Radio Button - פודקאסט על עיצוב מוצר

בפרק חדש שנולד משיתוף פעולה בין הפודקאסטים "רדיו באטן" ו"ראיון טוב", מארח עמרי דביר, דירקטור עיצוב בחברת פיוניר את יהודית אשר, מעצבת מוצר סניור בגוגל לשיחה מרתקת ופתוחה על תכנון קריירה בתחום ה UX. יהודית משתפת במסע שלה - מבני ברק לעולם ההייטק. היא מספרת איך התאהבה בעיצוב, התחילה כמעצבת אתרים בסטודיו קטן, ובעקבות טיפ מאחותה החלה לכוון לעיצוב חוויית משתמש. באותם ימים, המעבר לתחום היה פשוט יותר, והיא הצליחה להשתלב בחברת בגירה - דריסת רגל ראשונה שלה ב"מגרש של הגדולים". בפרק היא מדברת בכנות על איך בחרה לשתף את סיפור הקריירה שלה לא לפי סדר כרונולוגי, אלא דרך רגעים משמעותיים - ומזכירה לנו שכולנו יכולים לבחור איך לספר את הסיפור שלנו. יהודית מתארת את תחנות הדרך שלה - עבודה במיקרוסופט כעובדת קבלן, הקמת הפודקאסט רדיו באטן, תפקיד בוויקס, תהליך ראיונות מאתגר במיוחד בגוגל, עבודה בוויז ולבסוף רילוקיישן לניו יורק. שיחה שלוקחת אותנו מעבר לקורות החיים: איך נראית קריירה כשלא הכול מתוכנן מראש? מה עושים כשהחלום הבא עוד לא לגמרי מגובש? ואיך מתמודדים עם חוסר ודאות? המון שאלות. כמה אמירות שתופסות את תשומת הלב הן ש "קנאה היא מצפן מעולה" לעתיד וש "מה שצובט לנו בלב, אולי מצביע על כיוון שעדיין לא העזנו ללכת בו". הפרק מעורר מחשבות רבות על תכנון קריירה, במיוחד בתקופה העכשווית בה תהליכי מיון הפכו להיות מאתגרים מתמיד ונדרש ממועמדים להיות "סופר-מועמדים" (מישהו אמר "יוניקורנס"?) בכל כך הרבה היבטים - הידע, הניסיון, ולא פחות חשוב: היכולת לשווק את עצמנו ולהתבלט בים של מועמדים. עריכה: עמרי דביר האזנה נעימה

בפרק הזה עדי לוין מארחת את נועה אופיר, Head of Product בפייבוקס בשש השנים האחרונות. הפרק עוסק בעיצוב בסקייל - איך משפרים מוצר שכבר יש לו מיליוני משתמשים? כשנועה הצטרפה לפייבוקס, החברה עוד הייתה קטנה, עם כ 120 אלף משתמשים בלבד. היום - כמעט 5 מיליון. נועה משתפת איך בתחילת הדרך היה צריך להבין לא רק את המשתמשים, אלא גם איך בונים את החברה עצמה. בין היתר, היה צורך לרכך חששות טבעיים של המשתמשים הראשונים - האם באמת אפשר להעביר כסף דרך מספר טלפון? האם זה בטוח?.. וזה היה רק לפני 6 שנים - נדמה כאילו תמיד הזדקקנו למוצר הזה ואיך בכלל התנהלנו לפני? מה שאומר שהמוצר באמת מיצב את עצמו לאורך הזמן והוא ממשיך להתפתח. פייבוקס צמחה במהירות, והעיצוב היה צריך להתאים את עצמו לסקייל הזה - תוך התייחסות למגוון עצום של משתמשים: צעירים, מבוגרים, טכנולוגיים יותר ופחות. בנוסף, הקשבה מתמדת לקהל דרך שירות הלקוחות, רשתות חברתיות, והתנסות אישית של הצוות עזרה לשמור על חוויית משתמש חזקה. במקום שינויים דרמטיים (רבולוציה) - פייבוקס בחרה באסטרטגיית שיפור אבולוציונית: התאמות קטנות, ניטור תמידי של תגובות משתמשים, ושמירה על חוויית שימוש חיובית. דוגמה מקסימה שהוזכרה בפרק: הוספת הסברים במקומות רלוונטיים או שינוי עיצובי קטן כמו הגדלת כפתור כדי למנוע טעויות בשימוש. דבר שחוזר שוב ושוב לאורך הפרק הוא האופן שבו פייבוקס בונה תחושת שייכות ואמון בקרב המשתמשים, קהילתיות שכזו שמחזקת את השימוש במוצר. לסיום, נועה מספרת גם על פיתוח אפליקציית פייבוקס יאנג בשנה וחצי האחרונות - חוויה מטורפת מבחינתה. המשתמשים, דור שגדל בעולם דיגיטלי, השתלטו במהירות על השימוש באפליקציה. האתגר המרכזי היה דווקא איך להנגיש עולמות פיננסיים בצורה מדוברת, יומיומית ורלוונטית להם - תוך שילוב קונבנציות מעולמות מוכרים כמו טיקטוק וקסטומיזציה. בתהליך פיתוח פייבוקס יאנג, נועה ושותפתה דפנה (שכתבה את הקופי באפליקציה) הבינו שהשפה היא מפתח קריטי לחוויית המשתמש. איך בונים קופי מדויק שמדבר בגובה העיניים של המשתמשים? איך מנגישים ארנק דיגיטלי לדור הצעיר? על זה הן ידברו בהרצאה המשותפת שלהן בכנס UXI Live הקרוב

איך מלמדים עיצוב חוויית משתמש בעידן שבו הכל משתנה כל כך מהר? בפרק הזה אני מארחת את רוית גונן – מנהלת תחום ux ומוצר אסטרטגי בקידו, מלווה את ארגון הילמ"ה (הייטק למען החברה) בתחומי חוויית משתמש, ועוסקת בהכשרת מעצבים מעל עשור, כרגע במכללת ספיר. לרוית יש נסיון רב שנים בהוראה, והפעם נפגשנו לדבר על האתגרים בתקופה האחרונה שדורשים ממנה להתאים מערכי שיעור למציאות המשתנה, במהירות. רוית מסבירה שהבינה המלאכותית השפיעה מן הסתם גם על האופן שבו מלמדים עיצוב, ומתארת אותה כמהפכה הכי גדולה מאז עידן המובייל – אז, כשפתאום היה צריך לעדכן את הסילבוס כולו... גם עכשיו, אנחנו באירוע דומה, וגם הפעם אנחנו מלמדים את עצמנו תוך כדי תנועה. אבל דווקא בתוך כל השינויים האלה, רוית מדברת על הצורך ללמד קודם כל את התחושה. להרגיש את המקצוע. להרגיש את העיפרון. להבין את התהליך היצירתי שצריך לעבור לנו בראש. היא שואפת שהתלמידים יבינו את הבייסיק, יפתחו את הסנס המקצועי שלהם ויפתחו תהליכים טובים, ורק אז ישתמשו בכלים שמאיצים את התהליך. בפרק דיברנו על ההבדל בין כלים חיצוניים לבין סקילס. ורוית מאמינה שאיי־איי לא מחליף את התהליך היצירתי, אלא רק מחזק אותו – אם משלבים אותו בצורה נכונה. והיא אכן עושה את זה – מלמדת גם כלים מבוססי בינה מלאכותית בקורס, הדיוק הוא שהיא בוחרת מה, כמה ולמה. מתי זה מועיל (ואף הכרחי), ומתי היא דורשת לשים את זה בצד. כי יש דברים שאי־אפשר לקצר או לעקוף – לא משנה כמה הכלי מתקדם. למשל, ארכיטקטורת מידע: רוית רואה שוב ושוב כמה קשה למעצבים לחשוב במבנים, בפלואוז, בקשרים בין חלקים – ולא רק במסכים נפרדים. זו תשתית שמעצבת את כל החוויה, ולא תמיד מקבלת מספיק מקום כשמלמדים עיצוב. רוית מלמדת לנגן על המסכים, ולא לבודד אותם. וזה אחד הדברים הכי חשובים שהיא מתעקשת ללמד. השיחה הזו מיועדת לא רק למי שלומד – אלא גם למי שמלמד, מלווה, ומעצב את הדור הבא.

בפרק הזה של רדיו באטן אני מארחת את גיורא פלדמן, VP Product Design של Hello Heart, לשיחה על הנקודה שבה עיצוב פוגש תרבות ארגונית - ועל יצירת תרבות עיצובית בריאה שמזיזה דברים בארגון.דיברנו על הדילמה שמעסיקה לא מעט מעצבים.ות ומנהלי.ות צוותים: איך שומרים על איכות, ומקצוענות - תוך כדי שממשיכים לנוע קדימה? איך עיצוב יכול להוביל תנועה ולא להיות צוואר בקבוק?גיורא שיתף באיך הוא מסתכל על עיצוב כחלק אינטגרלי מתרבות החברה. לא רק כ-output, אלא ככוח שמנהל שיח, מזיז תהליכים קדימה, ומחבר בין ביזנס, מוצר וצוותים שונים.הוא גם דיבר בכנות על המקומות שבהם אפשר להתקע, על דינמיקות ניהוליות מול צוותים אחרים, על הפערים בין חזון לעשייה - ועל מה עוזר להחזיר את העיצוב לקרקע, בלי לוותר על הערך.זה פרק על עיצוב ככוח ארגוני. זה מתחיל בתרבות הצוותית - איך מדברים, מתווכחים, משתפים, ואיך יוצרים מזה כח  מניע שמשפיע באופן רוחבי על כל הארגון.עריכה: מרינה ברודסקיהאזנה נעימה!

"הדבר הכי חשוב, בכלל, בלהקים ביזנס, אתה צריך לייצר סיסטמה, יש מכונה שצריכה לעבוד, שצריכה לעשות איקס פעולות, בשביל שה איקס פעולות האלו יניבו לך תוצאות".בפרק הזה עדי מארחת את אסף בר אור, שב20 שנה האחרונות הוא מייסד שותף וראש מחלקת העיצוב בחברת פיטנגו יואיקס , אחת מהחברות המובילות לעיצוב חוויית משתמש בתעשיית הטק בישראל.הפרק הפעם מוקדש למעצבים פרילנסרים בתעשייה, על הקושי הזה לבנות את עצמם מאפס, לייצר מעצמם "עסק" (מי מהם שפניהם מוכוונות לצמיחה לביזנס, דיסקליימר, לא כולם), איך, למה וכמה? איך מתחילים? כמה אני יכול.ה או רוצה לספוג עלויות בתחילת הדרך, אם בכלל? כיצד משיגים מספיק לקוחות בכדי להעסיק עובדים תחתיי? המון שאלות.אסף משתף מנסיונו רב השנים שהדרך בנויה מהמון המון דברים ופעולות קטנות שצריך לייצר, לקחת בחשבון, גם כהשקעה לטווח רחוק, שלפעמים, במיוחד כעצמאים ניובי'ס, לא תמיד רואים או יכולים לאמוד את האימפקט של העשייה, שההסתכלות על הדברים היא לרוב מוכוונת ROI, מה ההחזר על ההשקעה שלי וכמה הוא מהיר… בפרספקטיבה שלו לאחור, הדברים הופכים בהירים יותר בהמשך וההסתכלות משתנה עם הניסיון שנצבר.כמה תובנות שעלו בשיחה -ההבנה שבתחילת הדרך כל משכורת היא כנראה ואלידית, יש שוק ואתה מוכר את התוצר עבור הלקוחות, בשלב זה, משיגים לקוחות, מתייצבים, מתפרנסים.מעצבים לא למדו להיות אנשי עסקים ולא תמיד רוצים, מנגד, הם כן צריכים להיות כדי לגדול.כדי להיות ביזמות צריך הרבה חוסן נפשי, לא להרפות ולהמשיך כל הזמן לדחוף, גם במשך תקופות ארוכות, לבסוף, ההתמדה היא זאת שמביאה את התוצאות המיוחלות, הלידים, הלקוחות, ההצלחה.בנוסף נגענו באיך הדברים עובדים כיום? כמובן, להיות נוכח ברשתות החברתיות (זה מאסט).איך מיישמים בפועל? בקצרה, נטוורקינג/ נוכחות בלינקדאין (על ידי כתיבת תוכן, שיתוף ידע, תגובות וכו'…) ומיתוג עצמי (איך אני נתפס בעיניי אחרים? למצוא את החזון שלנו ולשתף עם העולם).בסיכומו של דבר על מנת להפוך מפרילנס יחיד לבעל עסק צריך קודם כל לרצות, המון אורך רוח והתמדה, ולהביןשההצלחה לא מגיעה ביום אחד, היא בנויה מהמון ניסוי וטעייה, הרבה ויתורים לצד יצירת גבולות בהמשך, ובקיצור - אין קיצורי דרך ☺️איך זה התברר אצל אסף? בכל פעם שהוא היה צריך לטפס על הר הוא גילה שיש הרים גבוהים יותר לטפס עליהם

בעידן שבו בינה מלאכותית משנה את חוקי המשחק, איך אנחנו ממציאים מחדש את הדרך שבה אנחנו מעצבים חוויות משתמש? זו השאלה העיקרית שהתעסקנו בה בפרק הזה, בו עדי לוין מארחת את דוד קלר, מנכ״ל ומייסד מאניוואן ישראל. בפרק דברנו על איך AI מאפשר ליצור תהליכי עיצוב חדשניים ומהירים, איך מראים ללקוח 200 קונספטים בלי לבלבל אותו, ועל שבירת המוצרים הרגילים שאנחנו מכירים ויצירת חוויות חדשות שמתאימות לעידן ולטכנולוגיה הנוכחים. דוד משתף בפרק על שלב הקונספט אקספלוריישן שהם יצרו במאניוואן – שם הבינה מלאכותית משנה את הדרך בה הם עובדים כבר בתהליכי העבודה שלהם. כאשר הם עובדים על מוצרים פיזים, כלי ה איי-איי מאפשרים להם לייצר ולסנן מאות קונספטים בצורה מסודרת וברורה, במקום להציג רק 3-4 רעיונות ללקוח כמו בדרך המסורתית. הפריימוורק הייחודי הזה משלב יצירה ואוצרות, ומביא לכך שהלקוחות מקבל לא רק יותר אפשרויות, אלא גם הבנה עמוקה יותר על מה שעובד ומה פחות – כי הם שותפים לתהליך. אפשר להבין די מהר שאחרי שעושים דבר כזה, קשה לחזור אחורה… דבר נוסף מעניין מאוד שהם מכניסים לתהליכים שלהם זהו רדאר טרנדים - כלי שפיתחו בעצמם ומחבר בין מודלי שפה, מאגרי מידע, ותובנות שמוזנות ידנית כדי ליצור מפת טרנדים ברורה ונגישה. הכלי הזה מאפשר ללקוחות לראות את התמונה הגדולה – מה צפוי לקרות בשנה הקרובה, בעוד שנתיים, ואפילו בעוד חמש שנים. אפשר להכניס שאלה כמו ״אני מנהלת של חברת מזון לילדים, באילו תחומים שווה לי להתמקד ולפתח מוצרים חדשים?״ לאחר מכן נקבל תשובה ויזואלית בצורה שתאפשר לנו לדבר על זה יחד - כל הסטייקהולדרים (וגם אנחנו המעצבים מאוד רלוונטים לכאן). כך ניתן לחזות לא רק את העתיד העסקי, אלא גם את הצרכים העתידיים של המשתמשים, ולתכנן בהתאם את המוצרים והחוויות. נכנסנו גם לעומק של חוויית משתמש בעידן הבינה המלאכותית. לפעמים מרגיש שכדי לא להשאר מאחור, חברות מוסיפות למוצרים שלהן חיבור לג׳יפיטי בתור השיח של המשתמש עם המערכת וחושבים שזה עושה את העבודה. אז זהו - שממש לא. הצ׳אט הוא דרך מאוד ספציפית לשפר את החיים שלנו, אבל לא כל מוצר צריך את זה, ולא לכל מוצר זה מספיק כדי לספק חוויה מדהימה למשתמשים. דוד מעלה את השאלה - האם אנחנו צריכים לעצב היום כמו לפני שנתיים, או שאולי הגיע הזמן לחשוב מחדש על החוויה עצמה? לדוגמה, האם חוויית משתמש צריכה להיראות אותו דבר לכולם, או להפוך לפרסונלית לכל יוזר? שווה לראות את הקונספט המגניב שהם עשו לאיקאה - ובו הגדירו מחדש את חווית הקנייה הדיגיטלית. אז נכון, זה לא משהו שיצא בשנה הקרובה, אבל חשוב לחלום רחוק כדי להבין לאיפה אנחנו רוצים להגיע. לסיכום ומצד שני (ויש כזה), צריך לזכור ולא לבטל שנים של UX שהוכיח את עצמו (כמו הכנסת פילטרים שעוזרים לקבל החלטות). היום, עם שימוש בצ׳אט חכם לחוויות איקומרס לדוגמא, אנחנו לפעמים מחזירים את החוויה לנקודת ההתחלה – ודורשים מהמשתשמש לשאול שאלה פתוחה. האתגר שלנו המעצבים הוא לשלב את החדש מבלי לאבד את מה שעבד. עריכה: מרינה ברודסקי האזנה נעימה

בפרק הזה עדי התרגשה לארח את ד״ר יעקב גרינשפן. יעקב הוא מומחה לאפיון ממשקי משתמש, והוא מסוג האנשים שיכול להפוך כל מילה לנושא שיחה שלם, ויכול לדבר עליו שעות. כמות הידע שיש לו ואסף לאורך 25 שנות הקריירה שלו היא מרשימה מאוד, ואפילו מרתק לשמוע ממנו דוגמאות שקשורות בטכנולוגיות שכבר עברו מהעולם…

בפרק הזה עדי ראיינה את טל סולומון, ודיברו על בניית צוות עיצוב גמיש, ועל התאמת מעצבים לסוגי חברות ומוצרים שונים. איך לנתח את הכישורים הנדרשים מאיתנו המעצבים להצליח במוצר או סביבת עבודה ספציפית. ואילו מהתכונות שלנו יביאו אותנו קודם כל להתקבל לעבודה, ואח״כ גם להיות ממש טובים בעבודה שלנו. בהתחלה ניתחו סוגי חברות ומוצרים. למשל טל הסביר את ההבדל בין הצרכים בחברות עם מוצר האי טאצ', לעומת חברות עם מוצר לואו טאצ'. מוצרי האי טאצ' הם מוצרים מורכבים, שההטמעה שלהם אצל הלקוחות תהיה פרסונלית ולעיתים ממש יד ביד. כאן המעצבים צריכים לאהוב לצלול לעומק לעולם תוכן מורכב, ולעבוד עם שכבות מרובות של מידע. לעומת זאת, מוצרי לואו טאצ' הם מוצרים שיודעים להסביר את עצמם, ולרוב מתרכזים בGrowth. כאן המעצבים יצטרכו לדעת לזהות דברים מהר, להוציא לפועל פתרונות, ולעבוד עם דאטא. זו דוגמא קלאסית - כי מן הסתם שהעבודה והתהליכים בסוגי מוצרים אלו הם כל כך שונים זה מזה, וכתוצאה מזה הסקילים להם ידרשו המעצבות הם גם כן שונים. טל הוא Chief Product, UX and Design בפרויקט מעניין וחדש, ולפני זה הקים והוביל את צוות עיצוב המוצר ב-Redis, הקים והוביל את המסלול לחוויית משתמש ופסיכולוגיה במכללה האקדמית ת״א-יפו, כותב בלוג, מרצה וממנטר ☝הפרק הזה יצא כחלק משיתוף הפעולה שלנו עם כנס com.plex, מבית UXI Live שיתקיים ב19.11.24, בו אנחנו מארחות א.נשים שהולכים להרצות שם, ובכך לתת לכםן הצצה למה הולך להיות בכנס. הכנס יתמקד במחקר, אפיון ועיצוב של מערכות מורכבות. נשמח לפגוש אתכםן שם! ------- לינק לבלוג של טל: https://www.talsolomonux.com

יש משהו מאוד מספק להיות בתחילת דרך של מוצר. יש עוד המון מה לעשות, יש הרבה כיוונים שונים לבחון, ולשינויים שאנחנו עושים יש פוטניציאל להשפיע על חווית המשתמש באופן עמוק. כמובן שחשוב גם לדבר על איך אנחנו לא מאבדים את הקצב המהיר ואת העבודה על דברים משמעותיים גם כאשר אנחנו עובדים על מוצר וותיק - אבל זה כבר נושא לפרק אחר…בפרק ״המרת מסורת לחדשנות - שיטות עבודה בבנק הדיגיטלי OneZero״, אירחתי את הגר ויסקינד, שהיא ה head of design ב־One Zero, ודברנו על האתגרים בעיצוב מוצר פיננסי -  על המשימה העיקרית שלהם שהיא חינוך שוק, איך אפשר לייצר טראסט דרך עיצוב, ולמה הכל חייב לקרות מהר.הגר מסבירה שהם נמצאים ב OneZero בסיטואציה שהם כל הזמן בוחנים שיטות עבודה שבהן הם יכולים גם לייצר הרבה השפעה, וגם לעשות את זה מהר. זה מאוד חשוב להם כי הם עובדים על מוצר שהוא למעשה בנק. בנק זה לא דבר חדש. לכל אחד ואחת יש בנק, עם הקונבנציות המוכרות, האהובות, השנואות, אבל בעיקר - הידועות. המשימה לעצב בנק דיגיטלי שאין בו את הגורם האנושי הוא אתגר שצריך להיות בתוכו יצירתיים ואג׳יליים. הגר והצוות הבינו את זה, ויצרו לעצמם שיטות עבודה שתומכות בצרכים שלהם.אחת מההבנות היתה שאחד מהדברים החשובים הוא לקבל פידבקים מהירים מהמשתמשים שלהם. הם פתחו קבוצת פייסבוק לכל המשתמשים שלהם, ושם מעודדים אותם לכתוב פידבקים ולשתף מהחוויות שלהם. בצורה זאת יצרו שני דברים חשובים - הראשון הוא שירות לקוחות מצויין, והשני הוא ערוץ ישיר עם הלקוחות ועל ידי כך איסוף פידבקים מהירים מהשטח. הרבה מהפידבקים האלו נכנסים באופן מיידי לתכנית העבודה, מתוך הבנה שאלו הדברים שייצרו אימפקט חיובי ואפקטיבי.עוד אתגר מעניין שהגר דיברה עליו הוא על איך יוצרים חווית משתמש מוכרת ונכונה בתוך עולם חדשני. אז אמנם חוויה של יצירת הבנק היא חדשה בעולם הדיגיטלי, אבל העולם הדיגיטלי הוא לא חדש. לכן פיתרון של לקיחת השראות דווקא ממוצרי יום יום מוכרים - ג׳ימייל, פייסבוק, וואטצאפ - הוא מאוד נכון במקרה שלהם. אלו מוצרים שכולנו משתמשים בהם, והם עובדים לכל שכבות הגיל וההבנה הטכנולוגית. הגר הסבירה שהם לא רק לוקחים מהמוצרים האלו השראות, אלא גם לומדים מהטעויות של המוצרים שהאלו על ידי בחינה שלהם לאורך זמן, וכבר מיישמים את הלמידות מראש. ** הגר נתנה טיפ מצויין לאתר רפרנסים שמאגד צילומי מסך של אפליקציות פינטק בשם 11:FS. 

שירה נטוביץ' אשכנזי היא חוקרת חווית משתמש ב-Honeywell, אחת ממקימות קהילת UXR Lounge, מלמדת, ממנטרת ומרצה. בפרק ״יצירתיות בעולם של מחקר חווית משתמש״ שירה ועדי לוין מדברות על יצירתיות בעולם של מחקר חווית משתמש - איך אפשר לחשוב בצורה מקורית על אתגרים שיש לנו, על דרכים יצירתיות להעברת תובנות מחקר, ואפילו על התמודדות עם ביקורת והתקפי חרדה.הדוגמא הראשונה שלקחתי מהפרק על חשיבה יצירתית, יכולה להראות אפילו מובנת מאליה בדיעבד, אבל חשובה - שירה והצוות שלה עובדים על מערכת לניטור מכונות במפעלים, והמשתמשים העיקריים שלה אלו אנשי התחזוקה במפעל. שירה הסבירה שכדי לבצע את התפקיד שלה טוב, היא חייבת להכיר מצוין את המשתמשים שלה - המוטיבציות, האתגרים, דרכי החשיבה שלהם, וכו׳. כשהבינה שלא תוכל להגיע לארה״ב לבקר את המשתמשים שלה במפעל של הלקוח, היא לא ויתרה ומייד חשבה מה כן תוכל לעשות, והבינה שהפיתרון פשוט - לבקר במפעלים בארץ שידמו את הפרסונות שאותם רצתה לפגוש. שם היתה לה חוויה מדהימה ומלמדת, שהשפיעה עמוקות על ההבנה שלה את המשתמשים.בעבודה שלה, חלק משמעותי ממש שהיא עושה כחוקרת זה להציג תובנות קצרות ומדוייקות מתוך מחקרים ארוכים שעורכת. היא מקפידה לחשוב מחוץ לקופסה כדי להעביר תובנות מחקר בצורה שתשאיר חותם. שירה מספרת שיום אחד, קבלה פידבק על כך שהיא צריכה לשפר את יכולות הסטוריטלינג שלה. אמנם מופתעת היא לקחה את הפידבק במלוא הרצינות, וזה רק דרבן אותה יותר להוכיח שהיא דווקא כן יודעת לספר סיפורים בצורה מעניינת. מה שעשתה זה שבהצגה הבאה שעשתה לצוות שלה בו היתה צריכה להציג תובנות מחקר על פרסונה חשובה במוצר, היא ערכה ראיון עם אותה פרסונה סינטטית - היא והפרסונה בכאילו ראיון אמיתי שמסכם את כל התובנות שלה, ואותו הציגה לכולם. המהלך הזה הוכיח את עצמו כזכיר, ואח״כ היה דיבור על הרידאווט שלה - וזה בדיוק מה שרצתה שיקרה.אני חייבת לסיים בקטע שממש נגע בי, בו שירה שיתפה בפתיחות על כישלון שחוותה, ועל ההחלטה להוריד את עצמה בדרגה בתפקיד בעבודה כמעצבת, כדי לשמור על השקט הנפשי שלה. המעשה הזה הדגים את המודעות העצמית שלה, והראה כיצד חשיבה יצירתית יכולה להוביל גם להחלטות אמיצות בחיים האישיים. זהו סיפור שמזכיר לנו את החשיבות של איזון נכון בין עבודה לחיים, ואת הכוח שבקבלת החלטות מתוך קשב פנימי אמיתי.בפרק הזה שזורות תובנות ושיטות יצירתיות שיכולות לעזור לכל אחד ואחת מאיתנו להעביר מידע בצורה מעניינת - גם כמעצביםות וגם חוקריםות!עריכה: מרינה ברודסקילינק לקבוצת המיטאפים של UXR Lounge: https://chat.whatsapp.com/IRdYELLW2CX1zvBfPaiifRעמוד הלינקדאין: https://www.linkedin.com/company/uxr-lounge/עמוד הפייסבוק: https://www.facebook.com/profile.php?id=61558931235787&mibextid=LQQJ4d

האם יצא לכםן לחשוב על הפוטנציאל האמיתי של אווטארים דיגיטליים? כאלה שאפשר לדבר איתם בזמן אמת והם מגיבים לנו? ככל שעובר הזמן הגבול בין העולם הווירטואלי למציאות מטשטש, בייחוד שמדברים על דמויות שנראות כמונו, נשמעות כמונו, ויש להן מימיקות כמו שלנו. בפרק הזה אירחתי את תומר צוקר, שהוא VP Marketing ב D-ID, ודיברנו על התהליך של בניית האווטארים, היישום שלהם במוצרים והפוטנציאל הגדול בטכנולוגיה הזו.ב D-ID פיתחו אווטארים שאפשר להגדיר להם מראה, אישיות ולאמן אותם על בסיס ידע מסויים, וכך אפשר לדבר איתם בזמן אמת, והם עונים בקול ובסגנון שלהם. שוחחנו על האלמנטים השונים שניתן לשנות באווטארים – מראה, דיבור, מחוות, ואיך הם משפיעים על התפיסה שלנו אותם. זה קריטי במיוחד שחושבים על התאמת האווטארים לתרבויות ושפות שונות.דברנו על השימושים השונים של האוואטרים על ידי חברות עסקיות ומשתמשים פרטיים, ואיך אנחנו יכולים לשלב אותם במוצרים שלנו. תומר סיפר על השפעת האוואטרים על חוויית המשתמש, ואיך הם יכולים לשנות את האופן בו אנחנו מתקשרים עם מוצרים דיגיטליים, ולהביא את האינטראקציה איתם לרמה חדשה של אינטראקטיביות ודינמיות. אחת הדוגמאות המגניבות שדיברנו עליהן הייתה איך אווטארים גנרטיביים יכולים להשתלב באפליקציות למידה. דמיינו מנטור דיגיטלי שנראה אנושי שמעביר לנו את מהלך השיעורים לפי תסריט מוגדר מראש, וכאשר מגיעים לאימון, אותו מנטור עונה לנו על שאלות בצורה חופשית בזמן אמת. המוח האנושי גורם לנו לבטוח בו כי אנחנו מרגישים שאנחנו כבר מכירים אותו. גם אם אנחנו יודעים ב100% שהוא מג׳ונרט. למעשה, יש פה 2 סוגי אווטארים - למנטור הראשון יש טקסט קבוע, והשני מאומן כך שיודע לענות על השאלות שלנו בלייב ובאופן חופשי. לדעתי זה פותח אפשרויות מדהימות ללמידה אינטראקטיבית ומותאמת אישית.אני יכולה לדבר על זה עוד הרבה, אבל לכו להקשיב לפרק כי תומר מסביר על זה הרבה יותר טוב ממני.ממש שווה להתנסות בזה באתר שלהם, ולחשוב האם ואיך זה היה יכול להשתלב במוצר שאנחנו עובדים עליו.עריכה: מרינה ברודסקיהאזנה נעימה! 

תארו לכם שהשעה 1:00 בלילה, אתם אחרי בינג׳ רציני בטלוויזיה, ומחר יום עבודה. נגמר פרק נוסף, ואפליקציית הסטרימינג שלכם אומרת:"קשה להירדם אחרי צפייה ממושכת במסך… אם תרצי, הפרק הבא יתחיל עוד 5 דקות. אולי בינתיים תכנסי לשיחה מעניינת עם בן הזוג שלך, תקחי ספר או תחליטי ללכת לישון?"איך הייתם מרגישים כלפי אפליקצייה כזו? מאיה מסבירה שברגע שמוצר רואה אותך, עם הקשיים, הרצונות והצרכים הרגשיים שלך, ולא מנצל את זה לטובתו (למרות שהוא יכול בקלות), החוויה הרגשית מול המוצר ולמעשה הברנד תהיה מדהימה.בפרק ״עיצוב מוצרים רגשיים עם בינה מלאכותית״ אירחתי את Maya Goldberg. מאיה היא פסיכולוגית, מומחית התנהגות, ויועצת לחברות טכנולוגיה על אסטרטגיית מוצר על המפגש בין פסיכולוגיה ויישומי AI, מרצה באוניברסיטת רייכמן ומייסדת ו- Chief Psychology Officer בחברת TOKO.הפרק הזה יוצא בערב יום הזיכרון, וזה ישר לקח אותי למקום של הצורך לדבר ולשתף על כל מה שאנחנו עוברים עכשיו בשנה המורכבת והקשה הזאת... אני חושבת שTOKO ומוצרים דומים נותנים מענה מיוחד מאוד לעניין הזה, וזה לגמרי יכול להיות רובד נוסף של עזרה בהתמודדות עם המצבמאיה צללה והסבירה איך הבינה המלאכותית מעצימה את היכולת לעצב חוויות רגשיות, בדגש על חוויות רגשיות מעולם הבריאות הטיפולי. היא נתנה הרבה דוגמאות למוצרים מרתקים שעושים את זה, והדגימה איך מעצבים מפגש שעוסק ברגשות. למשל, כמו בטוקו - שקמה כדי לתת מענה רגשי נגיש למי שרוצה להיות בתהליך ולשפר תהליכים בחיים שלו. טוקו יוצרת מפגש בין שני אנשים (שמכירים אחד את השני או בכלל לא), הם נפגשים לשיחות דיגיטליות קצרות במרחב בטוח המאפשר להם לעצור, לשאול שאלות, לשמוע עוד נקודת מבט, ולהיות בריפלקציה. התהליכים האלו מלווים בהנחייה של בינה מלאכותית שיודעת לתת מענה לרגשות שקולטת מהמשתמשים. תהליך הדיזיין של חוויה כזו הוא ממש מרתק, יש המון תרחישים להתייחס אליהם, והכי הכי חשוב זה להיות בקשב למשתמשים שנמצאים במצב רגשי מאוד רגיש וכנה.הפרק הזה יצא תחת שיתוף הפעולה שלנו עם כנס UXI live, בו אנחנו מארחות א.נשים שהולכים להרצות שם, ובכך לתת לכםן הצצה למה הולך להיות בכנס. מאיה הולכת לדבר בכנס על עיצוב לחוויה אמפתית: הסיפור מאחורי ההצלחה של EliQ. למעשה EliQ היא רובוט אמפטי שנמצאת בבתים של קשישים, חלק ממהלך היום יום שלהם, ועוזרת להם לחיות חיים בריאים ועצמאים יותר. ההרצאה תעסוק בדור הבא של עיצוב אמפטי.הכנס יתרחש ב19 למאי (ממש עוד שבוע), אנחנו ו Barak Danin נשמח לפגוש אתכםן שם!עריכה: Marina Brodsky Goldהאזנה נעימה

אתחיל בזה שהפרק הזה יצא תחת שיתוף הפעולה שלנו עם כנס UXI live, בו אנחנו מארחות א.נשים שהולכים להרצות שם, ובכך לתת לכםן הצצה למה הולך להיות בכנס. ראשון התארח מקס שפירו, דיירקטור UX/UI בסטודיו קשת דיגיטל, בעל ניסיון רב בתחום התקשורת והעיתונות. ההרצאה שלו בכנס תעסוק בהנגשת דאטה מורכב בתקופת המלחמה. אנחנו כבר ממש מחכות לשמוע את ההרצאה שלו, ובינתיים, תוכלו לשמוע אותנו מדברים על עיצוב לעולם הטלוויזיה.בעולם של היום, אנשים צופים בטלוויזיה אחרת. הם צופים במה שהם רוצים, מתי שהם רוצים, ובאיזה מכשיר שהם רוצים. בפרק ״עיצוב חוצה ממשקים ב״קשת״״, עדי לוין אירחה את מקס שפירו, ששיתף איך ב׳קשת דיגיטל׳ הבינו שהם חייבים להיות חלק מהשינוי הזה, באמצעות רידיזיין של אפליקציית ה-VOD שלה - 12 פלוס.מקס שיתף אותנו בתובנות חשובות על האתגרים הייחודיים שהיו להם בעיצוב לעולם של טלוויזיה. עולם התקשורת הוא דינמי ובלתי צפוי, ומקס הסביר שחשוב להם כמעצבי מוצר להנגיש את התוכן בצורה מייטבית, ושהם צריכים להיות דינאמיים בעיצוב גם כן. המוצר צריך לשקף את מה שקורה בטלוויזיה, ולמעשה בלב האקטואליה הישראלית. לדוגמה, אם בתקופה מסויימת הדיבור הוא על מלחמה וחטופים, או שבתקופה אחרת הדיבור הוא על הכוכב הבא (זוכרים חיים כאלו?), התכנים הללו יקבלו מקום בולט בפרונט של האפליקציה.ייחוד נוסף של הפליקציה הוא שהיא צריכה להיות זמינה ונוחה לשימוש במגוון רחב של מכשירים, החל מסמארטפונים ועד טלוויזיות חכמות. למעשה, האפליקציה עוצבה ופותחה ב-12 פלטפורמות שונות! זה די מטורף, בייחוד שחושבים על בדיקות השמישות שהיו צריכות להעשות. כדי לוודא שהאפליקציה נוחה לשימוש גם על גבי מסך הטלוויזיה, הבדיקות שמישות היו די ייחודיות - הם הזמינו משתמשים לבית של אחת ממנהלות המוצר, שם צפו בטלוויזיה בסלון (עם שתייה וכיבוד כיאה לצפייה בטלוויזיה, כמובן) תוך כדי שימוש באפליקציה. צורת בדיקה זו אפשרה להם לגלות בעיות שלא עלו בבדיקות שנערכו במשרד, וכתוצאה מזה להפוך את חווית המשתמש לטובה הרבה יותר.כנס UXI live יתרחש ב19 למאי, אנחנו וברק דנין נשמח לפגוש אתכםן שם!עריכה: מרינה ברודסקיהאזנה נעימה

מיכל מימרן ברזילאי היא מסוג האנשים שכדאי להכיר. היא לא מעצבת במקצועה, אך עיצוב תמיד היה נמצא ברקע של חייה. מיכל היא הד האנטרית מנוסה, ואחרי 20 שנים שהתעסקה בעולמות הגיוס, הקימה את החברה diviners, שמתמקדת בחיבור מעצבים ומנהלי מוצר מנוסים לחברות מגייסות. מיכל היא הגשר בין העולמות של מחפשי העבודה למפרסמי המשרות. היא חווה את צד המעצבים - החששות, הציפיות, האכזבות והשמחות, וכמו כן, את צד החברות, שאולי יפתיע כמה, אך חוות רגשות דומים. בפרק דיברנו על שוק חיפוש העבודה למעצבים מנוסים - מעברים מקצועיים בקריירה, ההבדל בין עבודה ב-B2B ל-B2C, ואיך להשאר אטרקטיביים בעולם שמתמיד להשתנות. משהו חשוב שלמדתי מהשיחה עם מיכל, הוא שהחיבור בין מועמד.ת לחברה תלוי לעיתים רבות ב-'פיט' לתפקיד ולחברה. זה שלא התקבלתי לא אומר שאני לא מעצב.ת טוב.ה. נכון, זה נשמע כמו קלישאה, אבל האמת היא, שזה פשוט כך. דמיינו להתקבל לתפקיד שמתמקד בפיקסלים, כשאתם בעצמכם מתמחים בקריאייטיב ויצירת קונספטים, או להיכנס לצוות גדול כשאתם סוג של זאב בודד ואוהבים להוביל תהליכים לבד. במקרים האלו, יש סיכוי גדול שזה פשוט לא היה עובד, והיינו מגלים את זה אחרי כמה חודשים בתפקיד. דבר נוסף שמאוד משפיע על הפיט זה - מי המנהל.ת שמראיינ.ת אותנו לתפקיד. מיכל הביאה דוגמה מרתקת על איך שני מגייסים שונים הגיבו אחרת לגמרי לאותו תיק עבודות - אחד חשב שהפורטפוליו נפלא והשניה לא העבירה אותו את השלב הזה. אפשר ללמוד מזה על הסובייקטיביות בעולם הגיוס, ושלכל אחד יש את הסדר עדיפויות וחשיבויות שלו בתוך סקילס של מעצבים. מיכל שיתפה אותנו בהרבה תובנות שיש לה - לאחר שליוותה כל כך הרבה תהליכי גיוס ושמעה כל כך הרבה פידבקים מחברות על מועמדים. היא הסבירה שיש הרבה משמעות לבחירות שלנו על המשך הדרך המקצועית שלנו - כמה זמן אחננו נשארים בחברה, באיזה גודל חברה עבדנו וועל איזו פלטפורמה עיצבנו. משפט אחרון שאני רוצה להוסיף זה - אחרי שלקחנו את כל הטיפים החשובים האלו בחשבון, אני רוצה רק להזכיר שגם להקשיב ללב זה חשוב, אולי הכי חשוב. אנחנו צריכים לנהל את הקריירה, ומצד שני לדאוג שאחנחנו נהנים ביום יום שלנו ושלמים עם ההחלטות שלנו. מהו ה'פיט' המושלם שחיפשתם במהלך הקריירה שלכם, ואיך ידעתם שמצאתם אותו? מוזמנים לשתף בתגובות! עריכה: מרינה ברודסקי האזנה נעימה

בפרק ״הטמעת כלכלה התנהגותית בטאבולה וגט״ עדי לוין אירחה את תמר שולץ. תמר היא Head of product בטאבולה ומומחית בהטמעת כלכלה התנהגותית יישומית ומחקרית בחברות מוצר. אז היו לנו כבר כמה פרקים מאוד מעניינים על כלכלה התנהגותית, בהם דברנו על העקרונות הבסיסיים. תמר סיפרה לנו איך היא העקרונות האלו מתרגמים אל תוך המוצרים, באמצעות דוגמאות רלוווטניות מגט (בה עבדה) ומטאבולה (בה עובדת). בנוסף תמר משתפת אותנו בשיטות המחקר שלה - שמעניין לשמוע שחלקן הביאה מהאקדמיה, וחלקן ממש מנסיונה האישי. אנחנו מדברות בפרק על מושגים כמו משמעות סטטיסטית, אפקט הבעלות, ועל דיפולטים. ותמר מסבירה שככל שאנחנו נבין את המושגים אלו טוב יותר, כך נוכל לתקשר עם הפרודקט, הדאטא ושאר אנשי הצוות שלנו ברמה גבוהה יותר. עריכה: מרינה ברודסקי האזנה נעימה

לפני שנפגשתי עם ויטלי, נכנסתי לבלוג שלו. התחלתי לגלול ופשוט נהנתי לקרוא את הניתוחים השנונים שלו. ויטלי לא חוסך במילים וזה לא נועד למי שרוצה לקבל את השורה התחתונה, אלא נותן ניתוח מעמיק ומעניין לעיצובים שנתקל בהם ביום יום שלו. הוא מספר על דברים שעובדים מצויין ועל דברים שממש לא. מה ששמתי לב זה שויטלי לא לוקח שום דבר כמובן מאליו, ומנתח חוויות משתמש שנתקל בהן כאילו עיצבו אותן מעצבים חסרי נסיון, ולא כאילו עיצבו את זה באחת החברות הגדולות בשוק. זה גרם לי לחשוב על כמה משקל אנחנו שמים בתהליכי העבודה שלנו על מחקר מתחרים, ואיסוף רפרנסים שיכולים לעזור לנו ולהאיץ את תהליכי העבודה, מבלי אולי לחשוב מספיק לעומק על הדברים. ואז חשבתי - למה שלא נדבר על משהו שכולנו עושים כמעט ברמה יומיומית, לוקח אחוז לא קטן מהעבודה, ואף פעם לא הקדשנו לו פרק כמו שצריך, וזה - ניתוח רפרנסים. בפרק ״ניתוח רפרנסים - איך לעשות זאת נכון״ ארחתי את ויטלי מיז׳יריצקי, שהוא ראש צוות UX ב HP, מרצה בטכניון, ובעל הבלוג המצליח UXtasy. דברנו על איך לחפש רפרנסים, איך להטמיע אותם במוצר שלי ועל פיתוח חשיבה ביקורתית על רפרנסים. ויטלי שם לב שיש בתחום שלנו הרבה העתקה עיוורת של שחקנים גדולים. במחשבה ראשונה זה יכול להשמע כמו מהלך מהיר ובטוח. אבל ויטאלי מסביר שמבחינתו זה ביג נו נו. הוא טוען שאנחנו חייבים לפתח חשיבה ביקורתית כאשר אנחנו מסתכלים ונשענים על רפרנס. גם אם הוא של גוגל! הסיבה היא שאנחנו אף פעם לא יודעים מה היתה הכוונה המדוייקת של מי שעבד על העיצוב המסויים שראינו. איך הם תעדפו את הפרסונות שלהם, מה היה תקציב הפרוייקט, איזה לגאסי היה חייב להלקח בחשבון… אנחנו חייבים לחשוב על כל הדברים האלו כשאנחנו מנתחים רפרנס ומתאימים אותו למוצר שלנו. עוד משהו מעניין שקורה לעיתים זה שאנחנו מעצבים למוצר שלנו חווית משתמש שלקוחה ממוצר אחר, ואחרי זמן מה העיצוב התחלף במוצר שעליו נשענו. זה מעלה בנו הרבה שאלות. האם העיצוב נכשל? האם פשוט שינו מטרות? האם זה חלק מאסטרטגיה גדולה יותר? יכולות להיות תשובות רבות, אבל ויטלי מסביר שמה שחשוב לקחת מזה זה שגם בחברות גדולות, בסוף ההחלטות מתקבלות בחדר קטן. לכן, אם מראש נצליח לנתח נכון את מה שאנחנו רואים, שינויים גדולים כאלו לא ישפיעו על הבטחון שלנו בעיצוב שלנו. עריכה: מרינה ברודסקי

בפרק דיברנו על השנים הראשונות של הקריירה, שהן השנים הקריטיות לפיתוח הקריירה, אך הן בדיוק השנים שבהן אנחנו מגדלות ילדים. וכאן יש בחירה שכל אחת צריכה לעשות. השאלה היא האם אנחנו בוחרות באופן מודע או פשוט נשאבות.אני שומעת אמירות מנשים מעוררות השראה באינסטגרם שאומרות "את יכולה הכל", לפעמים המשפטים האלה, במקום לתת לי השראה, רק מלחיצים אותי כי "וואלה, אני לא יכולה הכל". מה רוצים ממני? אני רק בת אדם.אני כן רוצה להאמין שלשלב זה אפשרי, אמנם קשה ולפעמים מתסכל עד כדי דמעות, אבל אני חושבת שזו הדרך היחידה בשבילי להרגיש סיפוק מכל העולמות... יש ימים שאצליח להיות עם הילדים ולהכין דברים כיפים יחד... אבל יש ימים שהעבודה תקבל יותר תשומת לב ואני אראה אותם פחות.אבל הכי חשוב להיות במודעות כדי שזה יהיה מאוזן.ובסופו של דבר, לכל בחירה יש השלכות... הילדים שלי מצד אחד יקבלו פחות "זמן אמא", אבל מצד שני רואים אמא ששמה גם את עצמה במשוואה ועושה דברים שממלאים ומספקים אותה. זו אמא שונה ממה שאני גדלתי עליה.בפרק גם שיתפנו בסיפורים שעלו מתוך הקבוצה - נשים בהייטק, על הבחירות של נשים בקריירה והאתגרים שהן חוות סביב האיזון בין בית לעבודה. 

״לכל אחד יש את הדרך שלו, זה שקשה לי כרגע זה לא אומר שזה לא בשביל. תבינו שזה חלק מהתהליך זה לא אומר שאתם לא טובים שאחרי זה לא תצליחו שאתם צריכים להחליף תפקיד או עבודה. אלא כרגע יש לכם אתגר וזה זמני. זה הדרך שלכם. אנשים מחפשים את הקל אבל זה לא תמיד, לפעמים צריך לעבור איזה שיעור מסוים בדרך לייעד״.הפעם שמחתי לארח את חיה רוזנצוויג. חיה היא יזמת נדל"ן מצליחה מארה"ב, שכבר בגיל 28 היא בעלת עסק מצליח שמגלגל מעל 300 מיליון דולרמה שמיוחד בחיה זה שהיא שונה מהנוף הרגיל של יזמי נדל"ן. חיה פועלת מתוך מקום של שליחות ואמונה בטוב.מה שאני לקחתי מהפרק זה שלפעמים אנחנו צריכים את האומץ לעשות את הדברים בדרך שלנו, גם אם הם נראים שונים, ואולי אפילו סוטים ממה ש״מקובל״. אם נפעל ממקום פנימי של אמונה ורצון לעשות טוב, דברים יוכלו לעבוד.את הפרק עם חיה הקלטתי לפני ה-07.10, אבל הוא מרגיש לי כל כך רלוונטי גם לימים אלה. היכולת להאמין בטוב, גם כשהכל נראה לא טוב, היא חשובה מתמיד.המספר ווצאפ של המשרד לשיחה עם חיה+1 (732) 898-0326האינסטגרם של חיה: https://www.instagram.com/stories/chaya_rosenzweig/3282947800999636094/הפודקאסט של חיה: https://open.spotify.com/show/08dHSBnXIDXZ7HiqXCmsfj

את הפרק הזה עדי הקליטה עם יהונתן קינן, מנהל התוכן של ׳כאן דיגיטל׳, והם דיברו על ההסברה הדיגיטלית ש׳כאן דיגיטל׳ עשו בעקבות ה7 באוקטובר. באותה שבת, הם עזבו את הכל, פתחו חמ״ל, ופשוט התחילו לעסוק בהסברה. על הדרך למדו איך הקהל מגיב לתוכן שהוציאו ואיך לשפר אותו, על עבודה מהירה כתגובה לסנטימנט הישראלי, ולמה היה חשוב לזעזע את העולם על ידי שימוש בתוכן קשה לצפייה.

מוזמנים להקשיב לפרק המלא בפרוגרס ברhttps://podcasters.spotify.com/pod/show/yudit-asher/episodes/02-e25sfnu?%24web_only=true&_branch_match_id=1128299140054433325&utm_source=web&utm_campaign=web-share&utm_medium=sharing&_branch_referrer=H4sIAAAAAAAAA8soKSkottLXLy7IL8lMq0zMS87IL9ItT03SSywo0MvJzMvWT9V3dC4JLTbLjzRzTAIApy0ZITAAAAA%3D אני מרגישה שאני רוצה להתעורר בעוד שנה שנתיים אחרי שהכל יגמר. לטייל בחו"ל בלי לחשוש מאנטישמיות, לטייל בארץ בלי לחשוש מאזקעות ולא לנעול פעמים את הדלת בלילה מחשש לחדירת מחבלים. אני בעיקר מרגישה שזהו, מיצתי ובא לי לדלג שלב ולחזור לימים שבהם היה לנו טוב.בשיחה עם אורנה שוורץ, מתמחה בלימודי ימימה ברחבי הארץ היא הסבירה בפרק שיש בתוכנו שני מצבים, לפעמים תקווה אמונה, לפעמים חרדה, חוסר ביטחון.גם במצב עכשיו שכולנו חווים קושי, מי שמסתכל במבט אמיתי רואה שזה לא 24ֿֿ.7 יש רגעים שאני קצת יותר מעודדת, ויש רגעים על הפנים. למה? כי אני זזה מהמקום הטוב שלי אל הרע.כאנשים שרוצים לעשות עבודה פנימית ורוצים לצמוח ימימה מלמדת אותנו לעלות לקומה גבוהה ולהסתכל על הרגש מלמעלה. מה קורה לי עכשיו?איפה זה פוגש אותי. אה זה פוגש אותי בפחד. זה לא פעם ראשונה שאני חווה פחד אבל עכשיו זה מגיע ובגדול וכאן יש לי אפשרות לעשות עבודה פנימית ולצמוח.כולנו חיים מהלא טוב שלנו, הרבה יותר קל לנו להתחבר ללא טוב לזכור את הלא טוב. אנחנו מסתובבים בעולם כאילו עוד שניה יעלו עלינו והנה הלא טוב שלי התגלה לכולםהלימוד מלמד את הדרך חזרה הביתה. לשוב אל המקום האמיתי שיש לכל אחד מאיתנו.שזה טוב. כי אנחנו רק רוצים טוב. גם אם טעינו בדרך. 

את הפרק ״איך מתקנים מוצרים שבורים״ עדי לוין הקליטה עם אודי סלנט ממש כמה ימים לפני השבת השחורה. בתקופה בה הרגשנו בנוח להתלונן על שטויות, ובטוח לא דמיינו מה שהולך לקרות פה. מאז הכל הפך משוגע, כולנו עצרנו במידה כזו או אחרת את החיים שלנו, וההתעסקות הפכה להיות 24/7 במצב. בשבועות האחרונים ניסינו לחשוב איך מתחילים לקיים כמו שגרת מלחמה שכזו, איך חוזרים לחיים לצד כל מה שקורה. אז החלטנו לחזור ולשדר פרקים. אודי סלנט הוא מנהל והבעלים של סטודיו סלנט איי די המתמחה באפיון ועיצוב מערכת מורכבות, הוא גם מרצה באוניברסיטת רייכמן, ומנטור במסגרת תוכנית האקסלרטורים הגלובלית של גוגל. אודי מספר לנו בפרק על העבודה המעניינת שלו - הוא מייעץ על חווית משתמש לחברות מוצר, ובדרך כלל קוראים לו כאשר לחברה יש מוצר שעתידו לא ברור, מעין ״מוצר שבור״. אודי מספר על איך ניגשים לאתגרים גדולים כאלו ומהן הדרכים היצירתיות בהן משתמש כדי לזהות את שורש הבעיה במוצר. תחילת העבודה מלווה בתצפיות, ניתוח האנליטיקה, ובעיקר זיהוי של מגמות חוסמות שמונעות מהמוצר להתקדם במסלול להצלחה. לאחר מכן מציפים את המגמות לצוות המוצר וכמובן ונותנים המלצות. שאלתי את אודי איפה העקב אכילס של מוצרים שהוא פוגש. כמובן שיש המון מקרים ונסיבות, אבל דוגמא מעניינת היא שהוא הסביר שהרבה פעמים מוצרים נופלים על ארכיטקטורת מוצר מסורבלת, עם פיצ׳רים מיותרים שמעמיסים המון. זה יכול לקרות כי למשל הסטארטאפ רץ קדימה במשך כמה שנים, מבלי לעצור ולדייק את העבודה שנעשתה, ונוצר עומס במערכת שגורם לה פשוט להיות מסורבלת ולא מובנת למשתמשים. במקרה זה, לעיתים הכי נכון יהיה פשוט להרוס הכל ולבנות מחדש. מה שמאתגר בדבר הזה, הוא הדרך שבה הדברים נאמרים. בסופו של דבר בשביל שיהיה אפשר לתקן מוצר צריך להצביע על הבעיה, וזה עלול לגרום לאי נעימות בצוות. ופה נכנסים הסופט סקילס… אודי מזכיר להם כל הזמן שהוא חלק מהצוות, ובעצם המטרה היא להסתכל קדימה ולהרים את המוצר, ולא לחפש אשמים, כי ברור שהיו נסיבות והשתלשלות אירועים. הפרק הזה יצא כחלק משיתוף הפעולה שלנו עם כנס com.plex, מבית UXI Live, בו אנחנו מארחות א.נשים שהולכים להרצות שם, ובכך לתת לכםן הצצה למה הולך להיות בכנס. הכנס יתקיים ב2 לינואר, ויתמקד במחקר, אפיון ועיצוב של מערכות מורכבות. לצערנו הגדול אודי לא ירצה הפעם, במקומו תרצה אורית דולב על חמ״ל העיצוב שקם בעקבות ה- 7.10 - יהיה מרתק! אנחנו וברק דנין נשמח לפגוש אתכםן שם!

ֿ

כדי לנסות ולהסביר לנו איך בינה גנרטיבית יכולה לעזור לנו בפיתוח מוצרים, ד״ר אילת סגל כתבה לצ׳אט ג׳יפיטי את הפרומט הבא: ״אתה בן אדם מוגבל פיזית שנמצא בכסא גלגלים. אתה רוצה להשתמש באפליקציית הנגשה שעוזרת להגיע מנקודה אחת ליעד אחר ללא חסמי הנגשה. תאר את חווית המתשמש שלב שלב וכמו כן תציע כמה שמות״ וזו התוצאה שקבלה: ״שלב 1- הורד והתקן את אפליקציית ״נגיש״. שלב 2 - פתיחת האפליקציה והזנת פרטי משתמשים בסייסיים כמו גובה, משקל וסוג הכסא הממונע. שלב 3- הגדרת יעד כמו ״קפה הפינה״. האפליקציה מזהה את המיקום הנוכחי ומציעה מסלולים אפשריים. שלב 4- בחירת מסלול מועדף על פי זמן, מרחק ורמת נגישות. האפליקציה מסמנת נקודות עצירה למנוחה וטעינה בדרך. שלב 5- תנווט צעד אחר צעד עם הוראות קוליות וויזואליות, קבל התראות על מכשולים או שיפועים תלולים…״ למעשה תוך ממש כמה שניות, קבלנו התחלת אפיון של אפליקציה. ככל שנעמיק את השיחה עם הצ׳ט, נוכל לרדת לרזולוציות יותר ויותר מדוייקות. מובן שבתור מעצבים ומעצבות מוכשרים יכולנו להגיע לפתרונות גם בעצמנו… אבל אי אפשר להתכחש לזה ששיחה כזו עם הצ׳ט מתחילה לגרות לנו את המוח, להפעיל את הגלגלים, להעלות נקודות חשובות במוצר שאולי היינו מפספסים ומגיעים אליהן קצת יותר מאוחר. אולי מאוחר מידי? בפרק ״בינה גנרטיבית בפיתוח מוצרים״, ד״ר אילת סגל ועדי לוין דברו על היתרונות של הבינה המלאכותית בכלל והגנרטיבית בפרט, בעולם של שיטות מחקר ובעולם של פיתוח מוצרים חינוכיים. אילת מסבירה שהבינה הגנרטיבית היא בעצם כמו השותפה שלנו לתהליך. היא עוזרת לנו לייעל את התהליכים ולשפר את איכות המוצרים שאנחנו בונים. למשל, בתוך העולם של מוצרי למידה, אפשר לקחת את הפרסונליזציה כמה שלבים קדימה, ולהתאים את דרך הלמידה הנכונה לכל ילד.ה באופן שפעם היה הרבה יותר מסובך ויקר. ד״ר אילת סגל היא חוקרת ומרצה בתחום אינטאקציית אדם מחשב וחווית המשתמש, היא סגל וראש הפרקטיקום באוניברסיטת רייכמן, והובילה את מחקר ופיתוח מוצרי החינוך בTouchCast, חברה בתחום הוידאו ובינה גנרטיבית. הפרק הזה יצא כחלק משיתוף הפעולה שלנו עם כנס com.plex, מבית UXI Live, בו אנחנו מארחות א.נשים שהולכים להרצות שם, ובכך לתת לכםן הצצה למה הולך להיות בכנס. הכנס שיתקיים השנה בפעם השניה, יתמקד במחקר, אפיון ועיצוב של מערכות מורכבות. אנחנו וברק דנין נשמח לפגוש אתכםן שם! עריכה: מרינה ברודסקי האזנה נעימה

בפרק, רון סיפר לי על החשיבות של לא להיצמד ״לטייטלים״, אלא להיות מוכן לוותר עליהם בשביל להתקדם, זהו וויתור קטן בשביל התמונה המלאה. רון נתן דוגמה לאנשים שהיו בתפקידים בכירים בסטארטאפים, כשהם עוברים לחברות גדולות, הטייטל שלהם נחתך לחצי, אבל האימפקט של מה שהם עושים הוא משמעותי אולי אפילו יותר. מה דעתכם על זה? האם אתם מוותרים על טייטלים בשביל קידום? קצת על רון: רון גורה הקים עם שותפיו את חברת The Gifts Project בשנת 2010 ומכר אותה ל-ebay כעבור זמן קצר. לאחר מספר שנים בתפקיד מוביל ב-ebay, רון עבר להוביל את המוצר כסגן נשיא בכיר בחברת wework. כיום הוא מוביל כמנכ״ל-מייסד את חברת אמפתי, שמסייעת לאנשים להתמודד עם מוות במשפחות.

סימפלי פיאנו היה מוצר מצליח ללימוד פסנתר, שמותאם לשוק ועם קהל יעד ברור, כאשר תמי וייס ושאר חברי צוות המוצר שמו לב למשהו מעניין. הם התחילו לראות יותר ויותר שימוש של ילדים באפליקציה, ומעורבות שלהם בקהילות של המוצר. כאשר הם שמו זכוכית מגדלת על התופעה, הם גילו קהל יעד חדש לגמרי שמשתמש במוצר, מבלי שהמוצר מותאם לו, והפלא ופלא - נוטש מאוד מהר. בפרק ״מציאת PMF ומה קורה כשקהל היעד משתנה״, עדי לוין הזמינה את תמי וייס, מעצבת מוצר בכירה בסימפלי, ושוחחו על מציאת פרודאקט מרקט פיט באמצעות קייס סטאדי מאוד מעניין על סימפלי פיאנו. תמי מספרת שצוות המוצר הבין שהמשימה החדשה היא למצוא PMF לילדים, וכדי לצלוח את זה, התחילו במחקר טוב על קהל היעד. בפרק נשמע איך כשהלכו לילדים הביתה לראות ולשמוע אותם, גילו דיסוננס מאוד גדול בין הרצון של הילדים להשתמש באפליקציה, לבין הקושי הגדול שלהם להצליח לסיים את הקורס הראשון. זה הביא את הילדים לאמוציות קשות… ואת צוות המוצר לפתור את האתגר של מציאת PMF חדש למענם. מוצר הוא דבר חי ולא סטטי, ואנחנו בתור מעצבי מוצר צריכים להגיב לגלגולים הטבעיים שהוא עובר, ובעיקר להיות ערים לזה. בסופו של דבר זה די מגניב לייצר משהו מדוייק לקהל היעד המסויים שלמענו פיחתנו את המוצר, ולדעת שבעתיד משהו יכול להשתנות בצורה טבעית, ואנחנו צריכים לשנות את המוצר יחד איתו.

מוזמנים לעקוב אחרי הפודקאסט החדש פרוגרס בר לעוד פרקים על פיתוח אישי ומקצועיhttps://open.spotify.com/show/0EC1vYtMv8KySqjK6j8q7v?si=sUmA9SjeQ0mCponjPzByPQ--------אני הרבה פעם מרגישה איזשהו דיסוננס בין ההייטק השפוני לבין החיים שאני רוצה לחיות. כמות האוכל, החד פעמי, המסיבות, האירועים, הטיסת היא לפעמים קצת מוגזמת… מדברים לאחרונה הרבה על לחיות חיים מחוברים יותר, להפחית את כמות הצריכה אבל לפעמים זה מרגיש לי שדיבורים לחוד ומעשים לחוד. הקלטתי את הפרק עם נבות לפני שמשבר הייטק התחיל.  (כן, לפני מלא זמן) בפרק נבות דיבר על הייטקיסטים שחיים כאילו אין מחר, שוכרים דירות יקרות בתל אביב ולא עושים את החישוב שמומלץ לחסוך היום כי לא בטוח שזה יהיה איתך מחר. ואז משום מקום, הגיע משבר הייטק שקצת מכריח אותנו ברצון או שלא ברצון להתחיל לחיות חיים פשוטים יותר. הפרק הזה נראה לי רלוונטי מתמיד, כי אולי הוא יעזור לנו להסתכל על הצדדים החיוביים שהמשבר מביא איתו. בפרק, נבות שיתף שבעבר לא ראה ערך בלחיות חיים צנועים לדוגמה, הדיפולט שלו היה לנסוע במונית, ״מה, הוא יעלה לאוטובוס וידחף עם פשוטי העם?״. אבל אחרי תקופה שהוא חי חיים טובים, הוא חשב, מתי בחיים שלו הוא היה מאושר, זה החזיר אותו לימי הקיבוץ ששם הוא חי בפשטות והחליט שהוא מנסה לאמץ אורח חיים פשוט יותר. כסף לא מביא אושר זה משהו שכולנו יודעים לזמזם, אבל האם אנחנו מצליחים לחיות כך? כמה אנחנו מתבלבלים בחיים שלנו? אני אישית מתבלבלת. ובגלל שאני רוצה לחיות חיים יותר מחוברים. לי השיחה עם נבות ממש עזרה ומדי פעם כשאני שוב מתבלבלת אני חוזרת להקשיב לפרק ומתאזנת.

בפרק ״על קהילת WE ומעורבות בקהילות מקצועיות״ עדי לוין הזמינה את סיונה שרלג והן שוחחו על כל העולם של קהילות עיצוב דיגיטליות (ועל הפעמים שהן יוצאות למרחבים הפיזיים…). סיונה היא יועצת אסטרטגיית UX, ועושה עוד המון דברים בעולם הזה. לפרק הזה היא הגיעה בכובע של אחת ממתנדבות קהילת WE ומספרת על הקהילה - למה נוצרה, מה מיוחד בה, והשאלה המתבקשת למאזינינו הגברים - מדוע יש בקהילה רק נשים. קהילת WE מונה כ- 7,000 נשים, ומטרתה להיות בית מקצועי ולקדם יוזמות שונות שעולות מתוך הקהילה למען הקהילה. אחד הדברים שסיונה מאוד התעקשה עליו, הוא שהיא בשום אופן לא רוצה שישתמע כאילו היא הפנים של הקהילה. היא הסבירה שיש המון מתנדבות שמגשימות רעיונות מדהימים, שכולן עובדות יחד בסינרגיה- כל אחת לפי יכולתה בתקופת הזמן הנוכחית. רק אחרי שמבינים את זה אפשר להבין קצת איך הקהילה עובדת. סיונה טוענת שאחד מהדברים הכי חשובים שבגללם כדאי להיות מעורב.ת בקהילות מקצועיות - זה מיצוב. אם אני רוצה להתקדם בקריירה חשוב שידעו מי אני, מה אני עושה ובמה אני טוב.ה. הרי יכול להיות שאחד או אחת מפעילי הקהילה יהיה המגייס.ת הפוטנציאלי.ת שלי… אבל רגע - אחרי עבודה של 9 שעות ביום, איך אפשר להמשיך ולהתעסק בזה? איך יש פיזית זמן? הכל כמובן קשור לכמה זה חשוב לנו, וכמה אנחנו נהנים ממה שאנחנו עושים. מוזמניםות להקשיב לפרק ולראות מה התחום שאליו אתם מתחברים בתוך כל עולם הקהילות. עריכה: מרינה ברודסקי האזנה נעימה

מוזמנים לעקוב אחרי הפודקאסט החדש פרוגרס בר לעוד פרקים על פיתוח אישי ומקצועי https://open.spotify.com/show/0EC1vYtMv8KySqjK6j8q7v?si=sUmA9SjeQ0mCponjPzByPQ

מוזמנים להקשיב לפרק המלא בערוץ החדש של פרוגרס ברhttps://podcasters.spotify.com/pod/show/yudit-asher/episodes/02-e25sfnu?%24web_only=true&_branch_match_id=1128299140054433325&utm_source=web&utm_campaign=web-share&utm_medium=sharing&_branch_referrer=H4sIAAAAAAAAA8soKSkottLXLy7IL8lMq0zMS87IL9ItT03SSywo0MvJzMvWT9V3dC4JLTbLjzRzTAIApy0ZITAAAAA%3Dעופר שני הוא יזם טק והיום גם מורה למדיטציה. מזה שנים רבות הוא משלב בין קריירה ענפה בעסקים ובאקדמיה לחקירה פנימית רוחנית.בתקופה האחרונה, אני מנסה להבין מי אני בלי ה״טייטל״, וזה מורכב. כי העבודה מגדירה אותי כבר תקופה ארוכה. האם אני כיהודית לא מספיק טובה? האם אני חייבת את גוגל או כל מותג אחר מאחורי בשביל להרגיש שווה?בשיחה, עופר שיתף שהרבה פעמים אנחנו מנסים לגלם מישהו אחר, דמות שהסתכלנו לצדדים והייתה נראית דמות מושלמת, כזו שבדיוק אנחנו רוצים להיות. הבעיה, שכשאנחנו מנסים להיות מישהו אחר, אנחנו מתאכזבים מעצמנו ומתוסכלים שאנחנו לא מצליחים להיות מי שאנחנו לא יוכלים להיות.כאן מתחילות כל מיני מצוקות, פיזיות ונפשיות.בשיחה עם עופר דיברנו על הגבולות שבין אישי למקצועי ועל איך אנחנו יכולים לעבוד מתוך תשוקה במקום להיות מכונות שמייצרות פיצ׳רים.... האם זה בכלל אפשרי?רוצים לשתף מי אתם בלי הטייטל שלכם? 

הפעם עדי אירחה את ג׳ודי סטרווייס, מנהלת צוות עיצוב ב-Waze. ג׳ודי סיפרה על הקמת הצוות, העובד על מוצר שנמצא בלב המערכת ולא בחזית ועל כן כנראה רובנו לא מכירים - מוצר לעריכת המפות בו ניתן לעדכן מידע על העולם (למשל - שיש דרך חדשה, כביש שנחסם, אין כניסה ועוד), ובכך לטייב את Waze. המוצר בשימוש קהילה של מאות אלפי משתמשים שמעדכנת את המפות על בסיס קבוע והוא למעשה משרת את כל משתמשי.ות Waze. בנוסף, ג׳ודי שיתפה על כך שהצוות בנוי מהתמחויות לפי דומיינים (תחומים), כך שכל מעצב.ת מתעמק.ת בתחום מסוים, מעבר לעבודת העיצוב השוטפת, ואחראי.ת על האסטרטגיה של התחום מול שאר הצוות וצוותים אחרים. מודל זה מאפשר למעצב.ת להתמודד עם אתגרים חדשים, לשמור על העניין ולהתפתח מקצועית. מחוץ לאזור הנוחות (אבל במידה), זה המקום בו טוב לנו להיות כמעצבים.ות כדי להתפתח. היה מעניין מאד לשמוע על הגישה של ג׳ודי לניהול ופיתוח מקצועי, האזנה נעימה!

הפעם עדי הקליטה פרק עם אריאל ורבר - מעצב ויזם. הם דיברו על המסלול שלו מעיסוק בעיצוב, דרך לימודי מדעי המחשב ועד יזמות. אמנם בינה מלאכותית קיימת כבר זמן רב, אבל כידוע בשנים האחרונות היו פיתוחים משמעותיים בתחום, כך שהיום היכולות הן מתקדמות מאד, ובעיקר נגישות מאוד. הרמה כיום היא כזו שהטכנולוגיה מנצחת את הגורם האנושי בכל מיני מבחנים, ואז לא נשאר לנו אלא לתהות - איך אנחנו משלבים את זה בתוך העבודה שלנו, ואיך הטכנולוגיה הזאת יכולה לשפר אותנו ולא להחליף אותנו. אריאל הסביר בפשטות על איך זה עובד בגדול, על הכלים העיקריים השימושיים, איך הוא משתמש בזה ביום יום וכמה עבודה זה חוסך לו. עדי העלתה נקודה מעניינת, שמי שלא יאמצו את השימוש בכלים, אז ישארו מאחור ולו בגלל התמחור של הזמן. אריאל ועדי דיברו על איך בינה מלאכותית יכולה לשפר לא רק תהליך העבודה שלנו כמעצבים ומעצבות, אלא גם שגם אנחנו נוכל לחשוב איפה זה יכול להשתלב במוצרים שלנו. לבסוף אריאל סיפר על המוצרים שהוא פיתח בתחום הבינה המלאכותית (שזה מגניב לגמרי לראות מעצב יזם שמגשים את הרעיונות שלו), כמו למשל המיזם האחרון משתמש ביכולת השפה המתקדמות של המודלים, לשיחה לצורך לימוד שפות. (www.langotalk.io) עריכה: מרינה ברודסקי

פרק 100 - אז מה היה לנו? בין 1K - 3K האזנות לפרק. מעל 3.3K חברים בפייסבוק. קרוב ל-4 שנים שהפודקאסט קיים. היו לנו הרבה התלבטויות לגבי מה נעשה בפרק 100. בסוף החלטנו להיפגש יחד אני ועדי ופשוט להיזכר בקטעים מפרקים וגם לדבר על איך הכל התחיל… :) אז איך באמת הכל התחיל? הייתי מקשיבה להרבה פודקאסטים על עיצוב מוצר בחו״ל אבל לא מצאתי פודקאסט בעברית, בעידודה של שיר זלצברג הבנתי שיש כאן חוסר והחלטתי לפתוח פודקאסט. אז פניתי למיכאל שוורץ שלו כבר היה פודקאסט מצליח בתחום העיצוב לעצמאים. הוא עזר לי להבין איך להקים פודקאסט. בסוף השיחה הוא אמר לי ״אני עושה את השיחות האלה הרבה, מקווה שלא בזבזת לי את הזמן״ . אז אמרתי לו - ״אתה יודע מה, תוך חודש יש פודקאסט באוויר״ - וזה מה שקרה. כשהקמתי את הפודקאסט הייתי מלאת חששות, אם רק מישהו היה אומר לי שזה כל כך יצליח כנראה שהייתי פועלת הרבה יותר בבטחה. אבל האמת היא שכל יוזמה שמתחילים אין באמת מושג לאין זה יוביל ומה יהיה. והפחד לעשות טעויות כל כך מלווה אותנו לאורך הדרך. אבל הנה זה מסוג הרגעים שעוזרים לי לחשוב על כמה אנחנו צריכים להיות חיובים ופשוט להאמין בעצמנו. כי אנחנו טובים ואין סיבה שלא נצליח. כל ההצלחה של הפודקאסט לא הייתה קוראת בלי עדי שמובילה ומראיינת יחד איתי בתקופה האחרונה, מרינה שאחראית על ההפקה והעריכה של הפרקים ויעל מנהלת האינסטגרם. וכמובן כמובן אתם ואתן - המאזינים והמאזינות שלנו, תמיד כאן לתת פידבק איכותי ולגרום לנו להשתפר כל הזמן. אם תקשיבו לפרק תשמעו שאני משתפת קצת על הפודקאסט החדש שאני הולכת לפרסם בקרוב.

בפרק הזה עדי אירחה את נועה שטרן, והן דיברו על עיצוב בעולמות לא קונבנציולניים. גם הפרק הזה כמו קודמו, יצא כחלק משיתוף הפעולה שלנו עם כנס UXI Live, בו אנחנו מארחות א.נשים שהולכים להרצות שם, ובכך לתת לכםן הצצה למה הולך להיות בכנס. נועה היא Lead Product Designer ב-FIDO, והיא בחרה את המסלול קריירה שלה לפי חברות שמעניינות אותה ועושות משהו טוב. היא התחילה את דרכה בעולם ה-HealthTech ועבדה על מוצר שהוא למעשה משחק במציאות מדומה, שמטרתו לתרגל תרגילים שהפיזיוטרפיסטים נותנים, ומאמן את האזור הפגוע תוך כדי משחק שמכוון להתמקד באותו אזור. אחרי כמה שנים, כשחשבה שהקריירה שלה תתמקד בעולם ה-HealthTech, היא עברה לעבוד בFido - חברה בתחום ה-FinTech, שמפתחת מוצרים פיננסים ללקוחות באפריקה. התחומים האלו מאוד שונים אחד מהשני, אבל מה שמשותף להם (חוץ מזה שהם פשוט מרתקים), הוא שלשניהם יש אתגרים ייחודים שעולים - צריך ללמוד עולם תוכן חדש, ולהכיר משתמשים עם צרכים מאוד מיוחדים וספציפים, ולאחר מכן להתאים להם חוויה שנכונה להם. נועה מספרת איך היא התמודדה עם האתגרים האלו, ומה היא עשתה כדי לצלול לעולמות החדשים הללו כמה שיותר בקלות. בכנס עצמו, נועה הולכת לספר על העבודה שלה בפידו - ״בעיצוב לקהל משתמשים באפריקה שום דבר לא ברור מאליו. המרחק הפיזי מהם והפערים התרבותיים הקיימים יוצרים אתגרים בהכרת ובהבנת המשתמשים וכתוצאה מכך – בעיצוב פתרונות וחוויות נכונים עבורם. כשפרטים בסיסיים כמו כתובת דוא״ל או אפילו כתובת מגורים לא קיימים, התהליכים הרגילים שאנו מכירים מוטלים בספק…״ (לקוח מתוך אתר הנכס). מי שמצא את הפרק והנושא מעניין - ניתן עוד להזמין כרטיסים אחרונים! קישור מצורף :) עריכה: מרינה ברודסקי

אתחיל בזה שהפרק הזה יצא תחת שיתוף הפעולה שלנו עם כנס UXI live. ברק דנין איפשר לנו הזדמנות מגניבה מאוד - להזמין אלינו לפודקאסט מרצים שהולכים לתת הרצאות מרתקות בכנס, ובכך לתת לכםן הצצה למה הולך להיות שם. ראשון הזמנו את ישי כהן, שההרצאה שלו בכנס נקראת ״מי פנוי להובלה״. אז הפרק לא יהיה על נושא ההרצאה כדי שיהיה למה לצפות… אבל נראה לי שכמוני, גם אתםן תוך כמה רגעים תתרשמו ששווה להקשיב לישי - ולא משנה על איזה נושא הוא מדבר :) אז ישי הוא head of UX בחברת evinced, מרצה בקורס UX בטכניון, ועושה מנטורינג בתוכנית Google Experts. ישי ואני מדברים בפרק על ״העצמת משתמשים - הדור הבא של חווית משתמש״, (ובאנגלית UED - User empowerment by design), שזה אומר איך ניתן ליצור מוצרים דיגיטלים שמעצימים אותנו כבני אדם. אחד הרעיונות החשובים של UED הוא לקחת את התכונות האנושיות שלנו - החולשות והחוזקות שלנו, ולהתייחס אליהן בכבוד, ולא בניצול. ישי ושותפיו במכון UED, מפתחים מתודולוגיה שאמורה להוכיח את היתרון הכלכלי לחברות שמעצימות את המשתמשים שלהם. מודל מעניין שישי דיבר עליו הוא מודל האדוות - מודל זה מדבר על כך שמוצר יכול להיות בעל מטרות טובות בהתחלה, אבל לאט לאט הופך להרסני. למשל - תארו לכם שהיה כפתור של דיסלייק בפייסבוק. הרי אפשר היה אפשר להכניס פיצ׳ר כזה, וכנראה להגביר את האינגייג׳מנט בקלות. אבל פייסבוק החליטו להמנע ממשהו שיכל להיות הרסני. מעניין לחשוב על המקומות האלו שאנחנו חווים בחיי היומיום שלנו - בהם אנחנו נמצאים במרכז החלטה של אם בא לנו לקחת חיסרון של משתמש/אדם, ולנצל אותו בצורה ערמומית לטובתנו (יכולה להיות לגמרי חוקית), או להפוך את החיסרון להזדמנות, ולגרום לו להבין שחשבנו עליו. איך התכונה שלו מתחברת למוצר שלנו? איך אנחנו יכולים לעזור לו? עריכה: מרינה ברודסקי

אז רילוקיישן כן או לא? בשביל זה אירחתי את אלעד שטיין, מנהל UX בווייז, שעבר מישראל לעבוד במשרדים של גוגל בניו יורק. אלעד דיבר על האתגרים שבמעבר לאמריקה, הזרות ההתחלתית והאינטימיות שנוצרת עם הזמן עם התרבות והאנשים. אבל עם כל זאת לדעתו רילוקיישן, זה מעל הכל חוויה. לגור בסביבה שונה ולחוות דברים שכל כך שונים מהמקום שגדל. מעבר לזה, אלעד שיתף שהסקיל העקרי שהוא רכש זה תקשורת. הוא צריך לעבוד עם אנשים ממדינות שונות, מה שדרש ממנו בזמן קצר להכיר אנשים מתרבויות שונות ולהצליח להתחבר אליהם. אלעד שיתף בכנות, שהשנה הראשונה היא קשה. זה לא פשוט להיכנס לחברה שבה אתה מגיע מבחוץ. אבל הסקיל של התקשורת שהוא רכש זה משהו שלגמרי מלווה אותו גם במקום המקצועי שלו כמנהל עיצוב. להבין מה הצד השני רוצה וצריך גם אם זה לא ממש נאמר. אחד הדברים שאני לקחתי מהפרק זה שרילוקיישן זאת חווייה מאתגרת אבל בעיקר מלמדת לדעתי, צריך ממש לרצות את זה בשביל להצליח בזה. קצת כמו כל דבר בחיים. עריכה והפקה: Marina Brodsky Gold

למונייד זו חברה שתמיד כשהסתכלתי עליה מהצד, חשבתי לעצמי שזו חברה עם אתגר ממש מגניב. הרי כשאנחנו צריכים ליצור קשר עם חברת הביטוח שלנו, זה בדרך כלל משהו שאנחנו דוחים, כי זה זכור לנו כחוויה שלילית, ותכלס - אלו סוג החברות שאנחנו אוהבים לשנוא. אז לכן חשבתי שלעבוד בחברה כזו, ולהצליח לעשות שינוי חיובי באיך שתופסים את החברה - זה אתגר עיצובי מרתק. אז בלמונייד הבינו את זה כבר בהתחלה, והם הבינו שהם רוצים לעשות את זה אחרת. ואפילו עומר מספר שנתקל במישהו שצייץ ״איזו חברת ביטוח מגניבה יש לי״. שזה די קטע, לא? אז בפרק ״הוויז׳ן המיתוגי של Lemonade״, עומר אסא שמוביל את צוות העיצוב בלמונייד והקריאייטיב דירקטור, מסביר את המשמעות מאחורי ערכי המותג, ואיך הם מביאים אותם לידי ביטוי בחוויה המשתמש, בקופי, באיורים ובכלל בכל אספקט במוצר. עומר מסביר שהערכים שלהם הם הפריוריטי מספר אחת, וכל רעיון שעומד בערכים האלו - מוצדק מבחינתו. דבר נוסף שדיברנו עליו הוא גחמות של עיצוב. מתי הן מוצדקות ומשרתות את הברנד לטווח הארוך ומתי הן לא. ולמה באמצע פלואו ממש חשוב וממוקד במוצר של ביטוח לבעלי חיים, בצוות המוצר לא וויתרו על לכתוב שאלה בג׳יבריש, ולהגיד שזאת פשוט החתולה שעלתה על המקלדת... תחליטו בעצמכם - גחמה עיצובית או גאונות מיתוגית? עריכה: מרינה ברודסקי

כשאני וShir Zalzberg הקלטנו את הפרק לפני כמה חודשיים, המצב של הייטק היה משמעותית יותר בטוח. בחודשים האחרונים הפיד שלי מוצף בפוסטים של EX Google, Meta, Sealsforce שביום אחד איבדו את העבודה, אני מרגישה שהשאלה של ״איך לא לפחד משינויים?״ הופכת להיות כל כך משמעותית. אחד הדברים ששיר אמרה שממש התחברתי, היה שהיא לא רוצה שהעבודה תגדיר את מי שהיא, שעל המצבה שלה יהיה רשום ״מקימת Startup Designers” מבחינתה העבודה היא עוד כלי לעזור לנו לחיות חיים טובים יותר. בפרק דיברנו על איך לא לפחד משינויים ולקבל החלטות שיקדמו אותנו למקומות שאנחנו רוצים להגיע אליהם. באופן אישי, כשהקשבתי שוב לפרק בדרך הביתה, הרגשתי כמה השיחה עם שיר מחדדת לי שוב מה הדברים החשובים באמת בחיים. להאזנה הכנסו ל-Radio Button באפליקציות הפודקאסטים אחד הדברים ששיר אמרה שממש התחברתי היה, שהיא לא רוצה שהעבודה תגדיר את מי שהיא, Startup Designers” מבחינתה העבודה היא עוד כלי לעזור לנו לחיות חיים טובים יותר. בפרק דיברנו על איך לא לפחד משינויים ולקבל החלטות שיקדמו אותנו למקומות שאנחנו רוצים להגיע אליהם. באופן אישי, כשהקשבתי שוב לפרק בדרך הביתה, הרגשתי כמה השיחה עם שיר מחדדת לי שוב מה הדברים החשובים באמת בחיים. האזנה נעימה

כשמיכל ועדי דיברו לראשונה על הרעיון להקליט פרק שעוסק באפיון לבני 65+, היה נראה שזה נושא מצוין לדבר עליו, בייחוד שעוד לא התמקדנו בו בפודקאסט. ומצד שני חשבנו - מה זה בדיוק 65+? האם אנחנו יכולות להגדיר אוכלוסיה כל כך רחבה תחת מטרייה של נושא אחד? כדי לענות על השאלה הזו ניתחנו את המאפיינים השונים שקיימים אצל אנשים מבוגרים, ומיכל הסבירה שאין קו אחד שמייצג את כולם, אלא יש כל כך הרבה שוני ברמות המסוגלות, במוטיבציה, ביכולות הקוגנטיביות. ישנם גם אנשים מבוגרים ששימוש במוצרים דיגיטלים בא להם באופן טבעי ונוח, ואנחנו צריכים לזכור לא להניח שכולם מתקשים. ומהנקודת מוצא הזו צריך להתחיל. אחת השאלות בהן התמקדנו היא - למה בכלל חשוב להביא אנשים בני 65+ לסביבה הדיגיטלית? השאלה הזו חשובה ביותר ומייצגת את הבסיס שאותו חייבים להבין ולהכיר כדי ליצור מוטיבציות חזקות מספיק לפעולה. דמיינו שאדם קרוב אליכם לא מצליח לשלם על כרטיס באוטובוס, או מגיע לדואר ואז מבין שהיה צריך להזמין תור מראש, או שלא מצליח להגיב לברכות היומולדת שמקבל בוואטצאפ. היום, כידוע, אחוז משמעותי מהחיים שלנו מתנהל בעולם הדיגיטלי, ואם אנשים בני 65+ לא יהיו חלק מהעולם הזה, הם פשוט ירגישו ממודרים (בצדק), ישארו עוד יותר מאחור, וזה יפגע להם באיכות החיים. ד״ר מיכל הלפרין בן צבי היא מומחית ביצירה של מוצרים דיגיטליים לבני 65+, ומתעסקת בעולמות של מחקר חווית משתמשף אסטרטגיית מוצר, ותובנות התנהגותיות. היה מעניין ביותר ללמוד מהנסיון שלה, ולשמוע סיפורים מרתקים על ההתפתחות של העולם הדיגיטלי ונסיון להתאמה שלו לאוכלוסייה בוגרת יותר. מובן שמלבד האספקט החברתי שהוזכר קודם, ישנם גם הרבה יתרונות עסקיים שעליהם דיברנו - מתי נכון לנו בתור חברה להתאים את המוצר לבני 65+? מהתחלה / אחרי שישנה התכנות מסויימת? ואיך עושים את זה בכלל? איך בודקים את המוצר שאנחנו עובדים עליו על אנשים מבוגרים?

איך לבנות מסלול קריירה בהייטק? את הפרק הזה שידרנו לפני כשנה וחצי, לפני שקרה ה״משבר״ בעולם היייטק. בפרק יהודית אשר ארחה את נבות וולק, והם דברו על איך להשקיע את הזמן שלנו בצורה חכמה בשביל לבנות מסלול קריירה בהייטק שנכון לנו. נבות הוא מאנשי ההייטק המוכרים בישראל, ומנחה את הפודקאסט המצליח 30 דקות או פחות. אמנם נבות לא מעצב ולא מגיע מעולמות העיצוב, אבל בשיחות שלו ושל יהודית, היא הבינה שיש לו גישה מעניינת ששווה לדבר עליה, ושההמלצות שלו נראות רלוונטיות היום מתמיד. הנה ציטוט קצר מהפרק, שטוען טענה לא פשוטה לגבי קו הסיום שלנו כעובדים בהייטק. ״אני חושב שמעצבים לא מבינים תמיד את המתמטיקה של ההייטק, לא יעזור רוב הקריירות בהייטק נגמרות באזור גיל 55.
 בואו נגלה לכם סוד יש הייטק משנות השמונים, כמה אנשים שעובדים איתך הם מעל גיל 55? הפירמידה הולכת ומצטמצמת ולכן חשוב שנראה איך אנחנו משקיעים את הזמן שלנו בהייטק בצורה נכונה וחכמה״ נשמח מאוד לשמוע את דעתכם.ן. בקהילה - האם יש לנו זמן מוגבל בהייטק? הפיקה וערכה: נופר ארביב

 נציין שהפרק הוקלט בתחילת אוגוסט, 2022.

די ברור לנו שהמסלול שלנו בהייטק צריך להיות כזה שאנחנו מתקדמים בו. הרי הגענו לגיל ולסטטוס שבו כל מה שחסר ללינקדאין שלנו זה טיטל כזה או אחר. אבל האם זו באמת המוטיבציה שצריכה להוביל אותנו? 
איתי וונשק הוא VP של-Google Design Platform מנהל מעל ל-300 אנשים בגוגל. בשיחה עם איתי הוא שיתף בתיסכול שהוא חווה כשהוא רואה אנשים שמחפשים את הקידום בשביל הדרגה. לדעתו קידום נכון צריך להגיע ממקום שבו את מנסה ורוצה לשנות משהו בעולם דרך זה שאת מנהלת אנשים או תהליכים. 

אם המוטיבציה זה הדרגה זה יכול לגרום לתסכול כי זה לא בשליטה שלנו, לעומת קידום ממקום שפשוט נהנים בעבודה, נותנים ערך למוצר ולאנשים וזה מה שמוביל לקידום.

תמי ורשבסקי, שאותה עדי לוין הזמינה לדבר בפרק האחרון ״כלכלה יצירתית״, השפיעה על כולנו בלי שכולנו מודעים לזה בכלל. תמי מתעסקת בכלכלה וחדשנות יצירתית, ופרוייקט חייה הוא להעלות למודעות שכלכלה מבוססת חדשנות יצירתית חשובה לא פחות מכלכלה שמבוססת חדשנות טכנולוגית. ולמה זה משפיע עלינו? כי באמצעות נתונים ודו״חות חשובים שהציגה בארץ (באחד הפרקים הקודמים תמי ועדי מדברות על דו״ח חשוב שהובילה שיצא בישראל, וזה ממש מתחבר לנושא הזה), תמי ושותפיה הצליחו להוכיח את החשיבות בין השקעה ביצירתיות לבין פריון (נושא שמדבר על התפוקה שלנו כעובדים), ובכך בפעם הראשונה, תוכניות מימון ממשלתיות הכירו בתקצוב לעיצוב, חדשנות בתהליכים, יואיקס יואיי ועוד. אז מה זה בכלל כלכלה יצירתית? זו היכולת של א.נשים מתחומי התעשייתיות היצירתיות להביא ראייה חדשנית ויצירתית לשולחן, ועל ההשפעה החשובה שלהם בכל תחום שהוא - החל מתעשיית המזון, ורפואה, ועד לבינה מלאכותית וחקלאות. במשך המון זמן הכלכלה נשענה על המצאות טכנולוגיות - סטארטאפ ניישן, ותמי טוענת כמה חשובה היצירתיות להצלחה של שינויים גדולים - קריאייטיב ניישן. אנחנו מביאות המון דוגמאות שממחישות את הדבר הזה. למשל - 2 מייסדים שלמדו עיצוב תעשייתי ושינוי את עולם התיירות לנצח, ואלו כמובן המייסדים של איר בי אנד בי. אז כמובן שהמוצר שלהם משתמש בהמון טכנולוגיה, אבל, הלב של השינוי האמיתי שעשו, הוא ההצלחה שלהם לגרום לשינוי מחשבתי והתנהגותי אצל התיירים, ולשנות את הסטנדרט לינה, וזה משהו מדהים ויצירתי. כמה מילים על תמי, תמי היא מומחית לתחום של כלכלה יצירתית, מייסדת ומכנכלית של קריאייטיב ניישן, יזמית, משקיעה, ויועצת לארגונים בתחומים של חדשנות. הדבר הכי חשוב שלקחתי ממנה ומהפרק, הוא הנושא של אוריינות עתיד. על החשיבות והאחריות שלנו בתור מעצבות ומעצבים לדמיין את העתיד בעצמנו, להוביל ולא לקחת דברים כמובן מאליו, ובכך ליצור את העתיד שאנחנו שואפים אליו דרך עיצוב.

לפני שנתיים, עידו התראיין אצלנו בפרק, והוא ויהודית דברו על Figma, סקצ׳ ואדובי. על היחסים בין שלושתן ואיזו פלטפורמה הולכת להוביל את השוק. הם השתעשעו עם כל מיני השערות, אחת מהן היתה שסקצ׳ יקנו את פיגמה כדי לגבור על אדובי. את מה שקרה בסוף - רובנו לא צפינו (אחח התמימות). מאוד שמחתי להזמין אותו אלינו שוב, ולדבר על הכל בפרספקטיבה חדשה לגמרי. כשיצאה הידיעה על כך שאדובי רכשה את פיגמה, יצאו כל כך הרבה ניתוחים, דעות, רגשות שונים… והתחושה הרווחת היתה של אכזבה גדולה. פיגמה אהובתנו, מתמזגת לחברה כל כך שנויה במחלוקת. מין יחסי אהבה שנאה שכאלו. מצד אחד - כולנו גדלנו עליה, וחבים לה תודה ענקית על זה שהיא לקחה חלק גדול בלאן שהמקצוע שלנו התפתח. מצד שני, אנשים מרגישים שהם נכוו מאדובי בגלל סיבות שונות כמו חוויה משתמש מסורבלת, או מודל התשלום המחייב. מצד שני, פיגמה - חברה שעושה הכל באופן שונה. נותנת לנו כלקוחות חוויה שגורמת לנו להתאהב בתוכנה. אני זוכרת שלראשונה כאשר פתחתי פיגמה, לא הבנתי איך פותחים את סרגל הכלים. איפה כל הכלים?? ואז הבנתי, הם נשארו באדובי. כל מה שאני צריכה נמצא. וזה הסטייט אוף מיינד שהם שינו אצל רבים מאיתנו (נכון, גם בסקצ׳ יש כלים נפלאים). אז אם הייתי מנסה לנחש, הייתי אומרת שהרגש הבולט פה זה פחד - שהדברים לא ישארו אותו דבר כמו שהם היום. עידו זייפמן הוא מייסד ומנהל את קהילת פיגמה ישראל, שותף ומייסד בחברה לעיצוב מוצרים דיגיטלים, ומרצה באקדמיה. למרות שבשנים האחרונות עידו מוביל את קהילת פיגמה בארץ, ויש לו הרבה שיתופי פעולה עם פיגמה ואפילו כניסה למעגלים פנימיים, גם הוא טוען שזה לגמרי לא היה צפוי מבחינתו. שבוע לפני הרכישה, פיגמה הזמינה את כל מנהלי הקהילות שלה, ובישרה להם על המהלך העתיד להתרחש. בפרק ״פיגמה מבית אדובי - שנתחיל להתרגל?״, עידו מנתח את הסיבות שהובילו את דילן פילד, המייסד של פיגמה, למכור לאדובי, ננסה להבין האם המכירה היתה בזול או ביוקר, ומהם הדברים הטובים ברכישה הזו. דבר מעניין נוסף שעלה, וזו בהחלט נקודה טובה בזמן לשאול את זה - מה העתיד של פיגמה מעבר לרכישה? עידו מסביר שיש כמו שתי מחנות שנשמעים לאחרונה, שמושכים ומייחלים לכיוונים אחרים - כיוון שקושר ממשק לעיצוב בקוד, וכיוון שמאמין בהפרדה ביניהם. הוא מנתח כל אחד מהם, ונשמע גם במה הוא מאמין..

כשהגעתי לוויז והתחלתי לעבוד על הפיצ׳ר הראשון החווית עבודה שלי עם הדיזיין סיסטם הייתה טובה, הרגשתי שהדיזיין סיסטם חוסך לי זמן ולא מסבך אותי יותר מדי. ספריה מסודרת בפיגמה, הסבר קצר ופשוט על קומפונטה וביעקר מענה סופר זמין של הצוותישבתי לשיחה עם גיא לוין, סקוואד ליד ומוביל תחום Design Infrastructure בווייז.כיום כמעט כולם כבר מבינים את הערך שצוותי עיצוב וארגונים מפיקים מדיזיין סיסטמם - אבל איך גורמים לזה לעבוד? במילים אחרות, איך בונים דיזיין סיסטם שמעצבים (ומפתחים!) אוהבים, וצומחת יחד עם הארגון?התובנה העיקרית שלי מהשיחה עם גיא היא שדיזיין סיסטם הוא שירות, שהלקוחות שלו הם המעצבים בצוות. לעצב רכיבים זה קל; האתגר האמיתי הוא לרתום את הצוות למטרה, כך שמעצבות ומעצבים יעדיפו להשתמש בסיסטם כי זה קל ונוח ומספק ערך - לא כי המנהלים שלהם אמרו להם.הפרק הזה הוא אחד הספונטנים שלנו, ישבנו לשיחת קפה במטבון של וויז, ואיכשהו התחלנו לדבר על דיזיין סיסטם ואז אמרתי לו. ״אולי נקליט פרק?״ גיא זרם ובצורה לא מוסברת הסטודיו היה פנוי, וכך התבשל לו פרק.אני מקבלת בקשות לפרקים מסוג ״איך נראה יום עבודה״ אני חושבת שאנשים אוהבים את התחושה של להיות ״זבוב על הקיר״. אשמח לשמוע האם הפרק הזה עונה על זה? והאם תשמחו לעוד פרקים בסגנון הזה?

כשהזמנתי את ד"ר נועה מורג והחלטנו לדבר על אתיקה וחווית משתמש, הרגשתי שהנושא הזה חייב להשמע. ככל שנועה סיפרה לי יותר ויותר, כך הרגשתי שזה יותר רלוונטי. נועה היא ראשת ההתמחות האינטראקטיבית בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת רייכמן, חוקרת ומלמדת נושאים הקשורים לחדשנות, עיצוב ואתיקה של טכנולוגיה. נועה היא בחירה טובה לפרק הזה בעיני, כיוון שהיא עצמה מגיעה מעולם הטכנולוגיה, ובמשך כל חייה היתה חלק מפיתוח ממשקים שהטכנולוגיה היא מרכזם. דווקא בגלל זה, מעניין יהיה לשמוע ממנה את הצד השני, שתפקידו להציף ולשאול שאלות חשובות על המוסר במוצרים הסובבים אותנו. אתיקה בממשקים הוא נושא מאוד מורכב. זהו תחום עם המון אפורים, שעלול ליצור הרבה חיכוכים בינו לבין הבאת אימפקט חיובי למוצר בדמות קונברז'ן / ריטנשן וכו'. העניין הזה העלה לי שאלות ששאלתי את נועה בפרק, כמו - איך אפשר להקריב את ההצלחות של המוצר שלנו בשביל אתיקה? מתי נדע שזה נכון ומי בכלל אחראי על זה? בשנים האחרונות נפתחה דלת לעולם הזה והחשיבות שלו, בזכות דברים שונים שקרו, כמו הסרט הסושיאל דילמה. היום זה כבר הרבה פחות חריג להעלות את זה בשולחן הדיונים, וזה אפילו מצופה מאיתנו, האנשים שהולכים לעצב את העתיד.

והפעם - בפרק עם רם אלמוג דיברנו על התהליכים השונים שסטודיו לעיצוב מוצר עובר, ובמיוחד איך שינוי הצעת הערך ללקוחות - שבמקרה של ׳רד אינטראקטיב׳ היה בעיקר מעבר לסדנאות דיזיין ספרינט - מינף את הסטודיו באופן מהותי.
למי שלא מכיר/ה - דיזיין ספרינטס היא שיטה ומערך סדור של פעולות, שהמציא ג׳ייק נאפ מגוגל ונצ׳רס, שעם הזמן הפכה להיות מאד פופולרית בחברות מוצר גדולות וקטנות כאחד. לרם יש זווית הסתכלות מאד מעניינת על ספרינטס, כתולדה מהעובדה שהוא היה צריך למכור אותם ללקוחות, מעבר ללהעביר אותם בהצלחה. בפרק אנחנו פותחים צוהר ומדברים גם על הפן הכלכלי של לנהל סטודיו לעיצוב מוצרים, על הקשיים ועל היתרונות, ואיך סדנאות של דיזיין ספרינט משפיעות על המדדים של סטודיו לעיצוב מוצר. אבל - יש טוויסט בעלילה - בסופו של דבר, רם וכמה מהקולגות שלו החליטו לסגור את הסטודיו אחרי 16 שנים ולעבור להיות מועסקים כשכירים בחברת מוצר בשם ׳סטרים אלמנטס׳. למה ואיך הכל קרה? תגלו בפרק.
 האזה נעימה :)

בפרק ״מי מפחד.ת מתרגיל וויטבורד?״, הזמנתי את עמרי דביר, ראש תחום עיצוב מוצר ב-Gloat, לדבר על תרגיל וויטבורד. התרגיל הזה הוא תרגיל שאפשר לראות יותר ויותר בתהליכי קבלה לחברות. הוא שונה מאוד מתרגיל בית, שבגלל שאת התרגיל הזה מבצעים בלייב יחד עם מעצב.ת / מנהל.ת מוצר. זה יכול להשמע די מפחיד, ובדיוק בשביל זה החלטנו להקליט את הפרק הזה. בחלק הראשון של הפרק דברנו על איך מתנהל התרגיל, מה היתרונות שלו ומה החששות שהוא מעלה. בחלק השני הצגתי לעמרי ״תרגיל בהפתעה״, ונראה איך הוא ניגש ופתר אותו. האזנה נעימה!

באופן כללי, יש המון נושאים שאנחנו רוצות לדבר עליהם בפודקאסט. לפעמים הנושאים מתקשרים באופן ישיר ליום יום שלנו כמעצבים, ולפעמים הם יותר בhigh level. מה שמוביל אותנו, זה הניסיון לייצר פרקים שיעזרו לנו בדרך להיות מעצבות ומעצבים טובות וטובים יותר. בפרק האחרון "החשיבות של soft skills", יהודית ושמוליק אלבו שהוא VP design ב HiBob, דברו על אחד הדברים שהכי חשובים שיהיו לנו בתור מעצבים - אינטראקציה בין אישית, והכרת העולם שמסביבי מעבר להתמחות שלי. שמוליק מדבר על כמה חשוב כאשר נכנסים לשולחן הדיונים, לבוא עם רצון להשפיע ולהיות בעלי דעה. להעלות את השיח למקום הוליסטי. וכדי להיות רלוונטים, חשוב לבוא ממקום של ידע, עם נתונים ומחקרים, כי היום לא מספיק לדבר מתוך תחושות. אינטראקציה בין אישית כ"כ חשובה לתפיסה של אחרים אותנו, ומתחילה מהתפיסה שלנו את עצמנו.

בפרק האחרון "שיטות עבודה בעולם משתנה" בו ארחנו את גיא חביב, דברנו על מתודת העבודה אותה הוא מוביל בManyone, ומה האתגר שעליו באה לענות שיטת העבודה הזו. גיא מתאר עולם שמשתנה כל הזמן בקצב מהיר, הדרישות משתנות, ולעיתים שיטות העבודה אינן תואמות את הצרכים של החברות. למשל, ישנם מקרים בהם עבודת העיצוב כוללת שלב מחקר מעמיק וארוך, שלעיתים לפני שהשלב הסתיים המציאות כבר השתנתה. ופה נכנסת השאלה - איך אנחנו בתור מעצבים יכולים להתגבר על עניין זה, מבלי להרגיש שהזנחנו שלבים חשובים בדרך. מה שהיה מעניין לשמוע, זה שגיא מאמין בלאתגר שיטות רווחות ומסורתיות, שיש בהן גם הגיון מסויים, כמו יצירת ברנד-בוק לפני הטמעה שלו במוצר. בפרק נשמע איך בכל זאת בManyone התגברו על זה והצליחו למקבל שני תהליכים שכאלו, וגם האם יש לזה מחיר. גיא הוא שותף ודיזיין דירקטור ב-Manyone, בנוסף גם מרצה בשנקר, ומאוד מעניין לשמוע מהנסיון ומהנקודת מבט שלו על תהליכים שאנחנו עוברים ממש באופן יומיומי. האזנה נעימה

אז בפרק האחרון יהודית אשר ארחה את עודד עזר - טיפורגף, מעצב, מרצה, שהרבה מאיתנו התחנכו על ידו, או שמשתמשים במודע או לא, באופן יומיומי בפונטים שיצר. עודד השפיע בצורה ענקית על עולם הפונטים בעשרים שנים האחרונות, והפעם יהודית ועודד שוחחו על התבטאות הטיפוגרפיה בממשקים דיגיטלים.הקהילה שלנו מורכבת מאנשים שבאו מרקעי לימוד שונים, תואר, קורס, לימוד עצמאי… ולעיתים נשמעות טענות אשר יש פער מסויים בין יכולות אפיון של מעצבים לבין ליכולות הטיפוגרפיה שלהם. עודד טוען שהיתרון בתואר של 4 שנים לעיצוב גרפי, הוא שזה נותן זמן ומשאבים למחקר ולטעויות, ואלו דברים שמלמדים אותנו המון. דברים אלו לעיתים מתפספסים בהכשרות קצרות יותר, וזה ליגיטימי, הדבר החשוב הוא לפחות להיות מודעים לזה שישנם פערים טיפוגרפים מסויימים שעליהם צריך לדבר ולגשר.עודד מתאר את הפונטים כבעלי אופי, שלא רק שמשרתים את החוויה שאנחנו רוצים להעביר, אלא לעיתים פונט בלבד מספיק בשביל להעביר למשתמשים תחושה שלמה.האזנה נעימה