https://oraysa.org/ The Oraysa Amud V’chazara program fills the growing demand for a daily Gemara learning framework that balances the accountability of maintaining a steady pace while taking account the level of learning sophistication of today’s ben Torah. Developed in collaboration with leading Roshei Yeshiva and Gedolei Yisroel, the Amud V’chazra initiative incorporates features to enhance long-term retention of the Masechtos learned through multiple, built-in reviews, tests and stipends for achievement.
Taanis 22a: Chukas HaGoyim - Yesod of the Issur (reuploaded)
Taanis 26b: Birkas Kohanim - Mincha on Taaneisim
שני דינים בברכת כהנים – ברכה או עבודה?כמה פעמים ביום חייב כהן לעלות לדוכן?נעמוד בקצרה על שתי בחינות שבמצות ברכת כהנים:א. דין ברכה – שמצֻוּים הכהנים לברך את ישראל באהבה.ב. דין עבודה – שברכת כהנים היא חלק מעבודת התפילה, כעין מה שהיתה עבודה בבית המקדש.ולפ"ז, אם נחשיב את הברכה כעבודה – אפשר שתהיה חובה על הכהן לעלות לדוכן בכל תפילה ותפילה, ואפילו כמה פעמים ביום.עיון קצר ביסוד גדול.
In this episode, we explore the different types of Hallel recited throughout the Jewish year: the Daily Hallel (P'sukei D'Zimra), the Great Hallel (Psalm 136), and the Festival Hallel (Psalms 113–118). What makes each one unique? When do we say them? And what are we really praising Hashem for? This clear and simple overview draws from classic sources and brings meaning to the words we often say without a second thought.
In this episode, we explore the deeper reason why Chanukah is celebrated for eight days—not just seven. If the miracle of the oil began on night two, why add an extra day? We delve into the idea that the miracle wasn't just in the oil lasting, but in what it revealed: that even the seemingly “natural” is truly miraculous. Just as vinegar can burn like oil when willed by Hashem, so too, every moment of light and life is a gift. We end with a powerful vort from Rav Shmuel Rozovsky on the phrase “Bnei binah yemei shemonah”—reminding us that true understanding means recognizing Hashem in all eight days.
In this episode, we explore the beautiful minhag of baking challah specifically on Erev Shabbos. We'll discuss the deeper reasons behind this custom — from honoring Shabbos to spiritual symbolism rooted in the Beis HaMikdash and the story of R' Chanina ben Dosa. We'll also look at the halachic ramifications: Is it okay to bake once for multiple weeks? Can you freeze dough or challos? Do you still get the mitzvah of hafrashas challah? Join us as we unpack the meaning, the halacha, and the practical guidance behind this cherished weekly act.
Taanis 23b: יתמו חטאים ולא חוטאים ותפילה לתשובה
Taanis 21a: אין סומכים על הנס והרחמים הוא יעשה לנו ניסים
Taanis 20b: הלבנת פנים יהרג ואל יעבור
התחייבותו של נקדימון בן גוריון – תנאי מחייב או אסמכתא בטלה?
Taanis 17b: שמחה מחמת הניצחון או המלחמה
Taanis 17a: טומאה הותרה בציבור בחינוך המזבח
Taanis 15b: איסור שתיית יין בלילה לכהנים
Taanis 13a: גדר בין השמשות ודין בין השמשות של תעניתים
Taanis 12a: גברא או דין ביומא – חקירת זמן סיום התענית
Taanis 11a: יסוד איסור תשמיש בשנת רעב
Taanis 10a: עוד בעניין גדר ותן טל ומטר
Taanis 9a: עשר בשביל שתתעשר במעשר כספים
Taanis 8a: תפילה בציבור או ביחידות בלי כוונה
Taanis 5b: אין מסיחין בסעודה בזמן הזה
בפרק זה נעסוק באיסור חדש מחוץ לארץ, ונציג את שלוש הסברות המרכזיות להיתר: ספיקא דספייקא – שמא הדגן משנה שעברה או שהשריש לפני ט"ז ניסן, היתר דגן שגדל בשדות של גויים, ומנהג העולם לסמוך על שיטות הסוברות שאיסור חדש נוהג רק בארץ ישראל. נביא גם את דעת החולקים הסוברים שאין כאן אלא ספק אחד, שהאיסור נוהג גם בדגן של גויים, ושכך דעת רוב הראשונים. לבסוף, נעמוד על הכרעת המשנה ברורה שבעל נפש יחמיר, ונביא דברי האחרונים שהקלו רק מחמת צורך הדור, מה שייתכן ואינו שייך בזמננו.
Taanis 4b: ספירת העומר ביום טוב שני של פסח
Taanis 3b: חילוק בין תפילת טל ותפילת גשם
מצינו במכילתין כמה פעמים שכאשר אין בידינו להכריע בדיני ממונות, "יהא מונח עד שיבא אליהו", כגון בפירקין (לז ע"א): "שנים שהפקידו אצל אחד, זה מנה וזה מאתים, זה אומר שלי מאתים וזה אומר שלי מאתים, נותן לזה מנה ולזה מנה, והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו. אמר רבי יוסי, אם כן מה הפסיד הרמאי, אלא הכל יהא מונח עד שיבא אליהו" וכו', וכיו"ב בכמה דוכתי במכילתין (לעיל כ ע"א; כח ע"א, ועוד). פשיטות הדברים היא, שכשיבא אליהו זכור לטוב יגלה לנו על פי נבואה למי שייך ממון זה, ועל פיו יוכרע הדבר לנכון. אבל על כך עולה התמיהא, הלא ידוע הכלל ש"תורה לא בשמים היא", והיאך אם כן נוכל להכריע על פי דברי נבואה מפי אליהו הנביא זכור לטוב. ואמנם הרחיד"א בספרו 'פתח עינים' (כאן וכן ב'ראש דוד' פר' נצבים וילך וכן ב'ברכי יוסף' או"ח סי' לב ס"ד) הוכיח מזה שיש לחלק בין ספיקא דדינא לספיקא במציאות, כי רק כשיש ספק בדין ובהוראה, אין מכריעין על פי נבואה משמים, אבל כשעצם הדין ברור לנו כשמלה, והספק הוא רק במציאות, כמו בכל אלו הדברים שהם ספיקא דממונא, כאשר בעלי הדין נחלקים זה עם זה - למי שייך ממון זה, שפיר מכריעים על פי רוח נבואה היורדת מן השמים, והרחיד"א הביא עוד כמה הוכחות לזה, וציין גם לדברי ה'משנה למלך' (הל' אישות פ"ט ה"ו) שכתב כן. ונאה להביא בזה אימרא טבא דמתאמרי משמיה דראש ישיבת פוניבז' הג"ר יוסף כהנמן זצ"ל (ראה 'ארזא דבי רב' יבמות טז.), שבזה מובן ההבדל שמצינו בהרבה 'אבעיות' בש"ס שהסיקו ב'תיק"ו' שהוא ר"ת: תשבי יתרץ קושיות ואבעיות, ואילו לענין ספק בממון הלשון היא: "יהא מונח עד שיבא אליהו", למה כאן נקרא בשם תשבי וכאן בשם אליהו. כי כלפי איבעיות שהן ספיקא בדיני תורה, לא נקבל ממנו כי אם כשיתגלה בגופו ויהיה חכם כשאר חכמי התורה - בלא נבואה (ראה שו"ת חת"ס ח"ו סי' צח), ולכן נקרא בשם תשבי, שהוא שמו הגשמי, משא"כ לענין ספיקא דממונא, כגון במנה שלישית של מי היא, מאמינים אלו גם ברוח נבואתו, ושפיר נקרא בשם הנבואה שלו, שהוא אליהו, ודפח"ח
האם מותר לבצע את נסוך המים בלילה או שזמנו דווקא ביום? האם זהו דין בקרבן התמיד של שחר או דין כללי ביום חג הסוכות? בפרק זה נעמיק בשיטות הראשונים, נבין את מקור הדין של נסוך המים, את הקשרו לעבודת התמיד, ואת גבולות הזמן לקיום המצוה. נבחן את הסוגיות במסכת סוכה ונגלה האם יש הבדל להלכה ולמעשה בזמני הניסוך.
האם מצות תפילה היא מן התורה או מדרבנן? נושא שנחלקו בו גדול הראשונים והאחרונים. בפרק זה נבאר את יסוד המחלוקת, מהי תפילה מדאורייתא לדעת הרמב"ם והרמב"ן,
Megillah 32a: קריאת התורה חובת הציבור או חובת היחיד
Megillah 31b: גדר קריאת התורה של יום כיפור מנחה
© 2020-2025 Ivy Podcast Discovery LLC
