קערה שמן והקיפה פתילות, אם כפה עליה כלי, כל פתילה עולה בשביל נר אחד, לא כפה עליה כלי, אפלו לנר אחד אינו עולה לפי שהוא כמדורה. הגה: ולכן יש ליזהר להעמיד הנרות בשורה בשוה ולא בעיגול, דהוי כמדורה. ומותר להדליק בפמוטות שקורין לאמפ"א מאחר שכל נר מבדל הרבה מחבירו. ויזהרו כשעושים נרות אפילו בשעוה, שאין לדבקן יחד ולהדליקן, דהוי כמדורה, אפילו בנרות של שבת ויום־טוב יזהרו שלא לעשות כן
סימן תרע"אסדר הדלקת נר חנכה ומקום הנחתו ובו שמונה סעיפיםא צריך לזהר מאד בהדלקת נרות חנוכה, ואפלו עני המתפרנס מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן להדליקב כמה נרות מדליק? בלילה הראשון מדליק אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך אחד בכל לילה, עד שבליל אחרון יהיו שמונה. ואפילו אם רבים בני הבית לא ידליקו יותר. הגה: ויש אומרים דכל אחד מבני הבית ידליק, וכן המנהג פשוט. ויזהרו לתן כל אחד ואחד נרותיו במקום מיוחד כדי שיהא הכר כמה נרות מדליקין
הלכות חנוכהדברים האסורים והמותרים בחנוכה ובו ג' סעיפיםא בכ"ה בכסליו (מתחילין) שמונת ימי חנוכה, ואסורים בהספד ותענית, אבל מותרין בעשיית מלאכה. ונוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה בעוד שהנרות דולקות, ויש מי שאומר שאין להקל להםב ריבוי הסעודות שמרבים בהם הם סעודות הרשות, שלא קבעום למשתה ושמחה. הגה: ויש אומרים שיש קצת מצוה בריבוי הסעודות, משום דבאותן הימים היה חנוכת המזבח (מהר"א מפראג). ונוהגין לומר זמירות ושבחות בסעודות שמרבים בהם, ואז הוי סעודת מצוה. יש אומרים שיש לאכול גבינה בחנוכה, לפי שהנס נעשה בחלב שהאכילה יהודית את האויבג אין מספידין בהם אלא לחכם בפניו. הגה: ואין מתענין יום שמת בו אב או אם. ותענית חלום בחנוכה עיין לעיל סימן תקס"ח סעיף ה'. ולענין צידוק הדין עיין לעיל בהלכות ראש חודש סימן ת"כ ס"ב בהגה, ועיין להלן סימן תרפ"ג
הלכות סוכהסימן תרכ"הא "בסוכות תשבו שבעת ימים" וגו' "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל", הם ענני הכבוד שהקיפם בהם לבל יכם שרב ושמש. הגה: ומצוה לתקן הסוכה מיד לאחר יום כפור, דמצוה הבאה לידו אל יחמיצנה
הלכות יום הכפוריםסדר ערב יום הכיפורים ובו ב' סעיפיםא מצוה לאכול בערב יום כיפור ולהרבות בסעודה הגה: ואסור להתענות בו אפילו תענית חלום. ואם נדר להתענות בו, עיין לעיל סי' תק"ע סעיף ב ב אין נופלים על פניהם בערב יום הכיפורים הגה: וגם אין אומרים "למנצח" ו"מזמור לתודה". גם אין אומרים קודם עלות השחר הרבה סליחות. ויש מקומות נוהגים להרבות בסליחות, והכל לפי המנהג. ולענין אמירת "אבינו מלכנו" בערב יום כיפור, יש בו מחלוקת בין אחרונים. ומנהג עירי שלא לאומרו, כי אם כשחל יום כיפור בשבת, שאין אומרים בו "אבינו מלכנו", אז אמרינן אותו ערב יום כיפור שחרית
סדר תפילת עשרת ימי תשובה וראש השנהובו ט' סעיפיםא בעשרת ימי תשובה אומר: "המלך הקדוש", "המלך המשפט". ואם טעה או שהוא מסופק, אם הוא ב"המלך הקדוש" – חוזר לראש. ואם הוא ב"המלך המשפט", אם נזכר קודם שעקר רגליו, חוזר לברכת "השיבה", ואומר משם ואילך על הסדר. ואם לא נזכר עד שעקר רגליו (עיין לעיל סוף סימן קי"ז), חוזר לראש (ועיין לעיל סימן קי"חב אם אמר "האל הקדוש", ותוך כדי דיבור נזכר ואמר "המלך הקדוש", אינו צריך לחזור. וכן הדין בהמלך המשפט
מכבסין ומסתפרין בערב ראש השנה. (ויש נוהגין לטבול בערב ראש השנה משום קרי) ויש מקומות נוהגין לילך על הקברות ולהרבות שם בתחינות, ונותנים שם צדקה לעניים
סימן תקפ"א סעיף גאין נופלים על פניהם בערב ראש השנה בתפילה, אף על פי שנופלים על פניהם באשמורת בסליחות. ואין תוקעין בערב ראש השנה
סעיף ב נוהגין להתענות ערב ראש השנה *הגה: והמדקדקים נהגו שכל אחד מתענה עשרה ימים (מרדכי סוף פרק קמא דראש השנה וריש יומא), וכן נכון לעשות. וכל אלו התעניות, אין צריכין להשלים ואין קורין בהם ויחל, אפילו ערב ראש השנה. ועיין לעיל סימן תרס"ב סעיף ב'. ואם חל ברית מילה בערב ראש השנה, יכולים לאכול ורבים נוהגין לאכול בערב ראש השנה קודם עלות השחר (מהרי"ל), משום דרכי האמורי, שהיו נוהגים להתענות בערב חגיהם. ויכולין לאכול בלא תנאי, אחר שכן נהגו
הלכות ראש השנה ימי תחנונים וערב ראש השנה ובו ד' סעיפים סעיף א נוהגים לקום באשמורת לומר סליחות ותחנונים, מראש חודש אלול ואילך עד יום הכיפורים *הגה: ומנהג בני אשכנז אינו כן, אלא מראש חודש ואילך מתחילין לתקוע אחר התפילה שחרית. ויש מקומות שתוקעין גם כן ערבית. ועומדים באשמורת לומר סליחות ביום ראשון שלפני ראש השנה. ואם חל ראש השנה שני (או) שלישי, אז מתחילין מיום ראשון שבוע שלפניו ואבֵל אסור לצאת מביתו כדי ליכנס לבית הכנסת לשמוע הסליחות, מלבד בערב ראש השנה שמרבים סליחות, יכול האבל ליכנס לבית הכנסת וידקדקו לחזר אחר שליח ציבור היותר הגון והיותר גדול בתורה ובמעשים שאפשר למצוא, שיתפלל סליחות וימים נוראים, ושיהא בן שלושים שנים, גם שיהא נשוי (כל בו). מיהו כל ישראל כשרים הם, רק שיהיה מרוצה לקהל. אבל אם מתפלל בחוזקה, אין עונין אחריו אמן. וכן צריך שיוציא כל אדם בתפילתו. ואם יהיה לו שונא ומכוין שלא להוציאו, גם אוהביו אינם יוצאים בתפילתו *ויש מקומות נוהגים שהמתפלל סליחות מתפלל כל היום
סעיף ב יברך המוציא לחם מן הארץ *(ואם רבים מסובים יכוונו לבם לשמוע ברכה ויענו אמן והמברך יכוין לאמן שאומרים) (אור זרוע). *ויתן ריוח בין לחם ובין מן
סימן קס"ז מקום וזמן הבציעה, ומי הוא הבוצע ובו י סעיפים סעיף א בוצע בפת במקום שנאפה היטב *(ובפת דידן יש לבצוע בצד הפת ויחתוך מעט מצד העליון והתחתון) .ויחתוך פרוסת הבציעה וצריך לחתוך מעט שאם יאחוז בפרוסה יעלה שאר ככר עמו שאם לא כן חשוב כפרוסה ויניחנה מחוברת לפת ויתחיל לברך ואחר שסיים הברכה יפרידנה כדי שתכלה הברכה בעוד שהפת שלם ולא יבצע פרוסה קטנה מפני שנראה כצר עין ולא פרוסה יותר מכביצה מפני שנראה כרעבתן הגה: ובשבת לא יחתוך בככר עד אחר הברכה כדי שיהיו הככרות שלימות (תוספות ומרדכי פרק כיצד מברכין). ומכל מקום אם שכח וחתך כמו בחול אינו מזיק (מרדכי). ונראה הא דלא יבצע יותר מכביצה היינו דוקא בחול ואוכל לבדו אבל בשבת או שאוכל עם הרבה בני אדם וצריך ליתן מן הפרוסה לכל אחד כזית מותר לבצוע כפי מה שצריך לו
הלכות בציעת הפת דין הפסקה בין בציעה לנטילה ובו סעיף א סעיף א יש אומרים שאין צריך ליזהר מלהפסיק בין נטילה להמוציא ויש אומרים שצריך ליזהר וטוב ליזהר. ואם שהה כדי הילוך כ"ב אמה מקרי הפסק
סעיף ח יש מי שאומר דבמקום שאין פלטר מצוי כלל, מותר אפילו של בעלי הבתים (ואינו צריך להמתין על פת כשר, וכן נוהגין)
סעיף ז פת בעל הבית אסורה לעולם, אפילו קנאה פלטר ממנו, ואפילו שלחה לישראל לביתו. וכן אפילו שלחה אותו ישראל לאחר, אסורה לעולם. ושל פלטר, מותרת לעולם, אפילו קנאה בעל הבית ממנו, שלא הלכו באיסור זה אחר מי שהפת בידו עכשיו, אלא אחר מי שהיה לו בשעת אפייה
סעיף ו במקום שנהגו היתר בפת של פלטר, אפילו הוא נלוש בבצים או שביצים טוחים על פניו, מותר. אבל אינפנד"ה שאפאה עובד כוכבים, אסור לאכול מהפת שלה *הגה: ויש אוסרים בפת שביצים טוחים על פניו, משום שהן בעין ואינם בטלים לגבי פת, ויש בהם משום בשולי עובדי כוכבים (תוספות וסמ"ג והגהות אשירי וארוך ומרדכי פא"ט וסמ"ק סי' ר"ז). וכן נוהגין. ואותן נילו"ש שקורין קיכלי"ך או מיני מתיקה שקורין לעקי"ך, הם בכלל פת ובמקום שנוהגים היתר בפת של עובד כוכבים גם הם מותרים, ולא אמרינן שיש בהם משום בשולי עובד כוכבים. ויש מיני נילו"ש שקורין קיכלי"ך שאופין אותם על ברזלים ומושחין הברזל בשעת אפייה בחלב או חזיר, באותן יש ליזהר ולאסרן. וכן המנהג *.
סעיף ה יש אומרים שמי שיש בידו פת, או שיש פלטר ישראל, ויש פלטר עובד כוכבים עושה פת יפה ממנו, או ממין אחר שאין בידו של פלטר ישראל, מותר לקנות מפלטר עובד כוכבים במקום שנהגו היתר בפת של פלטר, דכיון דדעתו נוחה יותר בפת פלטר זה מפני חשיבותו בעיניו, הרי זה כפת דחוקה לו
סעיף ד מקום שאין פלטר ישראל מצוי, לדעת המתירין ליקח פת מפלטר עובד כוכבים, אם הגיע שם פלטר ישראל הרי פת פלטר עובד כוכבים אסורה עד שימכור פלטר ישראל פתו, ולאחר שכלה פת ישראל חוזר פתו של עובד כוכבים להכשרו
סעיף ג יש מי שאומר שאם פלטר הזמין ישראל, הרי פתו כפת בעל הבית
יורה דעה סימן קי"ב דיני פת של עובדי כוכבים ב יש מקומות שמקילין בדבר ולוקחים פת מנחתום העובד כוכבים, במקום שאין שם נחתום ישראל, מפני שהיא שעת הדחק. (וי"א דאפילו במקום שפת ישראל מצוי, שרי). אבל פת של בעלי בתים, אין שם מי שמורה בה להקל, שעיקר הגזירה משום חתנות, ואם יאכל פת בעלי בתים יבא לסעוד אצלם. *הגה: ולא מקרי פת בעל הבית, אלא אם עשאו לבני ביתו, אבל עשאו למכור, מיקרי פלטר. אע"פ שאין דרכו בכך. וכן פלטר שעשאו לעצמו, מקרי בעל הבית
יורה דעה סימן קי"ב דיני פת של עובדי כוכבים ובו ט"ז סעיפים א אסרו חכמים לאכול פת של עובדי כוכבים, משום חתנות. ואפילו במקום דליכא משום חתנות, אסור. ולא אסרו אלא פת של חמשת מיני דגן, אבל פת של קטניות ושל אורז ודוחן, אינו בכלל פת סתם שאסרו. הגה וגם אינו אסור משום בישולי עובדי כוכבים, אם אינו עולה על שלחן מלכים
דין לבי**שת בגדים ובו ו' סעיפים ** ו אסור לילך בקומה זקופה, ולא ילך ארבע אמות בגילוי הראש הגה: ויכסה כל גופו, ולא ילך יחף. יבדוק נקביו. הגה וירגיל עצמו לפנות בוקר וערב, שהוא זריזות ונקיות
סדר תפלת חג השבועות ובו ג סעיפים ** א ביום חמישים לספירת העמר הוא חג השבועות. וסדר התפלה כמו ביום טוב של פסח, אלא שאומרים "את יום חג השבועות הזה זמן מתן תורתנו". וגומרים ההלל. ומוציאין שני ספרים, וקורין בראשון חמשה מ"בחדש השלישי" עד סוף הסדר, ומפטיר קורא בשני "וביום הבכורים" ומפטיר במרכבה דיחזקאל ומסיים בפסוק ותשאני רוח ** ב ביום השני קורין בפרשת "כל הבכור" עד סוף סדרא, ומפטיר קורא כמו אתמול ומפטיר בחבקוק מן "וה' בהיכל קדשו" עד "למנצח בנגינותי".
סדר תפילת חג השבועות ובו ג סעיפים ** סעיף ג אסור להתענות במוצאי חג השבועות. הג"ה ואין אומרים תחנון מתחלת ראש חדש סיון עד ח' בו, והיינו אחר אסרו חג. ונוהגין לשטוח עשבים בשבועות בבית הכנסת והבתים, זכר לשמחת מתן תורה. ונוהגין בכל מקום לאכול מאכלי חלב ביום ראשון של שבועות. ונראה לי הטעם, שהוא כמו שני תבשילין שלוקחים בליל פסח, זכר לפסח וזכר לחגיגה, כן אוכלים מאכל חלב ואחר כך מאכל בשר, וצריכין להביא עמהם שני לחם על השלחן שהוא במקום המזבח, ויש בזה זכרון לשתי הלחם שהיו מקריבין ביום הבכורים
**דין לבישת בגדים **ובו ו' סעיפים ג ידקדק בחלוקו ללובשו כדרכו, שלא יהפוך הפנימי לחוץ ד ינעול מנעל ימין תחילה ולא יקשרנו, ואחר כך ינעול של שמאל ויקשרנו, ויחזור ויקשור של ימין. הגה במנעלים שלנו, שאין להם קשירה, ינעול של ימין תחילה ה כשחולץ מנעליו, חולץ של שמאל תחילה
**דין לבישת בגדים **ובו ו' סעיפים א לא ילבש חלוקו מיושב, אלא יקח חלוקו ויכניס בו (ראשו) וזרועותיו בעודנו שוכב, ונמצא כשיקום שהוא מכוסה ב אל יאמר: "הנני בחדרי חדרים; מי רואני" כי הקב"ה מלא כל הארץ כבודו
הלכות הנהגת אדם בבוקר סימן א ובו ט' סעיפים א יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו, שיהא הוא מעורר השחר. הגה: ועל כל פנים לא יאחר זמן התפילה שהציבור מתפללין הגה: "שויתי ה' לנגדי תמיד", הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים. כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול; ולא דיבורו והרחבת פיו כרצונו, והוא עם אנשי ביתו וקרוביו, כדיבורו במושב המלך. כל שכן, כשישים האדם אל ליבו שהמלך הגדול, הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו, עומד עליו ורואה במעשיו, כמו שנאמר: "אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה'", מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השי"ת ובושתו ממנו תמיד ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת השי"ת. גם בהצנע לכת ובשכבו על משכבו – ידע לפני מי הוא שוכב. ומיד שיעור משנתו, יקום בזריזות לעבודת בוראו יתברך ויתעלה פאר מער אינפארמעשן דריק דא For more information visit our website RabbiEisenberger.com
דיני קריאת מגילה ובו י"ח סעיפים א קורא אדם את המגילה בין עומד,בין יושב אבל לא יקרא בציבור יושב לכתחילה מפני כבוד הציבור הגה ואסור לחזן לקרוא את המגילה עד שאומרים לו קרא ב אפילו שניים ואפילו עשרה יכולים לקרותה ביחד ויוצאים הם והשומעים מהם ג צריך לקרותה כולה, ומתוך הכתב. ואם קראה על פה, לא יצא. וצריך שתהא כתובה כולה לפניו לכתחילה. אבל בדיעבד, אם השמיט הסופר באמצעה תיבות, אפילו עד חציה, וקראם הקורא על פה, יצא. הגה: אבל אם השמיט תחילתה או סופה, אפילו מיעוטה, לא יצא. ואפילו באמצעה, דווקא דלא השמיט עניין שלם. אבל ביותר מחציה, אפילו הן כתובות, אלא שהן מטושטשות ואין רישומן ניכר, פסולה ד מי שתופס בידו מגילה שאינה כשרה, לא יקרא עם שליח ציבור, אלא שומע ושותק. הגה: וכן לא יסייע שום אדם על פה לחזן. ולכן אותן הפסוקים שקורין הקהל, צריך החזן לחזור ולקרותם מתוך מגילה כשרה ה קראה סירוגין, דהיינו שפסק בה ושהה, ואחר כך חזר למקום שפסק, אפילו שהה כדי לגמור את כולה, יצא. הגה: ואפילו סח בינתיים. מיהו גוערין במי שסח בינתיים, כדלקמן סימן תרצ"ב סעיף ב ו הקורא את המגילה למפרע, לא יצא. קרא פסוק אחד ודילג השני וקרא שלישי, ואחר כך חזר וקרא השני, לא יצא, מפני שקרא למפרע פסוק אחד. אלא כיצד יעשה? מתחיל מפסוק שני ששכח, וקורא על הסדר ז הקורא את המגילה על פה, לא יצא ידי חובתו ח הלועז ששמע את המגילה הכתובה בלשון הקודש ובכתבי הקודש, אף על פי שאינו יודע מה הם אומרים, יצא ידי חובתו ט היתה כתובה תרגום או בלשון אחרת מלשונות הגויים, לא יצא ידי חובתו בקריאתה אלא המכיר אותו הלשון בלבד. אבל אם היתה כתובה בכתב עברי וקראה ארמית לארמי, לא יצא, שנמצא זה קורא על פה; וכיוון שלא יצא הקורא ידי חובתו, לא יצא השומע ממנו. הגה: אבל אין לחוש באיזה כתב כתובה י מי שיודע לעז ויודע אשורית, אינו יוצא בלעז. ויש אומרים שיוצא. הגה: ואם כתובה בשני לשונות, מי שמבינים יצאו יא יש למחות ביד הקוראים לנשים המגילה בלשון לעז, אף על פי שכתובה בלשון לעז יב קראה מתנמנם, הואיל ולא נרדם בשינה יצא. אבל אם שמעה מתנמנם, לא יצא יג היה כותבה, שקורא פסוק במגילה שהוא מעתיק ממנה וכותבה אם כיוון ליבו לצאת ידי חובה, יצא. והוא שתהא כתובה כולה לפניו במגילה שהוא מעתיק ממנה. וכן אם היה מגיהה, וכן אם היה דורשה שקורא פסוק במגילה שלימה ודורשו אם כיוון ליבו לצאת ידי חובה, יצא. ולא יפסיק בה בעניינים אחרים כשדורשה, שאסור להפסיק בה בעניינים אחרים יד הקורא את המגילה צריך שיכוין להוציא השומע וצריך שיכוין השומע לצאת. ואם הקורא שליח ציבור מסתמא דעתו על כל השומעים אפילו הם אחורי בית הכנסת אין מדקדקין בטעויותיה ויש אומרים דדווקא בטעות שהלשון והעניין אחד כההוא עובדא דתרי תלמידי דהוו יתבי קמיה דרב חד קרי יהודים וחד קרי יהודיים ולא אהדר חד מינייהו אבל טעות אחר לא טו צריך לומר עשרת בני המן ועשרת הכל בנשימה אחת להודיע שכולם נהרגו ונתלו כאחד הגה ודווקא לכתחילה אבל בדיעבד אם הפסיק ביניהם יצא ולכתחילה נוהגין לומר בנשימה אחת מתחילת חמש מאות איש ואת פרשנדתא וכו' עד עשרת טז צריך שיאמר ארור המן ברוך מרדכי ארורה זרש ברוכה אסתר ארורים כל עובדי אלילים ברוכים כל ישראל וכו' וצריך שיאמר וגם חרבונה זכור לטוב יז מנהג כל ישראל שהקורא קורא ופושטה כאיגרת, להראות הנס. וכשיגמור, חוזר וכורכה כולה ומברך הגה יש שכתבו, שנוהגין לומר ארבעה פסוקים של גאולה בקול רם, דהיינו, איש יהודי וגו' ומרדכי יצא וגו' ליהודים היתה אורה וגו' כי מרדכי היהודי וגו' וכן נוהגין במדינות אלו. והחזן חוזר וקורא אותן. עוד כתבו שנהגו התינוקות לצור צורת המן על עצים ואבנים או לכתוב שם המן עליהן ולהכותן זה על זה כדי שיימחה שמו על דרך מחה תמחה את זכר עמלק ושם רשעים ירקב. ומזה נשתרבב המנהג שמכים המן כשקורים המגילה בבית הכנסת. ואין לבטל שום מנהג או ללעוג עליו כי לא לחינם הוקבעו יח מגילה בי"ד ובט"ו צריך לחזור אחר עשרה וא"א פאר מער אינפארמעשן [דריק דא](https://rabbieisenberger.com/home-yiddish) For more information visit our website [RabbiEisenberger.com](https://rabbieisenberger.com/)
סדר ד' פרשיות ובו ז' סעיפים סעיף א ראש חודש אדר הסמוך לניסן שחל להיות בשבת קורין פרשת שקלים שהיא "כי תשא" עד "ועשית כיור נחשת", ומפטיר "ויכרות יהוידע". ומוציאין שלושה ספרים: באחד קורא פרשת השבוע ובשני של ראש חודש ובשלישי קורא מפטיר בפרשת שקלים סעיף ב בשבת שניה מוציאין שני ספרים: באחד קורא פרשת השבוע ובשני קורא "זכור את אשר עשה לך עמלק", ומפטיר "פקדתי את אשר עשה לך עמלק" סעיף ג בשבת שלישית שהוא ט"ו באדר מפסיקין, ובשבת רביעית שהיא כ"ב לאדר מוציאין שני ספרים: באחד קורא פרשת השבוע ובשני קורא פרשת פרה, ומפטיר "וזרקתי עליכם מים טהורים (ועיין לעיל סימן קל"ז סעיף ה סעיף ד בשבת חמישי שהוא כ"ט באדר מוציאין ב' ספרים: באחד קורא פרשת השבוע ובשני קורא "החודש הזה לכם", ומפטיר "בראשון באחד לחודש סעיף ה חל ראש חודש אדר הסמוך לניסן בתוך ימי השבוע, ואפילו בערב שבת - מקדימין לקרות פרשת שקלים בשבת שלפניו, ומפסיקין בשניה כדי שתהא פרשת זכור בשבת הסמוכה לפורים מלפניה. ואם חל פורים בערב שבת מקדימים לקרות פרשת זכור בשבת שלפניו סעיף ו הימים שראוי לקבוע בהם ראש חודש אדר - ז' ב' ד' ו'. וסימן לשבתות ההפסקה -זט"ו ו"ו ד"ד ובי"ו, כלומר כשחל ראש חודש בשבת מפסיקין בחמשה עשר בו וסימן זט"ו וכשחל ביום ב' מפסיקין בו' -וסימן ב"ו וכשחל ביום ד' מפסיקין בד' בו וסימן ד"ד וכשחל ביום ו' מפסיקין בשתי שבתות בו וי"ו וסימן ובוי"ו סעיף ז יש אומרים שפרשת זכור ופרשת פרה אדומה חייבים לקרותם מדאורייתא, לפיכך בני היישובים שאין להם מנין צריכים לבוא למקום שיש מנין בשבתות הללו, כדי לשמוע פרשיות אלו שהם מדאורייתא. הגה: ואם אי אפשר להם לבוא, מכל מקום יזהרו לקרותם בנגינתם ובטעמם פאר מער אינפארמעשן דריק דא For more information visit our website RabbiEisenberger.com
אין אומרים תחינה בארבעה ועשר וחמשה עשר שבאדר ראשון, ודין תענית והספד בהן ובו סעיף אחד סעיף א יום י"ד וט"ו שבאדר ראשון אין נופלים על פניהם ואין אומרים מזמור יענך ה' ביום צרה. ואסורים בהספד ותענית. אבל שאר דברים אין נוהגים בהם וי"א דאף בהספד ותענית מותרים: הגה והמנהג כסברא ראשונה. י"א שחייב להרבות במשתה ושמחה בי"ד שבאדר ראשון (טור בשם הרי"ף) ואין נוהגין כן מ"מ ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים (הג"מ בשם סמ"ק) וטוב לב משתה תמיד פאר מער אינפארמעשן [דריק דא](https://rabbieisenberger.com/home-yiddish) For more information visit our website [RabbiEisenberger.com](https://rabbieisenberger.com/)
סימן תרפז דיני חיוב קריאת המגילה ובו ב' סעיפים סעיף א חייב אדם לקרות המגילה בלילה ולחזור ולשנותה ביום. ושל לילה – זמנה כל הלילה, ושל יום – זמנה כל היום, מהנץ החמה עד סוף היום; ואם קראה משעלה עמוד השחר – יצא סעיף ב מבטלים תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה, קל וחומר לשאר מצוות של תורה, שכולם נדחים מפני מקרא מגילה. ואין לך דבר שנדחה מקרא מגילה מפניו, חוץ ממת מצווה שאין לו קוברים (כדי צורכו), שהפוגע בו – קוברו תחילה ואחר כך קורא. הגה: וכל זה לא מיירי אלא בדאיכא שהות לעשות שתיהן. אבל אם אי אפשר לעשות שתיהן, אין שום מצווה דאורייתא נדחית מפני מקרא מגילה (ר"ן ובית יוסף בשם תוספות ומהר"א מזרחי). והא דמת מצווה קודם, היינו דווקא בדאפשר לו לקוראה אחר כך (מהר"א מזרחי סימן תרפט שהכל חייבים בקריאת מגילה ובו ו סעיפים סעיף א הכל חייבים בקריאתה: אנשים ונשים, וגרים ועבדים משוחררים. ומחנכים את הקטנים לקרותה סעיף ב אחד הקורא ואחד השומע מן הקורא, יצא ידי חובתו. והוא שישמע ממי שהוא חייב בקריאתה. לפיכך, אם היה הקורא חרש או קטן או שוטה, השומע ממנו לא יצא. ויש אומרים שהנשים אינם מוציאות את האנשים. הג"ה: ויש אומרים, אם האשה קוראה לעצמה, מברכת "לשמוע מגילה", שאינה חייבת בקריאה (מרדכי פרק קמא דמגילה סעיף ג אנדרוגינוס מוציא מינו, ולא שאינו מינו. טומטום ומי שחציו עבד, אפילו מינו אינו מוציא. הגה: יש אומרים דאפילו את עצמו אינו מוציא, וצריך לשמוע מאחרים (ב"י סעיף ד השומע מגילה ממי שהוא מודר הנאה ממנו, יצא סעיף ה מקום שאין מניין, אם אחד יודע והאחרים אינם יודעים, אחד פוטר את כולם; ואם כולם יודעים, כל אחד קורא לעצמו סעיף ו מנהג טוב להביא קטנים וקטנות לשמוע מקרא מגילה פאר מער אינפארמעשן [דריק דא](https://rabbieisenberger.com/home-yiddish) For more information visit our website [RabbiEisenberger.com](https://rabbieisenberger.com/)
דין תענית אסתר ובו ג' סעיפים סעיף א בחנוכה ופורים מותר להתענות לפניהם ולאחריהם סעיף ב מתענים בי"ג באדר. ואם חל פורים בא' בשבת, מקדימין להתענות ביום חמישי. הגה: ותענית זו אינו חובה, לכן יש להקל בו לעת הצורך, כגון מעוברות או מיניקות או חולה שאין בו סכנה. ואפילו רק כואבי עיניים, שאם מצטערים הרבה – לא יתענו, ויפרעו אחר כך. אבל שאר בריאים – לא יפרשו מן הצבור (חידושי אגודה בשם מחזור ויטרי) ואם חל פורים ביום א', שמתענין ביום ה' שלפניו, וחל בו ברית מילה, מותר לאכול על המילה, ולמחר ביום ו' יתענו האוכלים (הגהות מנהגים סעיף ג יש מתענים ג' ימים זכר לתענית אסתר פאר מער אינפארמעשן [דריק דא](https://rabbieisenberger.com/home-yiddish) For more information visit our website [RabbiEisenberger.com](https://rabbieisenberger.com/)
סימן תי"ז סעיף א' ראש חודש מותר בעשיית מלאכה והנשים שנוהגות שלא לעשות בו מלאכה הוא מנהג טוב הגה: ואם המנהג לעשות מקצת מלאכות ולא לעשות קצתן אזלינן בתר המנהג סימן תי"ח סעיף א' ראש חודש אסור בתענית סעיף ב' אין גוזרין תענית על הציבור בראשי חדשים חנוכה ופורים. ואם התחילו, שגזרו להתענות כך וכך ימים והתחילו בהם קודם ראש חודש אפילו יום אחד, אין מפסיקין ומתענין ומשלימין סעיף ג' יחיד שקיבל עליו תענית כך וכך ימים ופגע בו ראש חדש, או שקיבל עליו להתענות בראש חודש, אם קיבלו בלשון קבלת תענית בעלמא אין צריך התרה. ואם קיבלו עליו בלשון "הרי עלי" שהוא לשון נדר, צריך התרת חכם סעיף ד' אם נשבע להתענות כך וכך ימים, ואירע בהם ראש חדש, השבועה חלה עליו מטעם איסור כולל. ואם נשבע בפירוש להתענות בראש חדש, נראה לי שחלה עליו שבועה, כיון שאינו אלא מדרבנן; אלא שמדברי הרמב"ם נראה לכאורה שהוא מדאורייתא **ה** המתענה בראש חדש או בחנוכה ופורים תענית חלום, צריך למיתב תענית לתעניתיה פאר מער אינפארמעשן [דריק דא](https://rabbieisenberger.com/home-yiddish) For more information visit our website [RabbiEisenberger.com](https://rabbieisenberger.com/)
© 2020-2025 Ivy Podcast Discovery LLC
