The Daily Sicha - השיחה היומית

התוכן [המשך] יהודי אינו יכול לשנות אופני השמירה שלו! כמו הדג בטבעו אינו יכול לחיות מחוץ למים, כך חיים יהודים, שהם "המעט מכל העמים", תלויים עפ"י טבע בזה שמגבירים את האיכות על הכמות ואינם יכולים לחיות ללא תומ"צ ש"היא חיינו ואורך ימינו"! [הדיוק ב"אורך ימינו" הוא שכל יום כשלעצמו הוא "ארוך": כשהכ"ד שעות עוברים רק באכילה ושתי' וכיו"ב ללא תוכן אמיתי – אין זה "יום" של אדם כלל. כשמתנהג עפ"י התורה במשך היום – זה "יום" סתם. וכשלומד תורה בשעה אחת בחיות והתלהבות כזו שלאחר זה לוקח כ"ד שעות – זה יום "ארוך"]. מי שטוען שאנו חיים עפ"י דמוקרטי' ואסור להכריח וכו' – הרי זה בדוגמת העושה חור בספינה בלב ים סוער בחדרו בטענה שזהו "דמוקרטי'"... לא רק שאסור לך להתנהג כך אלא עליך "לכוף כל ישראל" בדרכי נועם ובדרכי שלום להשאיר את ה"ספינה" בשלימות ויגיע בשלום למחוז חפצו. וכמ"ש "אם בחוקותי תלכו . . ונתתי שלום בארץ וגו'", עד לקיום היעוד "ואולך אתכם קוממיות" לקבל פני משיח צדקנו.משיחת י"ג תמוז ה'תשל"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=24-06-2026 Synopsis (Continued.) Just as a fish cannot live outside water, so too the Jewish people, by its very nature, cannot survive without prioritizing quantity over quality and without keeping Torah and mitzvos, which are “our life and the length of our days.” (As the Alter Rebbe explains, “length of our days means an individual day itself becomes “long”: A day spent only on physical activities such as eating and drinking is not a considered a “day” for a human being at all. When one conducts himself according to Torah throughout the day, that is an ordinary day. And when one learns Torah for one hour with such vitality and enthusiasm that would take someone else twenty-four hours to achieve the same thing – that is a “long day.”) And if one argues: we live in a democracy where coercion is forbidden etc. –the answer is that we are all like people on one ship. One cannot say that since he paid for his cabin he is free to drill a hole in it cabin because he paid for his ticket so he can do whatever he wants. Not only must he not drill a hole in the ship; rather, he must also “compel all the Jewish people,” in pleasant ways and peaceful ways, to keep the ship intact by keeping Torah and mitzvos, as the verse states, “If you walk in My statutes…I will grant peace in the land, etc.,” and “I will lead you upright” to greet Moshiach Tzidkeinu.Excerpt from sichah of 13 Tammuz 5736. For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=24-06-2026 לע"נ מרת אסתר גיטל בת ר' יצחק הלוי ע"ה ענגעל ליום היארצייט שלה ט' תמוז. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בנה ר' אהרן שלמה הכהן שי' ענגעל

התוכן [המשך] זה שראה המאורע המזעזע בודאי אינו "לבטלה" אלא הוא יכול וצריך ללמוד מזה הוראה עיקרית, ובכו"כ פרטים: כאשר טוען בשביל מה מתערבים לו בחייו הפרטיים שעליו להניח תפילין ולאכול כשר וכיו"ב – הוא יבחר בעצמו איך להתנהג! הנה רואים שכאשר דרשו משאר מדינות העולם להגביר את אמצעי הבטחון וכו' – לא טענו שאין להתערב בעניניהם הפרטיים אלא הבינו וקיבלו את הדרישה! ועד"ז אומרים ליהודי: בתור חלק מה"גוי קדוש" ו"כל ישראל ערבים זה בזה", הרי החסרון ב"אמצעי הבטחון" – הנחת תפילין, שמירת שבת וכיו"ב – בחייך האישיים נוגע לעניני הבטחון של כל היהודים בכל מקום ובאיזה מצב שהם נמצאים! ואם טוען הרי עד עתה התנהג כך והעולם "לא נחרב"... – הרי בפועל קרה מאורע כזה כתוצאה מחסרון בעניני בטחון, וכאשר רואים זאת, יש לעשות הכל כדי להבטיח שזה לא יחזור על עצמו (היל"ת) [המשך יבוא]משיחת י"ג תמוז ה'תשל"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=23-06-2026 Synopsis (Continued.) The fact that one witnessed this shocking incident was surely not for nothing; rather, one can and must learn from it a fundamental lesson. When someone argues: why are you interfering in my personal life and telling me to put on tefillin, to eat kosher, and the like; let me choose for himself how to conduct my life – here we see that when other countries were called upon to increase their security, they complied, without complaining about interference in their internal affairs. Similarly, a Jew should be told: you are part of the Holy Nation, and “all the Jewish people are responsible for one another.” Therefore, your “security measures” – putting on tefillin, keeping Shabbos etc. – affect not only your own life, but the lives of all Jews in the world. And if he argues: look, I didn't keep these things until and the world survived – here we see that a lack of security actually resulted in this incident, and therefore everything possible must be done to ensure it doesn't happen again chas v'shalom. (To be continued.)Excerpt from sichah of 13 Tammuz 5736 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=23-06-2026 לזכות ר' לוי יצחק בן חי' שרה שי' טענענבוים ליום ההולדת שלו ח' תמוז - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן [המשך] לכאו' הי' לימוד הזה יכול לבוא לא בדרך שד' יהודים ייהרגו ר"ל, שאפי' א' מהם הוא "עולם מלא"! [ואיתא במשנה בנוגע לאיסור ללון הנתלה על העץ ש"המקום מצטער [אפי'] על דמם של רשעים [כאלו] שנשפך", והגמ' מוסיפה עוד ש(גם) יהודי הזה ה"ה "תאום" של ה'! כי מה שעשה הי' נגד רצונו האמיתי ורק "יצרו אנסו"], וללא הצער הגדול במשך שבוע שלם?! אלא רואים שדוקא מאורע הנורא הזה זעזע את כולם והסיקו שיש לחזק מיד את עניני הבטחון ואמצעי השמירה בכ"מ שיהודים נוסעים דרכם, ולתבוע זאת מכל העולם. ועוד ועיקר – מכיון שהשמירה האמיתית באה מה' ש"לא ינום ולא יישן שומר ישראל", ואת השמירה צריכים בחיי היום-יום, הרי המאורע צריך לזעזע את כולם להתנהג בפועל כרצונו ית' גם בחיי היום-יום. ואם הלה טוען מדוע מדברים אתו על דברים שלא שמע עד עתה? הרי עד עתה גם לא שמע על מאורע מזעזע כזה כאשר העולם כולו מסתכל ושותק במשך שבוע שלם! והרי ראו בפועל אצל החיילים שבמצב בלתי-רגיל לא נכנסו לחשבונות מה עשו הסבא או האבא אלא עשו את רצון הנשמה! [המשך יבוא]משיחת י"ג תמוז ה'תשל"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=22-06-2026 Synopsis (Continued.) Seemingly, this lesson could have been conveyed without four Jews being killed Rachmana litzlan, each of whom is “an entire world, and without the anguish lasting an entire week? (And we know that Hashem is pained when a Jew is in pain, and even “over the blood of the wicked that is spilled,” and as the Gemara adds, even a Jew who sins is compared to a twin brother of Hashem, because the sin was forced upon him by the yetzer hara against his true will). But we see that it was specifically this frightful even that shook everyone to immediately bolster security in places where Jews travel etc., and this must be demanded around the world. And most importantly, because true protection comes from Hashem, the Guardian of Israel who “neither slumbers nor sleeps,” this occurrence should shake everyone to conduct themselves according to Hashem's will in actual practice, and because Hashem's protection is needed in everyday life, one should likewise conduct himself according to Hashem's will in everyday life. And if one argues: why are you talking to him about things he never heard about before, the answer is that he also never heard about such a shocking incident before, where the entire world looks on and remains silent for an entire week. And here we see how under these extraordinary circumstances, the soldiers didn't stop to calculate what their fathers or grandfathers did; rather, they did what soul wanted. (To be continued.)Excerpt from sichah of 13 Tammuz 5736 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=22-06-2026 Sponsored byCreswell incPharmaceutical Logistics Consultants

התוכן בנוגע למאורע שקרה לאחרונה שזעזע את העולם ["מבצע אנטבה"] ישנם כמה נקודות: רואים שכאן ניצח האיכות את הכמות, שהרי בכמות היו החיילים וכלי-נשק שבידם במיעוט. ועוד ועיקר – אצל החיילים עצמם ניצח האיכות – הרוחניות, את הכמות – החשבונות שמצד הגוף מצדם לא הי' מקום שיכניסו א"ע לזה. הנצחון הי' מכיון ששללו החשבונות של מקום וזמן, ושל "מה יאמרו 'חברים הטובים'"... וזהו מפני שהנשמה, הקשורה עם ה', ניצחה את הגוף. ולכן, ההוראה הראשונה היא שכאן ראו ש"יש בעה"ב לבירה זו", ויש להכריז זאת בכל העולם עי"ז שמראים בזה "דוגמא חי'". ולחיילים שע"י המס"נ שלהם באה ההצלה: נוסף על נתינת להם תודה ע"ז, הנה "תבוא עליהם ברכה" אם יראו פנימיות הכוונה והלימוד מזה וימשיכו להגביר את הנשמה על הגוף ולגלות את הכחות הנפלאים שבהם (שלכן נבחרו הם להיות שלוחי ההצלה). [המשך יבוא] משיחת י"ג תמוז ה'תשל"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=21-06-2026 Synopsis A few points regarding the event that recently shook the world (the Entebbe rescue): Here we see openly how quality triumphed over quantity: A small rescue force with minimal weaponry overcame forces of a far larger size (particularly when factoring in the armed forces in the territories over which they traveled), because the rescue force was greater in quality. More importantly, within the soldiers themselves, the quality (i.e. the spiritual force) overcame the quantity (i.e. the many physical considerations that weighed in favor of not undertaking the mission). The victory came because they ignored calculations of time and place and ignored what the “good friends” among the nations would say etc.; they decided to undertake the mission because the soul prevailed over the body. As a result the world saw openly that there is a Master of the Universe, and this must be announced throughout the world by setting a living example. Regarding the soldiers, whose mesiras nefesh facilitated the miraculous rescue: In addition to the thanks due to them, may they come to recognize the inner purpose and the lesson here, and continue to strengthen the soul over the body and to reveal the wondrous powers within them (which is the reason they were chosen as the agents to carry out this mission). (To be continued.)Excerpt from sichah of 13 Tammuz 5736 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=21-06-2026 Sponsored byCreswell incPharmaceutical Logistics Consultants

התוכן דוקא באותם דורות שבהם הי' מצב של יאוש וכו' נתגלו רזין דרזין דאורייתא (בתורת החסידות) עד לאנשים פשוטים. כי – היא הנותנת: מצד גודל אהבת הקב"ה לכאו"א מישראל – כידוע מאמר הבעש"ט שאהבת הקב"ה לכאו"א מישראל היא שלא בערך יותר מאהבת הורים זקנים לבנם יחידם שנולד להם לעת זקנותם – נותן ה' את ה"אבן יקרה" שבכתר המלך, רזין דרזין דאורייתא, כדי להציל על ידה את "בן המלך". וזה מתגלה ע"י תורת הבעש"ט והולך ומיתוסף מדור לדור. ומכיון שביאת המשיח תלוי' ב"יפוצו מעינותיך חוצה", הרי ככל שמתקרבים לביאת המשיח צריך להוסיף בזה ולהציל בכך בנו של הקב"ה ממות לחיים ממש. זהו רצון ה'! והכלי לזה הוא אהבה לכאו"א מישראל בלי הבדל, שהרי בכאו"א מהם ישנה נשמה שהיא חלק מאותו עצם, ודוקא עי"ז בנקל יותר לעורר את עצם הנשמה שלו ועד שזה יפעל על המחדו"מ שלו וכו'.משיחת יו"ד שבט ה'תש"כ [שנת המאתיים להסתלקות הבעש"ט] ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=19-06-2026 Synopsis The fact that the Jewish people were in a state of despair in later generations etc. is precisely why the deepest secrets of the Torah were revealed in this era (through the teachings of Chassidus), and even to simplest people: Out of His immense love for every single Jew (which is like the love of parents to an only child born to them in their old age, as the Baal Shem Tov taught), Hashem gives up the “precious stone from the royal crown” (the deepest secrets of the Torah) in order to save His child (the Jewish people). The precious gem is revealed through the teachings of the Baal Shem Tov, and continues to increase from generation to generation. Since the coming of Moshiach depends upon “your wellsprings spreading outward,” therefore, the closer we get to the coming of Moshiach, the more we must add in spreading the wellsprings, which literally rescues Hashem's child from death to life. The vessel for this is to love every Jew without distinction, because all Jewish souls share the same essence, and loving another Jew makes it easier to awaken the essence of one's own soul, in a way that impacts him practically in thought, speech, and action.Excerpt from sichah of 10 Shevat 5720 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=19-06-2026

התוכן 1. א) גם אלו שלא זכו לראות את הרבי, הנה ע"י לימוד תורתו וקיום הוראותיו ה"ה "מקושרים", ועד באופן של דביקות! ב) כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר בנוגע לאדמו"ר מהר"ש, שעם היותו בעל יסורים, הי' מקבל כ"א בשמחה וחיוך (אמיתי) על פניו, ועד"ז הי' אצל נשיא דורנו ש"את חלינו הוא נשא וגו'", ומ"מ קיבל את כולם בשמחה. ועוד. 2. גם לאחרי שאלת הגמ' "וכי בכדי חנטו חנטייא וכו' אינה מתחרטת מקביעותה ש"יעקב אבינו לא מת" אלא מסבירה שישנו לימוד מפסוק ש"מה זרעו בחיים אף – באותו אופן (ולא "כאילו") – הוא בחיים"! 3. א) הפירוש בלשון הגמ' "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים" אינו ש"זרעו בחיים" פועל ש"אף הוא בחיים"‏ אלא ש‏"זרעו בחיים" הוא ראי' ובירור ש"אף הוא בחיים"! ב) נסיים עם הניגון "שיבנה ביהמ"ק וכו'", ושינגנו יחד גם בכל המקומות ששומעים את ההתוועדות ע"י הטלפון, ומסתבר אצלי בפשטות, שביחד עמנו מנגנים בג"ע העליון ובג"ע התחתון‏ – ‏בכל הדרגות ששם נמצא בעל הגאולה ונהנה בראותו ש"זרעו בחיים"! 4. תמיהה הכי גדולה: היתכן שעדיין לא פעלו ביאת משיח צדקנו בפועל?!; צעקת "עד מתי" באמת; "עשו כל אשר ביכלתכם להביא בפועל את משיח צדקנו תיכף ומיד ממש"!1. ב' חלקים משיחת יו"ד שבט ה'תשכ"ב. 2. משיחת י' שבט ה'תשכ"ו. 3. ב' חלקים משיחת ט"ו תמוז ה'תשמ"ה. 4. משיחת כ"ז ניסן ה'תנש"א ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=18-06-2026 Synopsis (1) (a) Although those who merited to see the Rebbe when he was alive in this world were impacted by it, the way to become mekushar to him, to the point of deveikus, is by learning his Torah. (b) My father-in-law the Rebbe related that although his grandfather the Rebbe Maharash suffered greatly, he received everyone happily and with a genuine smile. And the same applies to my father-in-law the Rebbe himself. (2). When the Gemara says, “Just as his offspring is alive, he, too is alive,” it is not just “as though” he is alive; rather, he is actually alive. (3) (a) When the Gemara says, “Just as his offspring is alive, he too is alive,” it is not that “his offspring being alive” causes him to be alive; rather the fact that his offspring is alive is the proof that he is alive. (b) Those listening by telephone should join us in singing Sheyibaneh Beis Hamikdash. And it is clear to me that they are also singing along with us in the higher Gan Eden and the lower Gan Eden – in all the levels in which the baal hageulah is present and from where he takes pleasure in seeing how his offspring is alive. (4) It is the most puzzling thing: how is it possible that Moshiach still hasn't come?! We must cry out Ad mosai in earnest…“Do everything in your power to actually bring Moshiach literally right now!”(1) 2 excerpts from sichah of 10 Shevat 5722; (2) excerpt from sichah of 10 Shevat 5726; (3) 2 excerpts from sichah of 15 Tammuz 5745; (4) excerpt from sichah of 27 Nissan 5751 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=18-06-2026 לע"נ הרב לוי יצחק ע"ה בן – יבלח"ט – הרב חיים צבי שי' וואלאסאוו

התוכן 1) כאשר הרבי מתעלה בעלי' שלא בערך צ"ל שינוי שלא בערך גם מצדנו. ואפי' אם ה"פתחו לי" הוא רק "כחודה של מחט", אבל זהו מתוך רצון וקבלה בלב שיהי' מה שיהי', הרי הוא הולך עם הרבי – אז לוקחו הרבי עמו בכל עליותיו. ועפ"י תורת המגיד "דע מה למעלה – (הכל הוא) ממך" מובן שה"הזזה" אצלו פועלת למעלה עלי' שלא בערך, ועי"ז מעמידים גם אותו בעלי' שלא בערך. 2) ממ"ש "אז ישיר משה וגו'" (ולא "אז שר") דרשו חז"ל "מכאן לתחיית המתים מן התורה". הנה אף שיש ענין דתחיית המתים ברוחניות – "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים", ובפרט ע"י לימוד תורתו, אבל מובן שצ"ל גם כפשוטו, ולזה צ"ל "אז ישיר משה" – שה"משה" שבדורנו, כש"הקיצו ורננו שוכני עפר" והוא בתוכם ובראשם, יוליכנו קוממיות לארצנו עם "שיר חדש". 3) עיקר ענינו של "נשיא" אינו להיות "מורם מעם" אלא להיות קשור עם העם ולרומם אותו, כמו "גופא – בתר רישא אזיל" (אע"פ שהראש הוא למעלה מהגוף). דכמו בנוגע לה', שאין לשום נמצא דמיון אליו כלל, ובכ"ז ישנו הציווי והנתינת-כח להיות "והלכת בדרכיו", כ"ה בנוגע לאלו המביאים רצון ודבר ה' לכל ישראל – שצ"ל "גופא בתר רישא אזיל" – ללכת בדרכיהם.1) משיחת יו"ד שבט ה'תשי"ב 2) משיחת יו"ד שבט ה'תש"כ 3) משיחת יו"ד שבט ה'תשל"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=17-06-2026 Synopsis (1) When the Rebbe ascends in an immeasurable ascent, there must likewise be an immeasurable change on our part. And even if one merely “opens for me like the eye of a needle,” nevertheless, if it comes from a sincere desire and decision that no matter what, one will go with the Rebbe, then the Rebbe takes him along in all of his ascents. And based on the teaching of the Maggid, “Know that what is above is from you,” it is understood that this shift below causes an immeasurable ascent above, through which the person also attains an immeasurable ascent. (2) From the wording of the verse “Az yashir” (lit. “Then Moshe will sing…” rather than “Then Moshe sang”) the Sages derived, “From here is the source for the resurrection of the dead from the Torah.” Although there is also a concept of resurrection in a spiritual sense (“Just as his descendants are alive, so too is he alive,” especially by studying his Torah), nevertheless, it is understood that we also need the resurrection in the literal sense. And this requires that “Then Moshe will sing,” meaning that when “those who dwell in the dust awaken and sing,” the Moshe of our generation will be at their head, and he will lead us upright to our land with a “new song.” (3) The main role of a Nasi is not just to be “elevated above the people,” but to be connected with the people and uplift them, just as “the body follows the head” even though the head is above the body. Because just as with regard to Hashem, although no created being bears any comparison to Him whatsoever, we are nevertheless commanded and empowered to “walk in His ways,” so too regarding those who convey Hashem's will and Hashem's word to the entire Jewish people: “The body must follow the head,” meaning one must walk in their ways.Excerpts from sichos of (1) 10 Shevat 5712; (2) 10 Shevat 5720; (3) 10 Shevat 5736 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=17-06-2026 לע”נ הרבנית עטא דבורה בת ר' מרדכי ע"ה מרזוב ליום היארצייט שלה ב' תמוז. ת.נ.צ.ב.ה.

התוכן השם "תמוז" מוזכר בתנ"ך כשם ע"ז הקשורה עם החמה – "הנשים .. מבכות את התמוז" [כי חשבו שההשפעה שלהם באה מהחמה, ולכן כשהיתה עוברת תקופת תמוז היו מבכות אותה וכו']. בגלל שהנשים פטורות מלימוד התורה וכיו"ב ובמילא עסוקות יותר בענינים גשמיים וזה גורם להן לתת חשיבות יתר לענינים גשמיים, והן גם אחראיות על הוצאות הבית בפועל, ולכן אִתָּן צ"ל השתדלות מיוחדת שיכירו שעל האדם לעשות רק את הכלי לפרנסה, אבל את הברכה וההצלחה באה אך ורק מאת ה' "ברכת ה' היא תעשיר", והקב"ה הוא המנהיג את העולם בכלל ובית זה בפרט, ובמילא מה שחשוב הוא לא כמה כסף מכניס הבעל, העיקר הוא שירוויח את זה בדרך כשירה וע"פ התורה, ובמילא תהי' ברכה והצלחה בדברים שיעשו עם הכסף. והתיקון על הענין של "הנשים.. מבכות את התמוז" הוא ע"י הנשים בזמננו! א' השיחות דהתוועדות י"ב תמוז ה'תשי"ד ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=16-06-2026 Synopsis The name Tammuz is mentioned in Tanach as the name of an idol associated with the sun, as the verse states, “…the women were…weeping for Tammuz.” (They believed that their blessing came from the sun, they wept when the summer was over). Because women are exempt from Torah study and the like, and therefore they are the ones who manage the household expenses and who are more involved in material matters, this can cause them to ascribe more importance to physical concerns than is really due. Particular effort is required to show them that a person only needs to make a vessel for livelihood, but the blessing and success come only from Hashem – “It is the blessing of Hashem that brings wealth.” Hashem runs the world as a whole, and this home in particular. Accordingly, what is important is not how much money the husband earns, but that he earn it in a proper manner and according to Torah. This will automatically result in blessing and success in the way the money is used. In this way, the women of our times can correct the behavior of “the women weeping for Tammuz” thousands of years ago.Sichah of 12 Tammuz 5714. For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=16-06-2026 לע"נ מרת חי'ה ריסא ע"ה בת - יבלחט"א - ר' ברוך בענדיט שי' ונגר ליום היארצייט שלה בדר"ח תמוז. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בעלה ר' שמואל שי' ונגר*לזכות הרה"ת ר׳ משה הכהן וזוגתו נחמה דינה ומשפחתם שיחיו כהן להצלחה בכל הענינים בגשמיות וברוחניות

התוכן סיפור ע"ד המאסר של אדמו"ר מהריי"צ נ"ע (שיום הולדתו חל בחודש זה) בילדותו בגלל שצעק על שוטר שהכה יהודי וכו', ובהיותו במאסר שמע גניחות (שלאח"ז התברר שזה הי' מהעגל שהשוטר גנב מהיהודי וכו') ונבהל, ונזכר שה' שומר עליו וכו' והתחיל לחזור משניות בע"פ, וכשחזר הביתה אמר לו אביו, שבזה שחזר שם משניות בע"פ ראו את החילוק שבינו לבין העגל שגם ישב שם, וההוראה: על כל ילד יהודי לדעת פסוקים ומשניות בע"פ ולחזור אותם בכ"מ, ועי"ז יהי' ניכר החילוק שבינם לשאר הילדים שבעולם, ולא להתפעל מחשכת הגלות.משיחת אדר"ח תמוז ה'תשמ"א ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=15-06-2026 Synopsis Once, when the Previous Rebbe (whose birthday is in Tammuz) was a child, he was arrested after he shouted at a policeman who was hitting a Jew. When he was in jail, in a dark room, he heard groaning sounds (which turned out to be from a calf that the policeman had stolen from the Jew), and he became frightened, but then he remembered that Hashem is protecting him, and he decided to review Mishnayos from memory. When he was released, his father told him that by reviewing Mishnayos in the jail, he demonstrated the difference between him and the calf. The lesson is as follows: Every Jewish child should know Pesukim and Mishnayos by heart, and review them wherever he may be; this demonstrates the difference between a Jewish child and other children, and there is no reason to be deterred by the darkness of the exile.Excerpt from sichah of 30 Sivan, first day of Rosh Chodesh Tammuz, 5741 – to Tzivos Hashem For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=15-06-2026 לע”נ הרה"ג הרה"ח הרה"ת ר' שלום ע"ה בן הרה"ח הרה"ת ר' אלחנן דובער הי"ד מרזוב ליום היארצייט שלו אדר"ח תמוזת.נ.צ.ב.ה.*לזכות מרת אסתר בת גאלדע רחל שתחי' ליום ההולדת שלה אדר"ח תמוזלשנת ברכה והצלחה ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן אחז"ל "לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך" שכל א' מישראל הוא "עולם מלא": ה' שינה את אופן בריאת האדם כדי שכל יהודי, אפי' בעקבתא דמשיחא ובחו"ל, ידע שכל יהודי הוא "עולם מלא"! ו"עולם מלא" במעמד ומצב בעת בריאת אדם "בגן עדן מקדם" – שבזה נכלל כל סדר השתלשלות שנברא "בשביל ישראל"! וזה מחזק עוד יותר המדובר כמ"פ אודות מצות "פרו ורבו" – שגם לאחרי הולדת בן ובת יש להשתדל בהולדת ילדים נוספים. ופשיטא שאין מקום לדאגת ההורים כיצד יוכלו לספק לילד הנוסף כל צרכיו, כמו שאין מקום לשאלה כזו בנוגע לבריאת אדם "בגן עדן מקדם"! בודאי נותן להם ה' הכחות הדרושים לספק לילד צרכיו הגשמיים והרוחניים; יש גם הענין ד"פרו ורבו" ברוחניות ששייך אצל כאו"א כל ימי חייו, כמאחז"ל "כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו", שזה כללות ענין החינוך. משיחת אור לכ"ט אלול ה'תשמ"ב, ערב ר"ה ה'תשמ"ג ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=14-06-2026 Synopsis Our Sages taught: “Therefore man was created alone, to teach you…” that every Jew is “an entire world.” Meaning: Hashem changed the manner of man's creation so that every Jew, even in the era of the footsteps of Moshiach and even in the diaspora, should know that every Jew is an entire world. And an “entire world” in same state as when Adam Harishon was created “in Gan Eden of old,” which encompasses the entire seder hishtalshelus all of which was created “for the sake of the Jewish people.” This further strengthens what we've discussed many times regarding the mitzvah to be fruitful and multiply: Even after one has a son and a daughter, he should strive to bring more children into the world. And there is no room for parents to worry about how they will provide for the child, just as there is no room for such a question regarding the creation of man “in Gan Eden of old: Hashem will surely give them everything they need to provide for the child both physically and spiritually. There is also an obligation to “be fruitful and multiply” in the spiritual sense, which applies to every person no matter what stage of life they are in. As our Sages taught: “Anyone who teaches the son of his fellow Torah, Scripture considers it as if he fathered him”; this is the whole concept of chinuch.Excerpt from sichah of the night of 29 Elul 5742, Erev Rosh Hashanah 5743 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=14-06-2026 לע"נ הרב לוי יצחק ע"ה בן – יבלח"ט – הרב חיים צבי שי' וואלאסאוו

התוכן אדה"ז כותב באגה"ק: "שמעתי מרבותי כי אילו נמצא מלאך א' עומד במעמד עשרה מישראל יחד, אף שאינם מדברים בדברי תורה, תפול עליו אימתה ופחד בלי גבול משכינתא דשריא עלייהו עד שהי' מתבטל ממציאותו לגמרי"! הינו שעצם מציאותם של עשרה מישראל יחד, ממשיך גילוי שכינה באופן גדול כ"כ, שלמע' גם מדרגת האלקות שמהווה "עלמא דאתכסיא" (מלאכים)! ולאידך גיסא: גדלה עוד יותר מעלת "עשרה שיושבין ועוסקין בתורה" [אבות פ"ג, שלומדים בשבת זו], שעי"ז נמשך גילוי נעלה עוד יותר שלא בערך כלל – גילוי עצומ"ה א"ס ב"ה, שבשביל זה הי' כללות הענין ד"וירד ה' על הר סיני" וכו'. ומזה מובן גם עד כמה צריכים להתייגע ולהשתדל שיתווסף עוד יהודי ועוד יהודי שיתקשר בתורה – כיון שעי"ז ניתוסף עוד מציאות בעולם שהוא חד עם עצמו"ה! וזהו גם הביאור בהנהגת רבותינו נשיאנו, שגם כאשר היו הרבה יותר מעשרה מישראל שנתפרסמו ביניהם המעיינות, מסרו א"ע עד כדי מס"נ ממש שהתורה תגיע לעוד יהודי. וזוהי גם הוראה אלינו.ב' חלקים מהתוועדות י"ב תמוז ה'תש"כ ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=12-06-2026 Synopsis The Alter Rebbe writes in Iggeres HaKodesh: “I heard from my teachers that if there were an angel standing in the presence of a gathering of ten Jews, even if they are not speaking words of Torah, an unlimited and infinite fear and awe would befall it from the Shechinah that rests upon them, to the extent that it would become completely nullified out of existence.” That is, when Jews gather, their very presence draws down a tremendous revelation of the Shechinah that transcends even the level of G-dliness which gives existence to the hidden world (the level of the angels). On the other hand, when there are “Ten who sit and occupy themselves with Torah” (as it says in chapter 3 of Pirkei Avos, which is this week's chapter), there is an incomparably higher revelation – the revelation of the Divine Essence and Being. It was for this that “Hashem descended upon Mount Sinai” etc. and gave the Torah. From this we can also understand how much toil and effort must be invested to connect another Jew and another Jew to Torah, because each Jew engaged in Torah and mitzvos is another being in the world that is one with the Divine Essence and Being. This also explains why, even after the wellsprings of Chassidus had spread to many more than ten Jews, nevertheless our Rebbeim devoted themselves to the point of actual mesiras nefesh to bring the wellsprings to yet another Jew and another Jew. Which serves as a directive for us as well.2 excerpts from farbrengen of 12 Tammuz 5720 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=12-06-2026 לע"נ הרב לוי יצחק ע"ה בן – יבלח"ט – הרב חיים צבי שי' וואלאסאוו

התוכן [המשך] עוררו לפנ"ז שלפני קבלת החלטה חדשה יש לעשות חשבון צדק אם קיימו בפועל ההחלטה שלפנ"ז. ואי"ז "חשד" בעלמא, אלא הי' בזה "מעשה מבהיל" בפועל! באה"ק: לפני כמה שנים הגיעו כמה רבנים מארה"ב לביקור באה"ק בכ"מ וכו' ופירסמו החלטה לדאוג להתקנת מזוזות במקומות המחוייבים וכו'. כבר עברו כמה שנים מאז שחזרו לארה"ב ועד היום הזה לא ניתוסף אפי' מזוזה א' על יסוד החלטה זו! בחו"ל: לפני כמה שנים פירסם ועד מסויים החלטה לבנות מקוואות לנשים וכו'. כששאלתי בעבור שנתיים איפה המקוואות? – הצביעו על מקווה א' שהתחילו לבנות ועדיין לא סיימו! וכאמר, לא רוצים לפגוע באף א' ח"ו, אלא רק לעורר על מה שכבר כתוב בספרים וכו', וכולי האי ואולי יתקנו הדבר, ומכאן ולהבא ידאגו שההחלטות יבואו לידי מעשה בפועל, עד ל"חוצה", ובפרט שעכשיו רואים שה"חוצה" כבר אינו מנגד ח"ו למזוזות ולמקוואות וכו'.משיחת מוצש"ק פ' וישלח, י"ט כסלו ה'תשל"ז ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=11-06-2026 Synopsis (Continued.) The issue was previously raised that before adopting a new resolution, an honest accounting should be made to see whether the previous resolution was actually carried out in practice. This concern is evident from two incidents that happened: Several years ago a number of rabbonim from the United States were on a visit to Eretz Yisroel, and they publicly announced a decision to affix mezuzos in places obligated to have them etc. Several years have passed since then, and to this day not a single mezuzah was added as a result of that decision. In another incident, a committee was formed and it was publicly announced that they were going to build mikvaos for women. Two years later when I asked about the status of the mikvaos, they could point to only one mikveh – whose construction had begun before the committee was established, and which still had not been completed. As mentioned, the intention is not hurt anyone chas v'shalom, but only to bring attention to something that already appears in seforim. Maybe in this way the issue will be corrected, and from now on people will make sure the resolutions are carried out in practice, and in a way that extends even to the “outside” – especially being that nowadays we see that the “outside” no longer opposes mezuzos and mikvaos etc.Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos parashas Vayishlach, 19 Kislev 5737 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=11-06-2026 לע"נ הרב לוי יצחק ע"ה בן – יבלח"ט – הרב חיים צבי שי' וואלאסאוו

התוכן חדשים אלו הוא הזמן שבו מתקיימים כל מיני כנסים בענינים שונים ומקבלים החלטות וכו'. אבל לצערנו הגדול, כפי שהי' גם בעבר, הנה גם בעבור שנה מאז כנס פלוני וקבלת החלטות וכו', עדיין לא ניכר שום שינוי בנוגע למעשה בפועל, ש"הוא העיקר"! ולכן הי' כדאי שבכנס הבא, הנה לפני קבלת החלטות חדשות יערכו חשבון צדק כמה ניתוסף במעשה בפועל במשך השנה מאז קבלת החלטות (דומות) בכנס האחרון, ואם יתברר שחסר בזה – יש למצוא את הסיבה לזה ולמלא את החסרון (נוסף על מה שצריך להוסיף בזה מצד כנס החדש). ויהי רצון שיקויים מ"ש "קבל את האמת ממי שאמרו", שהרי אי"ז החידוש שלי – זה כבר כתוב בספרים של הדורות שלפנ"ז עד למשנה וכו' ש"המעשה הוא העיקר"! וכדאי כל היגיעה וההשתדלות לתקן הדבר שמכאן ולהבא ידאגו שההחלטות אכן יבואו לידי מעשה בפועל – כיון שזה נוגע לרבים ו(במילא) לכלל ישראל! [המשך יבוא]משיחת מוצש"ק פ' וישלח, י"ט כסלו ה'תשל"ז ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=10-06-2026 Synopsis These are the months of the year when various conferences and conventions are held and when resolutions are adopted, etc. But to our great sorrow, as in the past, although a year has passed since a certain meeting was held and resolutions were adopted, etc. don't yet see any change in practice, which is the main thing. Therefore, it would be worthwhile that at the next conference, before adopting new resolutions, an honest accounting should first be made as to how much has actually been added in practice since the (similar) resolutions were adopted at the previous conference. And if it becomes clear that something is lacking, the reason should by identified and it should be corrected (in addition to what must be added during the new conference). May it be Hashem's will that people will “Accept the truth from whoever says it,” because this is not my own invention; it is already known from sefarim of previous generations, going back to the Mishnah, etc. which states that “Action is the main thing.” All the toil and effort are worthwhile in order to correct things so that from now on the resolutions will be put into practice, because it concerns the public, and therefore it concerns the entire Jewish people. (To be continued.)Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos parashas Vayishlach, 19 Kislev 5737 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=10-06-2026 לזכות חי'ה מושקא בת חנה שתחי' לרמן ליום הולדת שלה כ"ה סיון – לשנת ברכה והצלחה ואריכות ימים ושנים טובות נדבת משפחתה שי'

התוכן הרמב"ם, בשיעור היומי (תרומות רפ"ה), כותב: "אין תורמין אלא מן היפה שנאמר בהרימכם את חלבו ממנו". וזה קשור עם הענין דאהבת ישראל שהרי נתינת תרומה לכהן היא כדי לספק לכהן את כל המצטרך לו ויש לתת לו "מן היפה" דוקא (וענין זה מהווה גם לימוד כללי לכללות המצוות (שהרי כל עניני התומ"צ כלולים זב"ז) כמ"ש הרמב"ם ש"כל דבר שהוא לשם הא-ל הטוב שיהי' מן הנאה והטוב וכו'"). ועד"ז מודגש הענין דאחדות ישראל בזה שיכול להרים תרומה גם ע"י יהודי אחר שנעשה שלוחו ו"שלוחו של אדם כמותו"! ולימוד נוסף מהמשך ההלכה "ואם אין שם כהן תורם מן המתקיים אע"פ שיש שם יפה שאינו מתקיים וכו'": פעולה חד-פעמית בעניני תומ"צ ע"י יהודי יש לה קיום נצחי - "דבר המתקיים"! ועוד.משיחת כ' מנ"א ה'תשמ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=09-06-2026 Synopsis Today's Rambam states (Hilchos Terumos, beginning of chapter 5): “We separate terumah only from the finest, as it is stated: ‘When you separate its choicest portion from it.'” This requirement embodies Ahavas Yisroel, because the purpose of terumah is to provide the kohen with his needs, and it must be given specifically from the finest. This also serves as a general lesson for all mitzvos (all matters of Torah and mitzvos are interconnected), as the Rambam writes: “…everything given for the sake of G-d who is good should be of the most attractive and the highest quality.” Similarly, this requirement emphasizes Jewish unity, in that one may separate terumah even through another Jew serving as his agent, because “A person's agent is considered like himself.” There is another lesson from the next part of the halacha, which states, “If there is no Kohen there, one should separate from produce that will last, even though there is finer produce that will not last…”: A one-time act of Torah and mitzvos performed by a Jew is something that “will last” forever.Excerpt from sichah of 20 Menachem-Av 5745 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=09-06-2026 לע"נ ר' חיים דוב ב"ר אברהם משה ע"ה צירקוס ליום היארצייט שלו כ"ד סיון. ת.נ.צ.ב.ה.

התוכן מזמור ק"ט בתהלים הוא מזמור קשה, "אַ שטריינגער". ובמילא ה"ז חל על הענינים שיכולים לנגוע ח"ו בהפצת עניניו של בעל יום ההולדת והגאולה. אמנם בודאי שיש במזמור זה גם עניני טובה וברכה. בפסוק ל' נאמר "אודה ה' בפי ובתוך רבים אהללנו": "אודה ה'" – הודאה וברכה לה' מכיון שנותן לכאו"א מישראל טוב הנראה והנגלה בגו"ר, ובאופן של "מאוד". "בפי" – ההודאה באה לידי ביטוי בדיבור, בפה, שמנצל כח הדיבור להודות לה'. "ובתוך רבים אהללנו" – ההודאה היא במעמד רבים מישראל, ובאופן של "בתוך" וביחד עם הרבים. ומצד מעלת הרבים, ובפרט כשנמצאים בביהכנ"ס וביהמ"ד, מיתוסף בהילול לה'. ועוד ענין בזה – ההילול נמשך וחודר בעניני העולם שנק' "רשות הרבים" וכו'. ויה"ר שבקרוב ממש תבוא הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, וכולנו יחד נכנס לארצנו הק' ואז יתקיים ה"אודה לה' מאוד בפי ובתוך רבים אהללנו".ב' חלקים משיחת י"ב תמוז ה'תשמ"ח ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=08-06-2026 Synopsis Although chapter 109 of Tehillim is a harsh one (applying to anything that could chas v'shalom detract from spreading the teachings of the baal hageulah), it also contains blessing and goodness. As it says in verse 30: “I will give abundant thanks to Hashem with my mouth, and in the midst of the multitudes I will praise Him.” “I will give thanks to Hashem” – for giving every Jew visible and revealed good, materially and spiritually, and “abundantly.” “With my mouth” – the thanksgiving is expressed in verbally, utilizing the power of speech to thank Hashem. “And in the midst of the multitudes I will praise Him” – the thanksgiving takes place in the presence of many Jews, “in the midst of” and together with the multitudes; Hashem's praise is magnified with the power of the community, especially when they gather in a shul and beis midrash etc. Moreover, the praise permeates the world, which is called the “public domain,” etc. May it be Hashem's will that we merit very soon the true and complete Redemption through Moshiach Tzidkeinu, when we will all go to our Holy Land, and there the verse will be fulfilled: “I will give abundant thanks Hashem with my mouth, and in the midst of the multitudes I will praise Him.”2 excerpts from sichah of 12 Tammuz 5748 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=08-06-2026 לע"נ הרב לוי יצחק ע"ה בן – יבלח"ט – הרב חיים צבי שי' וואלאסאוו

התוכן 1) כאשר יהודי רואה שמשיח לא בא, הנה אף שבנוגע לעבר מבין שבודאי יש טעם לזה, אבל בנוגע לעתיד צריך לצעוק ולתבוע "עד מתי?!" רוצים לצעוק "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו" בתור "גאולי ה' אשר גאלם מיד צר" לשון עבר, כפי שאומרים במזמור ק"ז שבתהלים, מזמור השייך לשנת הק"ז. ומכיון שנשיא דורנו מתחיל כעת לומר מזמור זה, עליו לעורר רחמים למעלה או על ב"ד של מטה שצ"ל "אשר גאלם" לשון עבר! ביאת המשיח בעגלא דידן! 2) לאחרי מזמור ק"ז שבתהלים, שענינו "יודו לה' חסדו וגו'" על ארבעה שיצאו מצרה לרווחה, וכמ"ש שההודאה צ"ל בפני "עשרה מישראל ותרי מינייהו רבנן", בא מזמור ק"ח שבו מדובר שהישועה של הקב"ה לבנ"י – "למען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך וענני" – נראית בגלוי גם בעיני בשר של אומות העולם – "אודך בעמים ה' ואזמרך בלאומים"!1) משיחת ט"ו תמוז ה'תשמ"ו 2) משיחת י"ב תמוז ה'תשמ"ז ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=07-06-2026 Synopsis (1) When a Jew sees that Moshiach still has not come, although regarding the past he understands that it is for a purpose etc., nevertheless regarding the future he must cry out and demand, “Until when?!” When we cry out, “Give thanks to Hashem for He is good; His kindness is everlasting,” we want to do it “those redeemed by Hashem, whom He redeemed from the hand of an oppressor” (redeemed in the past tense), as it says in Kapitel 107 of Tehillim. Since the Nasi Hador is now beginning to recite this kapitel, he must arouse mercy in heaven, and moreover, mercy down here, so that we will become those “whom He redeemed” in the past tense, with the coming of Moshiach speedily in our time. (2) After Kapitel 107 (which states, “They shall give thanks to Hashem for His kindness…,” regarding the “Four who are obligated to give thanks,” who must do so in the presence of “ten Jews, two of whom must be rabbis”), comes Kapitel 108, in which Hashem's salvation (“Save with Your right hand and answer me”) is openly visible even to the nations of the world (“I will give thanks to You, Hashem, among the peoples; I will sing Your praise among the nations”).Excerpts from sichos of (1) 15 Tammuz 5746, and (2) 12 Tammuz 5747 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=07-06-2026 לזכות ר' דוד שמעון ישראל בן שלומית שי' ליום ההולדת שלו כ"ב סיון - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן ביאור בפרק שני דפרקי-אבות משנה ג' "הוי זהירין ברשות שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמן נראין כאוהבין בשעת הנאתן וכו'" כ"מילתא דחסידותא": "רשות" קאי על ה"שליטין" של ה"עיר קטנה" שבכ"א, השכל שבראש והרגש שבלב וכו'. ובזה גופא ב' אופנים: א) אדם שה"רשות" ששולט בו הוא היצה"ר, ונראה כ"אוהבו", כי אומר לו דברים שהוא אוהב לעשות - ללכת אחר נטיית לבו.., ומ"מ אין לחשוב שעם "רשות" כזה אין צריך להתעסק כלל, כי העבודה צ"ל "בכל לבבך - בשני יצריך", אלא צ"ל "זהירין ברשות"". ב) אחד שה"רשות" ששולט בו הוא היצ"ט, ונראה "כ"אוהבו", כי הוא מתמיד בלמודו ואוהב את ה' וכו' בטבעו, ומ"מ מכיון שגם ליצ"ט ישנם מדוה"ג וחשבונות דקדושה, ונראה כ"אוהבו" רק בענינים ש"לצורך עצמן" - לימוד התורה או יד המחלקת צדקה וכו', ולכן עבור העבודה של מסנ"פ, שהוא טוב לעצמותו של יהודי שלמעלה ממדוה"ג וחשבונות, צ"ל "זהירין ברשות"!ג' חלקים משיחת מוצש"פ תזו"מ ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=05-06-2026 Synopsis Pirke Avos [3:2] states: “Be careful with the government, for they befriend a person only for their own needs. They appear to be friends when it is beneficial to them…” “Government” refers to the “rulers” of the “small city” within every person, i.e. the intellect and the emotions etc. Here there are two categories: (1) One kind of person is governed by the yetzer-hara, which appears as his friend because it tells him to do things he enjoys. Nevertheless, the correct approach is not to avoid this “government” entirely, because one must serve Hashem “with all your heart – with both your inclinations.” Rather, one must engage with it, but “Be careful” with it.” (2) Another kind of person is governed by his yetzer-tov, which appears as his friend because he is naturally studious and loves Hashem etc. Even so, the yetzer-tov has its own limitations and calculations (of holiness), and it too appears as his friend only when it is “for its own need,” i.e. learning Torah or giving tzedakah, etc.; it will not however agree to the service of mesiras nefesh (which is for the benefit of the Jew's essence which transcends all such calculations). Therefore, one must be careful even with this “government.”3 excerpts from sichah of Motzaei Shabbos Parashas Tazria-Metzora 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=05-06-2026 לע"נ הרב יהודה קלמן ב"ר אברהם יהושע ע"ה מארלומרא דאתרא וחבר בד"ץ דשכונת "כאן צוה ה' את הברכה", קראון הייטסליום היארצייט שלו כ' סיון. ת.נ.צ.ב.ה.*לע"נ מרת סימא חסיא ע"הבת הרה"ח התמים ר' יצחק הי''דאיטקיןליום היארצייט שלה כ"א סיון. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בני משפחתה שיחיו

התוכן לקט שיחות בענין החיוב לסיים בדבר טוב: 1) מבואר בשער הכולל שסיום פרק ה' דמס' אבות הוא באמת ב"בן מאה כאילו מת וכו'", וזה שמסיימים במשנה שלפנ"ז "לפום צערא אגרא" הוא בגלל החיוב לסיים בדבר טוב. אבל בסדור אדה"ז הסיום הוא ב"בן מאה וכו'", כי הרי לא מסיימים בזה אלא באמירת "רבי חנניא בן עקשיא אומר וכו'". 2) זה שבהתוועדות הקודמת כשדובר ע"ד החיוב לסיים בדבר טוב בקשר למשנה "לפום צערא אגרא", לא הזכירו את המשנה בסיום מס' כלים "אשריך כלים שנכנסת בטומאה ויצאת בטהרה?" – כי שם יכלו לומר שזה רק 1) ענין של "אשריך" ולא חיוב, 2) כדי לתקן את ה"נכנסת בטומאה". ולכן הביאו אז מד' פסוקים שונים בתושב"כ כדי להוכיח שזה חיוב בכל מקום. 3) כל ענין בתורה הוא "תורה", אעפ"כ הדין הוא שיש לסיים בדבר טוב, ובשביל זה לפעמים חוזרים על פסוק שלפנ"ז בין הקריאה (של מפטיר) והברכה וכו'. 4) סיום מס' כתובות (לאחרי שמביא כמה ענינים בלתי רצויים שיהיו ב"דור שבן דוד בא") הוא "עתידין אילני סרק שבארץ ישראל שיטענו פירות וכו'", ואי' בתוס' שזהו "לפי שרוצה לסיים בדבר טוב"; יש לסיים איזה ענין שיהי' בדבר טוב – "אין טוב אלא תורה", וה' בעצמו, ש"מגיד דבריו ליעקב וגו'", יסיים את הגלות בדבר טוב – בגאולה האמיתית והשלימה, וגם בגלות גופא – כמו שכל דבר ומסכתא צריך לסיים בדבר טוב – יסתיים כל "מסכתא" ויום של כל יהודי – בטוב כפשוטו! 1) משיחת יום ד' פ' בשלח, יו"ד שבט ה'תשל"ט. 2) ב' חלקים משיחת מוצאי ש"פ בשלח, י"ג שבט ה'תשל"ט. 3) משיחת יום ד' פ' נח, ל' תשרי, אדר"ח מרחשון ה'תשמ"ב. 4) ג' חלקים משיחת אור ליום ו' פ' מצורע, י"א ניסן ה'תשל"ג. ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=04-06-2026 Synopsis A collection of sichos regarding the obligation to conclude with something good: (1) In Mishnayos, Chapter 5 of Pirkei Avos concludes with, “According to the pain is the reward,” whereas in the Alter Rebbe's Siddur, it concludes with “…Five years is the age for the study of Scripture…A hundred-year-old is as one who has died…” The Shaar Hakollel explains that the way it appears in the Alter Rebbe's Siddur is correct, but it appears differently in Mishnayos is in order to conclude with something good (whereas in the Siddur that concern is not present because in any case one follows Pirkei Avos with “Rabbi Chananya ben Akashya says…” (2) In the previous farbrengen, when discussing the obligation to conclude with something good (in connection with the Mishnah “According to the pain is the reward”), I did not mention the Mishnah at the end of Masechta Keilim (“Fortunate are you, Keilim, that you entered in impurity and exited in purity”) because in that Mishna it could be argued that (a) the expression “Fortunate are you” does not connote an obligation, and (b) perhaps it was only necessary there to conclude with something good (“exited in purity”) in order to correct the negative (“entered in impurity”). Instead, I cited four different verses from the Written Torah, to prove that concluding with something good is an obligation that applies everywhere. (3) The rule is that in Torah one must conclude with something good, despite the fact that whatever the conclusion would be, it would be part of Torah. For this reason, we find that sometimes a verse is repeated (even between the reading of Maftir and the bracha) in order to conclude with something good. (4) (After describing the undesirable conditions that will prevail before Moshiach's coming), Masechta Kesubos concludes: “In the future all barren trees in Eretz Yisroel will bear fruit, as it is stated: ‘For the tree bears its fruit, the fig tree and the vine yield their strength.'” Tosafos explains that this is because the Gemara “wishes to conclude with something good.” From this we learn that everything should be concluded with something good (and “There is no good except Torah”). Because Hashem keeps His own commandments etc., He will surely conclude the exile with something good – the true and complete Redemption – and even during exile, every “Masechta” and every day of every Jew's life will conclude with good in the literal sense.(1) Excerpt from sichah of Wednesday, parashas Beshalach, 10 Shevat 5739. (2) Two excerpts from sichah of Motzaei Shabbos parashas Beshalach, 13 Shevat 5739. (3) Excerpt from sichah of Wednesday, parashas Noach, 30 Tishrei, first day of Rosh Chodesh MarCheshvan 5742. (4) Three excerpts from sichah of Thursday night, parashas Metzora, 11 Nissan 5733. For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=04-06-2026 לזכות החתן הת׳ ר' לוי יצחק והכלה מרת יהודית שיחיו פעלדמאןלרגל נישואיהם בשעה טובה ומוצלחתי"ט סיון ה'תשפ"ונדבת משפחתם שיחיו

התוכן מכיון שכל פרט שבעולם נברא ע"י ה' – מובן שבכל פרט צ"ל ניכר הקשר שלו עם ה', ומכיון שה' הוא אין-סוף – צ"ל בכל פרט ענין של אין-סוף. ובכחו של ה', שהוא "נמנע הנמנעות", להכניס ענין של אין-סוף בדבר הכי מוגבל וקטן. וככל הענינים – ענין זה מתחיל בתורה, ומזה נשתלשל כן גם במציאות העולם. ענין זה מתבטא גם במוחש במציאות העולם, ובמיוחד בתקופתנו, שאמנם זו תקופה רבת-מהומות וטשטוש הגבולים, אבל לאידך, ככל שמתקרבים לזמן דימות המשיח מתגלים ענינים ופרטים חדשים בעוה"ז הגשמי (וגם ענין זה מתחיל בתורה – גילוי פנימיות התורה וכו') – שבכמות הכי קטנה של חומר גשמי יש בה ריבוי חלקים פרטים, ובצירוף כולם נעשה כח הכי אדיר שעל ידו יכולים לפעול גדולות ונצורות בתיקון העולם לטובת האנושות כולה. גם בכל מאורע בעולם ישנם ריבוי ענינים ופרטים, וכידוע המשל מהשתקפות כדור השמש בטיפת מים!משיחת יום ב' פ' וישב, י"ט כסלו ה'תשמ"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=03-06-2026 Synopsis Because Hashem created every detail of the world, it follows that every detail must have a visible connection to Hashem. Moreover, because Hashem is infinite, there must be an element of infinity within every detail. Like everything in the world, this concept begins in the Torah, and then extends from there to the physical world, as seen particularly in this generation: Although this is a time of great upheaval etc., on the other hand, as we draw closer to the time of Moshiach, new things are being revealed in the world, including the discovery that even the tiniest quantity of physical matter contains subparts which, if channeled properly, can create an extremely powerful force for the benefit all of humanity. (The recent scientific advances also stem from Torah, particularly the revelation of the inner dimension of Torah etc.) Similarly, in every event in the world there are many elements and details, as illustrated by the analogy of a tiny drop of water reflecting the image of the entire sun.Excerpt from sichah of Monday, parashas Vayeshev, 19 Kislev 5756 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=03-06-2026 לע"נ הרב לוי יצחק ע"ה בן – יבלח"ט – הרב חיים צבי שי' וואלאסאוו

התוכן לנשים ובנות ניתנה שליחות מיוחדת בענין החינוך מפני התכונה של קירוב ורוך שבהן שנדרש לעבודת החינוך שצריכה להיות מתוך קירוב – "ימין מקרבת" (ורק לאחר מכן אפשר לחשוב אודות הגישה של "שמאל דוחה", כדי לשחרר את המחונך מתכונות בלתי-רצויות ש"נדבק" מבחוץ, כדבר זמני). מכיון שבודאי יש לכל בת בישראל רגש נשמתי-פנימי לזכות לבנות בית משלה מבורך בבנים ובנות – הרי בעודה ילדה, ועאכו"כ כשהיא מתבגרת, עלי' לחנך את עצמה, כך שבבוא הזמן תהי' "דוגמא חי'" ומאירה לילדי'; הזדמנות מיוחדת להתעסק בחינוך הוא בימי הקיץ כאשר ילדים מקבלים הרבה זמן פנוי – שאין להניח את הילד במצב של זמן ריק מכל תוכן, אלא יש למלא זמן זה בתוכן אמיתי, וניתן לעשות זאת (גם כאשר אי"ז זמן של לימודים מתוך ספרי לימוד וכו') ע"י סיפורים עם תוכן חסידי או משחקים שבהם מדגישים את ענין העזרה לזולת וכיו"ב. ולעשות כ"ז בדרכי נועם, מתוך קירוב ורוך.משיחת יום ג' פ' בהעלותך, טו"ב סיון ה'תשמ"ו, לתלמידות המסיימות ד"בית רבקה" ולמדריכות דמחנות קייץ תחיינה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=02-06-2026 Synopsis Women and girls have been given a special mission in the field of education, because it is their nature to be gentle and to draw near, are essential qualities for education (which must be conducted primarily with “the right hand that draws near”; only after using the right hand may one consider using “the left hand that pushes away” in order to rid the student of undesirable traits). Because every Jewish girl desires to merit to build her own home and to be blessed with children of her own whom she will educate etc., it follows that even from a young age (and all the more so when she grows older), she must educate herself so that when the time comes, she will be a living, shining example for her children. A special educational opportunity arises during the summer, when children have a great deal of free time. One must make sure that a child's time is not left empty; rather, the time must be filled with meaning which can be accomplished (even during the summer, when the children are not studying from textbooks in school etc.) through Chassidic stories, or games that emphasize helping others and the like. All of this should be done in a pleasant way and with warmth and gentleness.Excerpt from sichah of Tuesday, parashas Behaalosecha, 16 Sivan 5746, to the graduating students of Bais Rivkah and summer camp counselors For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=02-06-2026 לזכות מרת פריידא הינדא תחי' טייטלבוים ליום ההולדת שלה י"ז סיון לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובותנדבת בעלה ר' זאב הכהן שי' טייטלבוים

התוכן א' הסיפורים שכ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר מה שקרה כשהמאסר הי' עוד בתקפו: מיד כשנכנס למאסר החליט בתוקף לא להתפעל מהם כלל ולהחשיב אותם לאין ואפס! ביום ה', אדר"ח תמוז, בשעה 11:00 בבוקר, נכנסו אליו ג' שוטרים וציוו עליו לקום! (לקבל הודעה) כיון שזה הי' סימן לקבלת מרותם, אמר באידיש, שלא יקום! אמר לו א' מהם (שהבין אידיש) שיכו אותו! ענה: נו..., עשו כך והלכו. נכנסה עוד קבוצת שוטרים וביניהם לולאוו (שהי' מגזע חסידים ומאלו שאסרו אותו) שאמר: רבי! הרי רוצים למסור לך הקלה! לא ענה. אמר: הרי יכו אותך! לא ענה. הכו אותו והלכו, וכך קרה פעם שלישית, בסוף קראו והודיעו לו שהוא משתחרר ושולחים אותו בלילה לקאסטראמא לג' שנים ויגיע לשם בשבת, אמר: בשבת הוא לא נוסע בשום אופן! נשאר א"כ בכלא עד יום א' (ג' תמוז) ואז שחררו אותו ונסע לקאסטראמא. וסיפר שר' מיכאל דווארקין הגיע שם לפניו ומיד יסד שם חדר! ההוראה: כשיהודי מחליט שכל המונעים ומעכבים הם אין ואפס, והחלטה זו לא משתנית גם כשמכים אותו כמ"פ - פועל שגם יהודי שהי' בלעו"ז מכיר בו כ"רבי", וסוכ"ס ממלא תפקידו!ב' חלקים משיחת י"ג תמוז ה'תשכ"ב ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=31-05-2026 Synopsis My father-in-law related that when he was arrested, he resolved from the outset not to be intimidated at all, and to regard his oppressors as absolute nothingness. On Thursday, the first day of Rosh Chodesh Tammuz, at 11:00 in the morning, three officers entered his cell and ordered him to stand. Since standing was a sign of accepting their authority, he replied in Yiddish that he would not get up. When one of the officers told him that if he refused they would beat him, he said, “Nu…,” and they beat him and left. Then another group of officers entered, among them Lulav (one of the individuals who arrested the Rebbe, and who came from a Chassidic background). He said: “Rebbe! They want to inform you of a leniency!” When the Rebbe did not reply, he warned the Rebbe that he would be beaten, but still the Rebbe said nothing. Again, they beat him and left. This happened a third time. Finally, they summoned the Rebbe to the office and informed him that he was being released and exiled to Kostroma for three years. When they told him that he would have to leave that night and arrive in Kostroma on Shabbos, he said that under no circumstances would he travel on Shabbos, and therefore he remained in prison until Sunday (3 Tammuz). He also related that the Chassid Reb Michoel Dvorkin traveled to Kostroma before the Rebbe's arrival, and immediately established a cheder and repaired the mikveh there. The lesson is that when a Jew resolves firmly that all obstacles are absolute nothingness, and he does not depart from this resolution even when he is hit several times, the result is that even a Jew who was on the opposing side recognizes him as “Rebbe,” and ultimately fulfills his mission.2 excerpts from sichah of 13 Tammuz 5722 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=31-05-2026 לע"נ ר' מאיר ב"ר בנציון הלוי ע"ה וויינבוים ליום היארצייט שלו ט"ו סיון. ת.נ.צ.ב.ה.‏

התוכן ענינו המיוחד של יום י"ג סיון‏ – ‏היום שלאחרי סיום ימי התשלומין של חג השבועות, זמן מתן תורתנו: לאחרי שנסתיימה עבודת הקרבנות דזמן מ"ת, שענינה ברוחניות (שזה שייך גם בזמן הגלות) הוא הקרבת החיות והעונג בלימוד התורה, התבוננות ויגיעה בתורה מתוך חיות ועונג, הנה בי"ג סיון מתחילה העבודה שלאח"ז, שעיקרה‏ – ‏"גדול תלמוד שמביא לידי מעשה", שעניני התורה שלמד במשך הימים שלפנ"ז באים לידי מעשה בפועל בחיי היום יומית. ואדרבה: ההוכחה שכללות הענין דקבלת התורה היתה אצלו כדבעי ה"ז דוקא כאשר זה בא לידי מעשה, שגם כאשר באים ימי המעשה (שאינם יו"ט) הוא עוסק ב"שטורעם" חדש בכל עניני יהדות‏ – ‏לימוד וקביעות עתים לתורה, קיום המצוות ומעש"ט בכלל‏.‏משיחת י"ג סיון ה'תשמ"א ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=29-05-2026 Synopsis The unique theme of 13 Sivan, the day after the Tashlumin for Shavuos, is as follows: After the korbanos of Matan Torah (meaning, in spiritual terms, devoting one's vitality and pleasure to Torah by toiling in Torah etc.) comes the next stage of service (on 13 Sivan), which is putting one's Torah learning into actual practice in everyday life. This is the proof that one has accepted the Torah properly: when it leads to action, such that even on an ordinary day, he engages in all matters of Yiddishkeit with renewed vigor.Excerpt from sichah of 13 Sivan 5741 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=29-05-2026 לזכות מרת חנה בת נחמה דינה שתחי' ליום הולדת שלה י"ד סיון – לשנת ברכה והצלחה ואריכות ימים ושנים טובות נדבת משפחתה שי'

התוכן י"ב סיון הוא סיום ימי התשלומין דחג השבועות. ענין ה"תשלומין בעבודה: "תשלומין" פירושו הן השלמת החסרון, והן מלשון "שלימות"‏ – ‏אפי' כאשר לא חסר מאומה בעצם העבודה, אעפ"כ, שייך תמיד להוסיף בשלימות העבודה. וההוראה: אע"פ שבודאי היתה אצל כאו"א מישראל העבודה דזמן מ"ת בשלימות, אבל מפני שהוא ממשיך להתעלות בעבודתו מיום ליום דימי התשלומין עד לרגע האחרון של י"ב סיון‏ – ‏עליו להמשיך ולהוסיף שלימות בכל הענינים הקשורים לזמן מ"ת בהתאם למעמדו ומצבו אז. ובמילא יש לנצל כל רגע מיום זה כדי שכל הענינים דזמן מ"ת יהיו בתכלית השלימות!‏ב' חלקים משיחת אור ליום ה' פ' נשא, י"ב סיון ה'תשמ"ב ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=28-05-2026 Synopsis 12 Sivan is the conclusion of the days of Tashlumin for Shavuos. In terms of Divine service: Tashlumin has two meanings: (1) making up for what is lacking, and (2) adding perfection (sheleimus), even when nothing was lacking in one's service – because there is always room for further perfection. Thus, although every Jew surely performed the service of the Giving of the Torah fully, nevertheless, since one constantly advances in his service from day to day and from moment to moment, always rising higher and higher, one must therefore continue to add more and more perfection up until the final moment of 12 Sivan, relative to his new, higher state.2 excerpts from sichah of Wednesday night, parashas Naso, 12 Sivan 5742 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=28-05-2026 לזכות ר' אברהם יהושע העשיל וזוגתו מרת נחמה דינה שיחיו גורארי' ליום הנישואין שלהם י"ב סיוןלברכה והצלחה בכל הענינים ‏בגו"ר

התוכן הוראה ממ"ש בשיעור תהלים היומי, מזמור ששים, "נתת ליראיך נס להתנוסס וגו'" בקשר עם ימי התשלומין דחה"ש: כאשר ה"יצר" בא לבנ"י וטוען כיצד יכולים להיות בטוחים שיוכלו למלאות תפקידם כראוי, ובעניננו - לעסוק בעניני תשלומין דחה"ש, והרי "אתם המעט מכל העמים"?! וע"ז באה ההוראה שהקב"ה נותן ליראיו "דגל" ("נס") שיוכלו להניפו לכל רוח ("להתנוסס") ולהראות לכל העמים שהוא משתייך לדגלו של הקב"ה! ועוד יותר: הקב"ה נותן את הכח לכל יהודי שיוכל להתנהג באופן נסי בלי להתחשב בעניני מדידה והגבלה! וממשיך בכתוב: "למען יחלצון ידידך הושיעה ימינך וענני": מכיון שכאו"א הוא "ידיד"של ה' (ע"י ההנהגה באופן המתאים לכך), מושיט לו הקב"ה ואוחזו בימינו ונותן לו ביד ימין את כל צרכיו - מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה וכו'!א' השיחות יום ב' פ' בהעלותך, י"א סיון ה'תשמ"ג, להילדים והילדות "צבאות השם" שיחיו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=27-05-2026 Synopsis A lesson from the verse in today's Tehillim, “You have given those who fear You a banner (nes) to wave…”: When the yetzer comes and argues, “You are the fewest among the nations,” so how can you be so certain that you can fulfill your mission properly (in this case, regarding the tashlumin following Shavuos) etc., the answer is that Hashem gives those who fear Him a banner, which they can raise in all directions to show the nations that the Jewish people stand under the banner of Hashem. Furthermore: Hashem gives every Jew the power to conduct himself in a miraculous (“nes”) fashion, without taking into account the apparent limitations and constraints of the world around him. And the next verse continues, “So that Your beloved ones will be saved; deliver us with Your right hand and answer me”: Since every Jew is a beloved one of Hashem (by acting appropriately), Hashem extends His hand to every Jew and holds him with His right hand, and with His right hand provides all his needs, from His full, open, holy, and generous hand etc.Sichah of Monday, parashas Behalosecha, 11 Sivan 5743, to Tzivos Hashem For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=27-05-2026 לע"נ הרב לוי יצחק ע"ה בן – יבלח"ט – הרב חיים צבי שי' וואלאסאוו

התוכן שיעור היומי ברמב"ם הוא הל' נזירות, שענינו הוא כמו ענין ה"נדרים" (שמו של אאמו"ר ז"ל "לוי יצחק" בגימ' "נדר"). בענין הנדרים בא לידי ביטוי כחו של יהודי לקחת דבר חולין ולפעול בו קדושה ע"י דיבורו בלבד. ועד"ז ענין ה"נזירות": כאשר יהודי לוקח ע"ע התחייבות מסויימת לכבודו של הקב"ה, אפי' בדבר קל ופשוט, ולדוגמא שלא יגלח שערותיו במשך ל' יום – ניתוספה אצלו קדושה יתירה ["קדוש יהי'"], וגורם עי"ז נח"ר ותענוג מיוחד להקב"ה. ובמילא זהו גם טובתו של האדם – שהרי זהו זכות הכי גדול לגרום נח"ר להקב"ה, וגם מכיון שבשכר זה נותן לו הקב"ה שפע ברכות.משיחת כ"ג מנחם-אב ה'תשד"מ, לחברי כולל "תפארת זקנים" ו"חכמות נשים" ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=26-05-2026 Synopsis Today's Rambam is in the Laws of Nezirus, which is a form of vow (neder – which has the same Gematria as Levi Yitzchok, the name of the Rebbe's father). A neder demonstrates a Jew's power to take something ordinary and mundane and sanctify even through his speech alone. Similarly regarding nezirus: When a Jew undertakes a certain commitment in honor of Hashem, even if it something easy and simple (for example refraining from cutting his hair for thirty days like a Nazir), he becomes holier and brings particular satisfaction and pleasure to Hashem. It follows that this also benefits the person himself, because to cause Hashem pleasure is the greatest merit, and because Hasheem rewards him for it.Excerpt from sichah of 23 Menachem-Av 5744, to members Kollel Tiferes Zekeinim and Beis Chochmas Nashim For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=26-05-2026 לזכותהחתן הרה"ת שמחה בנימין הלוי והכלה מרת חיה מושקא שיחיו פישלרגל נישואיהם בשעה טובה ומוצלחתביום ד' סיון ה'תשפ"ו

התוכן סיום הש"ס הוא: "אמר ריב'ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. אמר רשב"ח לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום". מאמר רשב"ח אודות "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום" הוא התירוץ כיצד יהי' בכחו של הצדיק לקבל ה"ש"י עולמות"! וזוהי גם המענה ליהודי ששואל מאיפה יקח את הזמן ואת הכח להוסיף בלימוד התורה כאשר גם עד עתה למד בכל רגע פנוי – "ה' עוז לעמו יתן וגו'"! המענה לזה ל"בעל נגלה" הוא – שיוסיף בנתינת הצדקה! עפ"י מ"ש אדה"ז שע"י קיום מצות הצדקה "נעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה" כפשוטו! ובכן, אמנם צ"ל היגיעה בתורה, אבל ע"י נתינת הצדקה מ"יגיע כפיו" יצליח להשיג ע"י היגיעה בשעה א' מה שע"ד הרגיל זקוק לאלף שעות, ובמילא יישאר לו עוד 999 שעות להוסיף בלימוד התורה!ג' חלקים משיחת יום א' פ' ויגש, מוצאי "זאת חנוכה" ה'תשמ"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=25-05-2026 Synopsis The Shas concludes with the Mishna: “Rabbi Yehoshua ben Levi said: In the future, the Holy One, Blessed be He, will give every tzaddik 310 worlds, as it is stated: ‘To bequeath to those who love Me substance (יש), and I will fil their treasuries.' Rabbi Shimon ben Chalafta said: The Holy One, blessed be He, found no vessel capable of containing blessing for the Jewish people but peace, as it is stated: ‘Hashem will give strength to His people; Hashem will bless His people with peace.'” Rabbi Shimon ben Chalafta's teaching on the verse “Hashem will give strength to His people; Hashem will bless His people with peace” is the explanation of how tzaddikim will have the ability to receive the 310 worlds. This is also the answer to a Jew who asks: Where will I find the time and strength to add in Torah study, when I already study during every free moment? The answer – for a person focused on Nigleh – is to add in giving tzedakah. As the Alter Rebbe writes: By giving tzedakah, “his mind and heart become refined a thousandfold” – in the literal sense. Therefore, while it is true that one must toil in Torah, nevertheless, by giving tzedakah from the “labor of his hands,” he will succeed in achieving through one hour of effort what would ordinarily require a thousand hours, leaving him another 999 hours to add in Torah study.3 excerpts from sichah of Sunday, parashas Vayigash, Motzaei Zos Chanukah 5746 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=25-05-2026 לזכות ר' ארי וזוגתו מרת רייזל שיחיו דבורקן ליום הנישואין שלהם ט' סיוןלברכה והצלחה בכל הענינים ‏בגו"ר

התוכן עפ"י המבואר בתקו"ז ובפרדס מובן שסדר הנכון בציור הנקודות הוא שהשורק בא לפני הקבוץ. ולהבא יש לתקן את הדברים (ומה שיש עוד סדר בציור הנקודות – הרי כ"ה בריבוי ענינים בש"ס שיש בהם מחלוקת, שב' הדעות נאמרו למשה מסיני אבל להלכה יש להתנהג כדעה א' בלבד) . נוסף על קיום הוראת רבותינו נשיאינו לדייק בלימוד האותיות בפ"ע, לימוד הנקודות בפ"ע, ולאח"ז לחברם יחד. ולדוגמא בנוגע לאות אל"ף: לכל לראש מלמדים צורת אל"ף ללא ניקוד, וכפי שביאר כ"ק מו"ח אדמו"ר שכאשר לומדים עם הילד "קמץ אל"ף אָ", ה"ז קשור עם האל"ף ד"אָנכי ה' אלקיך"! ואמחז"ל ש"אנכי נוטריקון אנא נפשי כתבית יהבית", ו"אנא" קאי על עצמותו ומהותו ית', ועפ"ז מובן שעצם ופשיטות הענין דאל"ף – אלופו של עולם – מתבטא באות אל"ף בלי ניקוד (שמורה על איזה ציור)! ודוקא כך משרישים בלב הילד כבר מקטנותו הענין דאלופו של עולם.משיחת א' דר"ח אלול ה'תשמ"ב ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=24-05-2026 Synopsis Based on what is explained in Tikkunei Zohar and Pardes, it is understood that in the correct order of the nekudos, shuruk comes before kubutz. Going forward, this should be corrected. (As for the fact that there is another order in nekudos, it is like the many disagreements in Shas, where both opinions were given to Moshe at Sinai, but the practical halacha follows only one.) Additionally, our Rebbeim instructed specifically to teach the letters separately, the nekudos separately, and only then join the two together. For example,, one should first teach the form of the letter Alef without any vowelization. As my father-in-law, the Rebbe, explained, when one teaches a child “kamatz Alef, uh,” it is linked to the Alef of “Anochi Hashem Elokecha,” and our Sages taught that Anochi is an acronym for “Ana Nafshi Kesovis Yehovis” (“I wrote and gave Myself”), where Ana refers to Hashem's Essence and Being. Accordingly, it is understood that the pure, simple essence of Alef – the Alufo shel Olam – is expressed specifically in the letter Alef without vowelization (whereas a vowel already imparts a particular form). It is precisely in this way that the Alufo shel Olam is implanted in a child's heart from a very young age.Excerpt from sichah of 30 Menachem-Av 5742 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=24-05-2026 לזכות הינדא לאה בת חי' שרה שתחי' וויינבוים ליום ההולדת שלה ביום א' דחג השבועותלשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות‏

התוכן "בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים רבוא מלאכי השרת לכאו"א מישראל וקשרו להן ב' כתרים א' כנגד נעשה וא' כנגד נשמע". וצ"ל: 1) מתחילת המאמר משמע שמעלתם היתה בזה שהקדימו נעשה לנשמע, ומהסיום משמע שקשרו להם ב' הכתרים כנגד נעשה ונשמע עצמם? 2) מדוע באמת לא קשרו להם כתר שלישי כנגד הקדמת נעשה לנשמע? והביאור: ההקדמה למ"ת היא ענין הקב"ע והביטול, שזהו הענין דהקדמת נעשה לנשמע. ונוסף לזה הנה גם ענינם של "נעשה" ו"נשמע" כשלעצמם הוא קב"ע. וכמו בהענין דהקדמת פ' הראשונה של ק"ש לשני' אמרז"ל "כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה ואח"כ עול מצוות", דיש בזה ג' ענינים: 1) קב"ע מלכות שמים, 2) קב"ע מצוות, 3) והקדמת קבלת עומ"ש לעומ"צ. "נשמע", הבנה והשגה, הוא ע"ד הענין דקבעומ"צ, שהוא הביטול לרצונות הפרטים שבכל מצוה. "נעשה" הוא ע"ד הענין דקבעומ"ש, הביטול לרצון הכללי, ה"צונו", שבכל המצוות בשווה. אלא שמכיון שגם ביטול זה הוא בקשר לציווי המלך, מובן שבביטול זה ישנו איזה ציור לפי הרצון שבטל אליו – חוקים עדות או משפטים. והקדמת נעשה לנשמע הוא הביטול עצום לבעל הרצון, שבביטול זה אין שום התחלקות וציור וכו'. והנה "משכרה נדע מהותה", ולכן, ה"שכר" על ה"ביטול" שבאמירת "נעשה" ו"נשמע" הוא ענין ה"כתר", ענין של מקיף. אבל גם ה"מקיף" שב"כתר" יש לו שייכות ו"מתאים" להראש, ולכן לא שייך לקשר ביטול העצום לבעל הרצון שבהקדמת נעשה לנשמע, שלמעלה מכל הגבלות, לענין של "כתר". ב' חלקים ממאמר ד"ה בשעה שהקדימו, אור ליום ועש"ק פ' במדבר, ד' סיון ה'תשמ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=21-05-2026 Synopsis “When the Jewish people placed ‘We will do' before ‘We will hear,' 600,000 ministering angels came to each and every Jew and tied two crowns to them, one corresponding to ‘We will do' and one corresponding to ‘We will hear.'” However: (1) The beginning of this statement indicates that the greatness lay in placing “We will do” before “We will hear,” whereas the end indicates that the two crowns corresponded to “We will do” and “We will hear” themselves. (2) Why indeed were they not given a third crown, corresponding independently to the fact that they placed “We will do” before “We will hear”? The explanation is as follows: The preparation for Matan Torah is kabbalas ol and bitul, which is the meaning of placing “We will do” before “We will hear.” In addition, “We will do” and “We will hear” are themselves expressions of kabbalas ol. Our Sages taught that the reason the first paragraph of Kerias Shema comes before the second is “so that one should first accept upon himself the yoke of the Kingdom of Heaven, and afterward the yoke of the mitzvos.” Here there are three elements: (a) acceptance of the yoke of the Kingdom of Heaven; (b) acceptance of the yoke of mitzvos; and (c) placing acceptance of the yoke of Heaven before acceptance of the yoke of mitzvos. “We will hear,” which means understanding and comprehension, corresponds to acceptance of the yoke of mitzvos, which involves bitul to the specific aspects of the Divine Will contained within each individual mitzvah. “We will do” corresponds to acceptance of the yoke of Heaven, which involves bitul to the general Divine will (the fact that “He commanded us” etc.), which is equal in all mitzvos. But since even this bitul is associated with the King's command, this bitul still maintains some form and definition shaped by the will to which one is batel (whether Eidos, Chukim, or Mishpatim). But placing “We will do” before “We will hear” is the tremendous bitul to the One Who desires, and in this bitul there is division or form at all. And “from its reward we know its essence”; therefore, the reward for the bitul of saying “We will do” and “We will hear” is a crown (Kesser) which represents Makif. But even the Makif of Kesser still has a connection to and “fits” the head. Therefore, it is impossible to associate the tremendous bitul to the One Who desires that lies in placing “We will do” before “We will hear” (which transcends all limitations) with a “crown.”2 excerpts from Maamar Besha'ah Shehikdimu, Thursday night, parashas Bamidbar, 4 Sivan 5745 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=21-05-2026 לזכות חיים עזריאל בן חיה ריסה שי' ונגר ליום הולדת שלו יום א' דחג השבועות - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות*לזכות אדל בת שיינא שתחי' ליום ההולדת שלה יום א' דחג השבועותלשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן [המשך] ענין המיוחד הקשור עם ילדי ישראל – לבישת טלית קטן מבן ג' שנים. יש להסביר לילד שלבוש זה הוא לבוש יהודי, שמזכיר לו את כל המצות ("ציצית" בגימ' ת"ר, ויחד עם הח' חוטין וה' קשרים ה"ז תרי"ג), והוא מברך ע"ז וכולם עונים "אמן" וכו'. וכאשר הילדה טוענת היתכן שהיא אינה לובשת טלית-קטן?! עונים לה שהנה תהי' לך מצוה מיוחדת שגם לאבא ולדודיך אין – ה' בחר בך להאיר את הבית ע"י הדלקת נרות יו"ט! ומה טוב – לאחרי הקדמת נתינת צדקה. כ"ז הוא הכנה לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות בחה"ש, מתחיל בשמיעת "עשרת הדברות" בביהכנ"ס "באימה ביראה ברתת ובזיעה" – אצל כל ילד "לפום שיעורא דילי'", שבהתאם לזה תהי' ההנהגה בעת קריאת ושמיעת כל התורה במשך כל השנה. ויקויים היעוד "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם" יחד עם ביאת אלי' הנביא בפשטות ש"מבשר ואומר" הנה משיח צדקנו בא, ו"אתם תלוקטו לאחד אחד" – שה' לוקח כאו"א בידו ו"שב" יחד אתו לארצנו הק' בגאולה האמיתית והשלימה וכו'.משיחת אור לערב חג השבועות ה'תש"מ ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=20-05-2026 Synopsis [Continued.] Jewish boys have the special mitzvah of wearing of a tallis katan from the age of three. It should be explained to the child that this is a Jewish garment, which reminds him of all the mitzvos (the numerical value of ציצית (600) plus the 8 strings and 5 knots equals 613), and when he recites a bracha over it everyone responds Amen etc. And when a girl asks why it is that she doesn't wear a tallis katan, the answer is that she will have a special mitzvah that even her father and uncles do not have: Hashem has chosen her to illuminate the home by lighting the Yom-Tov candles. And it is especially proper that she give tzedakah before lighting. All this is a preparation for receiving the Torah with joy and inwardness on Shavuos, beginning with hearing the Aseres HaDibros in shul “with reverence, fear, quaking and trembling,” each child according to their own level, and their conduct during the reading and hearing of the entire Torah all year round will follow accordingly. And as the verse states, “The heart of the fathers will turn to the sons, and the heart of the sons to the fathers,” together with the coming of Eliyahu HaNavi who will announce that Moshiach Tzidkeinu is coming, and “You will be gathered one by one” – Hashem will take every Jew individually by the hand, and He will return together with every Jew to our Holy Land upon the true and complete Redemption etc.Excerpt from sichah of the night of Erev Shavuos 5740 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=20-05-2026 לזכות אסתר בת פריידא שתחי' ליום ההולדת שלה ה' סיון - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות*לזכות אלי' ברוך הכהן בן רוזה חנה שי' ליום ההולדת שלו ה' סיון. לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובותנדבת אביו ר' ‏אברהם הכהן שי'‏

התוכן ענין מיוחד הקשור לחה"ש השייך לילדות – הדלקת נרות יו"ט. זו מצוה גדולה לדאוג לזה שגם בנות ישראל הקטנות ביותר תדליקו נרות שבת ויו"ט (ושתדליקו לפני האמא וכו') [וכמנהג ישראל, שגם נרות יו"ט (הראשון) מדליקים בערב יו"ט]. ובחה"ש ה"ז בא יחד עם ברכת "שהחיינו", ומסבירים לילדה פירושה הפשוט, שבכך היא מודה להקב"ה שהיא הגיעה לזמן זה שהיא יכולה לקיים מצוה כזאת שהיא מאירה את הסביבה לא רק ברוחניות אלא גם בגשמיות, עד שגם אינו-יהודי רואה זאת וכו', וה"ברכה" שלה מהדהדת בכל הבית, וכל בני הבית עונים אחרי' "אמן", עד שגם הקב"ה בעצמו עונה "אמן", כמו לאחרי אמירת ברכה של כל יהודי (שהרי "מגיד דבריו ליעקב וגו'") [המשך יבוא].משיחת אור לערב חג השבועות ה'תש"מ ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=19-05-2026 Synopsis A special Shavuos-related mitzvah pertaining to Jewish girls is lighting Yom-Tov candles. It is a great mitzvah to ensure that even very young girls should light Shabbos and Yom-Tov candles. (They should light before their mother, etc. Additionally, it is the Jewish custom that for the first night of Yom-Tov, the candles are lit before Yom-Tov.) On Shavuos, the lighting is accompanied by the bracha Shehechiyanu, and the simple meaning of it should be explained to the girl: thanking Hashem for having reached this time when she is able to fulfill such a mitzvah by which she illuminates her surroundings, not only spiritually but also physically, to the extent that even a non-Jew sees etc. And her bracha echoes throughout the entire house, with the whole family responding Amen after her, and Hashem Himself responds Amen as well, as He does every time a Jew makes a bracha (because Hashem keeps His own commandments, as the verse states, “He relates His word to Yaakov” etc.) (To be continued.)Excerpt from sichah of the night of Erev Shavuos 5740 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=19-05-2026 לע"נ הרב לוי יצחק ע"ה בן – יבלח"ט – הרב חיים צבי שי' וואלאסאוו

התוכן [המשך] כאשר כמה מבנ"י מתאספים יחד, יכול היצה"ר לשכנע את היהודי שיש כאן "שנים" – הוא וצרכיו האישייים ושאר הנאספים. ואף שכולם מתדברים ביניהם ואין כאן מחלוקת אבל זה לא מציאות א', שלום אמיתי. יש לדעת שלבנ"י ניתנו כחות עצומים לא רק לשלילת מחלוקת בין א' לשני, ולא רק לשלילת ענין של "פירוד" – מצב של "שלי שלי ושלך שלך" שע"ז אומר ה' [במשנה במסקנא] שזהו היפך רצונו ית' ["זו מדת סדום"], ואפי' אם עוזרים א' לשני הרי אי"ז החידוש של עם ישראל – אלא שכל בנ"י יהיו מציאות א'. ועד"ז בנוגע למשה רבינו, ה"שלישי" אחרי אהרן ומרים, שאע"פ שלכ"א מהם היתה שליחות מיוחדת – ענני הכבוד בזכות אהרן, המים בזכות מרים והמן בזכות משה – פעל משה, ה"שלישי", אחדות ביניהם. ועד"ז בנוגע לכ"א, שלמרות שלכ"א מס' רבוא בנ"י ישנה שליחות מיוחדת בעולם – שבו "רבו מעשיך" – נותנת התורה – שניתנה "בחודש השלישי" – הכח לעשות מכולם מציאות א'.משיחת יום א' פ' נשא, ר"ח סיון ה'תשל"ט – בעת הקאָנווענשאָן של נשי ובנות חב"ד ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=18-05-2026 Synopsis [Continued.] When many Jews gather together, the yetzer hara may try to convince a Jew that there are two entities here – himself and his personal needs, and the others. And although they all get along and there is no argument between them, they are not one being. But one must know that the Jewish people are given the tremendous power not only to avoid strife between them; not only to avoid separation between them (“What is mine is mine and what is yours is yours,” which Hashem calls “the trait of Sodom”); and not only to help one another – but to become one being. Similarly, although Aharon, Miriam, and Moshe each had a unique mission (the Clouds of Glory in Aharon's merit, the water in Miriam's merit, and the man in Moshe's merit) – Moshe, who was the third, brought about true unity among them. Similarly regarding every individual: although each of the six hundred thousand Jewish souls has its unique mission in the world, the Torah, which was given “in the third month,” grants them the power to all become one being.2 excerpts from sichah of Sunday, parashas Naso, Rosh Chodesh Sivan 5739 – to N'shei U'Bnos Chabad For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=18-05-2026 לזכות הת' שלום שי' ליפסקער לרגל היכנסו לגיל המצוות ב' סיון ה'תשפ"ונדבת זקניו הרב יעקב יהודה ליב ומרת חוה שיחיו אלטיין

התוכן השנה מתקיים הכנס בר"ח סיון, שנק' בתורה "חודש השלישי". וכמו שמודגש בגמ' [שבת פח] בקשר למ"ת: "דיהב אוריאן תליתאי [תנ"ך] לעם תליתאי [כהנים לויים וישראלים] על ידי תליתאי [משה] . . בירחא תליתאי". היינו שענין נתינת התורה קשורה עם מספר שלישי דוקא. והלימוד וההוראה: במצב של "אחד" אין מקום למחלוקת. במצב של "שנים" ישנה אפשרות לפירוד ומחלוקת. התפקיד של ה"שלישי" הוא לפעול שה"שנים" לא רק שלא תהי' מחלוקת ביניהם אלא יתאחדו למציאות אחת – "שלישי". אלא שלכאורה מצב של "אחד", שאין מקום לכתחילה להיפך האחדות, עדיף על "שלישי"? אלא זוהי כל כוונת ירידת הנשמה "מאיגרא רמה", מעולם האחדות, ל"בירא עמיקתא", מקום של "שנים" וריבוי, עם השליחות שהיהודי – בכח התורה – יפעול שם וביניהם אחדות – מצב "שלישי" [המשך יבוא]ב' חלקים משיחת יום א' פ' נשא, ר"ח סיון ה'תשל"ט – בעת הקאָנווענשאָן של נשי ובנות חב"ד ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=17-05-2026 Synopsis This year's convention is taking place on Rosh Chodesh Sivan, which the Torah calls “the third month.” Regarding the Giving of the Torah, the Gemara [Shabbos 88] emphasizes that “He gave the threefold Torah [the Tanach] to the threefold people [Kohanim, Levi'im, and Yisraelim] through the third one [Moshe]…in the third month.” The lesson from the focus on the number three is as follows: When there is only one entity, there is no room for disagreement, which becomes possible when there are two. The role of the third entity is to not only remove any conflict from the two, but to turn them into a single being. Although it might seem that number one (where there is no possibility of dispute in the first place) is preferable to the number three, this is the whole purpose of the soul's descent “from a high rooftop” (from a world of oneness) to a “deep pit” (a world of multiplicity): for the Jew, through the power of the Torah, to bring true unity (“the third”) to the world. (To be continued.)2 excerpts from sichah of Sunday, parashas Naso, Rosh Chodesh Sivan 5739 – to N'shei U'Bnos Chabad For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=17-05-2026 לזכות אסתר בת שיינא שתחי' ליום ההולדת שלה ר"ח סיוןלשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות*לזכות נתן בן דבורה לאה שי' גורארי' ליום ההולדת שלו ר"ח סיון - לשנת ברכה והצלחה‏, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן השבעה שבועות שבין חגה"פ לחגה"ש הם ימי ההכנה להיות ראויים לקבלת התורה במ"ת, עד שהתורה תהי' המורה-דרך בחיי היום-יומית. מכיון שהתורה היא מורה-דרך בכל פרטי חיי היום-יומית, שנחלקים בכלל לב' חלקים – ענינים שחוזרים ע"ע ורגילים להם וענינים מיוחדים, וכמו באופן הנהגת ה' עם כל יהודי ועם כלל ישראל ישנה הנהגה טבעית והנהגה ניסית – לכן גם בתורה ישנן מצוות שמזכירות על הנהגה טבעית של ה' וישנן מצוות שמזכירות על ההנהגה ניסית של ה'. במצות שבת ישנם ב' הענינים: 1) הטעם לענין השבת שנאמר בעשה"ד בפ' יתרו הוא "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וינח ביום השביעי". שזה מחזק את האמונה שהעולם והענינים שבו שנראים טבעיים אינם דבר בפ"ע ח"ו אלא הקב"ה בראו. 2) הטעם לענין השבת שנאמר בעשה"ד בפ' ואתחנן הוא "וזכרת כי עבד היית באמ"צ ויוציאך ה"א משם ביד חזקה וגו'" ומאז ה"ה עבדים לה'. שהיהודי יזכור, שלא רק אז, אלא גם היום משחרר אותו ה' מלהיות עבד לחוקי הטבע הנוגדים לתומ"צ, אלא הוא עבד ה'!משיחת יום א' פ' במדבר, כ"ה אייר ה'תשכ"ו, לנשי ובנות חב"ד תחיינה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=15-05-2026 Synopsis The seven weeks between Pesach and Shavuos are days of preparation for receiving the Torah, such that the Torah becomes one's guide for daily life. Because the Torah is a guide for all aspects of daily life, which are generally divided into two categories – routine occurrences, and unique occurrences (and similarly, in the way Hashem conducts Himself with every Jew and with the Jewish people as a whole, there is a natural mode of conduct and a miraculous mode of conduct) – therefore, in the Torah there are also mitzvos that recall Hashem's natural conduct, and mitzvos that recall His miraculous conduct. Both aspects are present in the mitzvah of Shabbos: (1) The reason for the mitzvah of Shabbos stated in the Aseres Hadibros in parashas Yisro is “for in six days Hashem made the heavens and the earth, and He rested on the seventh day.” This strengthens one's belief that the world and all its seemingly natural happenings are not independent entities, chas v'shalom, but were created by Hashem. (2) The reason for the mitzvah of Shabbos stated in the Aseres Hadibros in parashas Va'eschanan is that “You must remember that you were a slave in the land of Egypt, and Hashem your G-d took you out from there with a strong hand…,” and since then, we are servants of Hashem. A Jew must remember that not only then, but also today, Hashem frees him from being enslaved to the laws of nature when they conflict with Torah and mitzvos; one is not a servant to them, but a servant to Hashem.Excerpt from sichah of Sunday, parashas Bamidbar, 25 Iyar 5726 – to N'shei u'Bnos Chabad For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=15-05-2026 לזכות רחל בת דבורה לאה שתחי' ליום ההולדת שלה כ"ח אייר - לשנת ברכה והצלחה‏, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן שבט לוי לא נמנה ביחד עם שאר השבטים להיותו "לגיונו של מלך" ו"שומרי משמרת הקודש", כמ"ש בפ' במדבר. אלא דצ"ל למה נמנו "מבן חודש ומעלה"! ולכאו' אדרבה ‏–‏ אם כל בנ"י נמנו "מבן עשרים שנה" כי רק אז מתאימים להיות "יוצאי צבא בישראל", הרי עאכו"כ שכן הי' צ"ל בנוגע לעבודה ד"שומרי משמרת הקודש" (וכמו שרואים שאת העבודה בפועל התחילו בני לוי מבן שלושים שנה), ואעפ"כ נמנו מיד כשנולדו (כשיצאו מכלל נפלים)?! וההוראה: אע"פ שעבור העבודה לצאת לחוץ, ולהפוך את העולם למשכן לו ית', צריכים הכנה של "עשרים שנה" וכו', אבל את העבודה "לשמור" על המשכן והנשמה שבו, עבודת ה"לוי" ברוחניות שבכ"א, היא בכחו של כאו"א מישראל משעה שנולד והקב"ה "סומך" עליו!משיחת יום א' פ' במדבר, כ"ה אייר ה'תשל"ג בעת הקאָנווענשאָן של נשי ובנות חב"ד תחיינה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=14-05-2026 Synopsis Parashas Bamidbar states that unlike the rest of the Jewish people, who were counted from age twenty, the tribe of Levi, as the “King's legion” and “keepers of the charge of the Sanctuary,” was counted from one month old (i.e. from birth, once the child is no longer in the category of possibly being unviable). And this is despite the fact that seemingly the opposite should be true: The reason the other tribes were counted from age twenty is because they had to wait until they were fit to serve in the army of the Jewish people etc.; surely then, those responsible for the awesome task of keeping the charge of the Sanctuary – which only began from age thirty – should have had to wait at least as long before being counted). The lesson is that although the service of going out and conquering the world (“going out to the army”) and transforming it into a dwelling place for Hashem requires much preparation (“twenty years”), nevertheless, the service of guarding the Mishkan and the soul within it (the spiritual service of the Levi within every individual) is present within a Jew from the moment he is born, and already then Hashem relies on him for that task.Excerpt from sichah of Sunday, parashas Bamidbar, 25 Iyar 5733 – to N'shei U'Bnos Chabad For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=14-05-2026 לזכות ר' אברהם יהושע העשיל בן חנה רבקה שי' גורארי' ליום ההולדת שלו כ"ז אייר – לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן פ' במדבר קוראים תמיד לפני מ"ת. וההוראה: שלב הראשון בענין החינוך, הן של עצמו והן של קטן כפשוטו, הוא לדעת שלפני ובלי תורה, הנה כל הענינים, אפי' הכשרים והמותרים, הם בבחי' "מדבר" – מקום שמם ובלתי רצוי! דלא כאלו הטוענים שישנם ג' ענינים בעולם: עניני מצוה, ענינים האסורים, ועניני הרשות שבהם יכול כ"א להתענג מהם כרצונו... וטוענים האם אין "מצוה גדולה" לגרום תענוג לבריאה של הקב"ה, ועאכו"כ ליהודי?!... והרי כאשר גורם תענוג והרחבה בגשמיות לזולת ה"ה מקיים בזה מצות "ואהבת לרעך כמוך", ובמילא צ"ל שגם "כמוך" יתענג בכל תענוגים אלו...! אומרים לו – זה לא כך! גם עניני הרשות ניתנו לו רק כדי שהוא יבחר להשתמש בהם באופן ש"כל מעשיך יהיו לשם שמים" ו"בכל דרכיך דעהו". וכאשר עניני העולם הם בלי תורה, ה"ז "מדבר", מקום "אשר אין שם מים", ש"אין מים אלא תורה", ובמילא נעשה מקום של "נחש שרף ועקרב", ההיפך לגמרי של "עיר" ו"שדה". ודוקא ע"י התורה נעשה "נשא" של כל עניני העולם.ב' חלקים משיחת מוצאי ש"פ נשא ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=13-05-2026 Synopsis Parashas Bamidbar is always read before Matan Torah. The lesson is as follows: The first stage in chinuch (chinuch of a child as well as chinuch of oneself) is to know that before and without Torah, everything (even things that are kosher and permitted) are in the category of “midbar” – a desolate, undesirable desert. It is not like some claim, that there are three categories in the world: things that are a mitzvah, things that are forbidden, and optional things, from which a person may derive pleasure as he wishes (they argue: is it not a great mitzvah to bring pleasure to a creation of Hashem, and certainly to a fellow Jew? And since by giving another person physical enjoyment, one fulfills the mitzvah of “loving your fellow like yourself,” it would follow that one should also enjoy these pleasures himself). Rather, even optional things were given only so that one choose to use them in such a way that “All your deeds are for the sake of Heaven” and in order to “Know Him in all your ways.” When worldly matters exist without Torah, they are a desert, a place “where there is no water” – “Water refers only to Torah” – and automatically it becomes a place of “snakes, vipers, and scorpions,” the complete opposite of a “city” and a “field.” It is specifically through Torah that everything in the world is elevated (“Naso”).2 excerpts from sichah of Motzaei Shabbos Parashas Naso 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=13-05-2026 לע"נ הרב אייזיק ב"ר מרדכי אלי' ע"ה שוויי ליום היארצייט שלו כ"ו אייר. ת.נ.צ.ב.ה.‏*לזכות ר' שמואל בן רייצל לאה שי' ונגר ליום ההולדת שלו כ"ו אייר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן בשלישי דפ' במדבר מסופר אודות סידור מחנה ישראל במדבר: "איש על דגלו גו' יחנו בני ישראל ... סביב לאוהל מועד", כלומר, אוהל מועד באמצע וד' הדגלים מקיפים וסובבים אותו, שזה מורה על הזכות שהקב"ה נתן לבנ"י "לשמור ולהגן" (כביכול) על "אוהל-מועד" ועל הארון והלוחות שבו. וההוראה: יהודי צריך לשמור ולהגן על התורה והמשכן שבלבו פנימה. וכמו שסידור בנ"י כך הי' הן בעת חנייתם והן בעת מסעם, עד"ז תפקידם של בנ"י בשמירת התורה הוא בכל זמן ובכל מקום – הן במצב של מנוחה והן במצב של העדר המנוחה, ואפי' כשנמצאים ב"מדבר העמים" – בזמן ומצב הגלות.משיחת יום ג' פ' במדבר, ר"ח סיון ה'תשמ"ה – ל"צבאות השם" שיחיו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=12-05-2026 Synopsis Shelishi of parashas Bamidbar describes how the Jewish people's camp was positioned in the desert: “Each man by his banner…the Jewish people must encamp… around the Ohel Moed.” That is, the Ohel Moed stood in the center, surrounded by the four banners, which signifies the merit Hashem granted the Jewish people of guarding and protecting (as it were) the Ohel Moed and the Aron and Luchos within it. The lesson is that a Jew must guard and protect the Torah and the Mishkan within his own heart. And just as this is how the Jewish people were positioned both when they encamped and when they traveled, so too the role of the Jewish people in safeguarding the Torah applies at all times and in all places – when they are in a state of tranquility and even when they are in the “desert of the nations” in the time of exile.Excerpt from sichah of Tuesday, parashas Bamidbar, Rosh Chodesh Sivan 5745 – to Tzivos Hashem For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=12-05-2026 לזכות מנוחה רחל בת מושקא שתחי' ליום ההולדת שלה כ"ה אייר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן א' הענינים שבהם תלוי קיום עם ישראל הוא קיום המשפחה! וחשיבות הענין רואים ממנין בנ"י "למשפחותם לבית אבותם" [כמ"ש בשני דפ' במדבר]. וחבל שמזניחים לגמרי ענין זה! ואפי' במשפחות שומרי תומ"צ רואים ר"ל מה קורה כאשר האב, האם, הבן והבת חיים בד' "עולמות" אחרים ולא מתנהגים כמשפחה אחת‏ – ‏ע"י ששמים דגש על "כבד את אביך ואת אמך" ו"ושננתם לבניך" שעי"ז נעשים ההורים והילדים חשובים א' בעיני השני וכו'. וכ"ש במשפחות שבניהם "איבדו דרכם" ומסתובבים כ"נבוכים.. בארץ" וכו', שכ"ז הוא בגלל שההורים עסוקים לעצמם בענינם והשאירו את הילדים "שיטפסו על הקיר" לבד בחושך הגלות! א' העצות לקיום המשפחה: לפחות בשבת קודש, ובמיוחד בסעודת שבת, יתאספו כל בני המשפחה יחד וידברו בענין השבת וכו'. ו"משפחה בריאה" ביום השבת יעזור שיהי' כך במשך ימי השבוע שלאח"ז‏.ב' חלקים משיחת י' שבט ה'תשל"ד ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=11-05-2026 Synopsis One of the things that the existence of the Jewish people depends upon is the preservation of the Jewish family, the importance of which is seen in the way the Jewish people were counted: “according to their families, according to their fathers' houses” (as it says in sheini of parashas Bamidbar). But unfortunately, the emphasis on the family unit has been completely neglected, even in families that keep Torah and mitzvos. We see what happens, Rachmana litzlan, when the father, mother, son, and daughter live in four separate worlds instead of operating as a single family unit, by placing an emphasis on the children honoring their parents and the parents “teaching them to your children,” which causes the parents and children become important in each another's eyes etc. All the more so in families where the children have lost their way from Yiddishkeit and wander about “confused in the land,” which results from parents being preoccupied with their own concerns and leaving the children to find their way alone in the darkness of exile. One practical suggestion for preserving the family unit is that at least on Shabbos, and especially during the Shabbos meal, the entire family should sit together and talk about Shabbos etc. And when a family is healthy on Shabbos, that causes it to be healthy during the week as well.2 excerpts from sichah of 10 Shevat 5734 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=11-05-2026 לזכות מושקא בת חנה חי' שתחי' ליום ההולדת שלה כ"ד אייר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן הוראה משם פ' במדבר "במדבר סיני": גלות נק' ל"מדבר" (שאינו מקום ישוב אדם), כי מושבו הקבוע שיהודי חי וצריך לחיות בו הוא ארץ ישראל, ובזמן שביהמ"ק קיים, ולא בגלות ובחו"ל! אלא שתפקיד בנ"י, וניתנו להם הכחות ע"ז, הוא, לעשות ממקומם במדבר הגלות – "ארץ ישראל" ומשכן לו ית' עליו אומר ה' "ושכנתי בתוכם" – "סיני". ועד"ז הנה ביחס להנשמה שהיא "חלק אלוקה ממעל ממש" (א"י), הנה הגוף הוא "מדבר". וכוונת ירידת נשמתו לגוף היא, שהנשמה תהפוף את מדבר הגוף – ל"סיני", שקשור עם התורה שניתנה בסיני לכאו"א בתור ירושה וכו'. ואסור לחשוב מה יכול כבר מעשה טוב א' שלו לפעול בעולם של בליוני בני-אדם?! כי ביכולת כאו"א, איש או אשה, ע"י מעשה א', דיבור א' או אפי' מחשבה א' שלו – להכריע את הכף ולהביא לכל העולם ישועה והצלה! ומזה מובן עד כמה יש לייקר כל רגע שיכול לנצלו למעשה, דיבור או מחשבה א'!משיחת יום א' פ' במדבר, כ"ג אייר ה'תשמ"ב, לנשי ובנות חב"ד תחיינה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=10-05-2026 Synopsis A lesson from the name of parashas “Bamidbar Sinai”: Exile is called a “desert,” i.e., a place unfit for human settlement, because the true, permanent place for a Jew to live is in Eretz Yisroel with the Beis Hamikdash standing, not in exile in the diaspora. But the task of the Jewish people is to transform their place in the desert of exile into “Eretz Yisroel” and into a dwelling place for Hashem such that “I will dwell among them” (“Sinai”). Similarly, the body is called a “desert” in relation to the soul, which is “an actual part of G-d from above” (Eretz Yisroel). The purpose of the soul's descent into the body is to transform the desert of the body into “Sinai,” which is connected to the Torah that was given at Sinai to every Jew as an inheritance etc. And one must not think: In a world of billions of people, what can I possibly accomplish with just one deed etc. – because every Jew, man or woman, has the ability, with one deed, word, or even thought, to tip the scale and bring salvation and deliverance to the entire world. From this we understand how much we must cherish every moment, which can be used for one positive deed, word, or thought.Excerpt from sichah of Sunday, parashas Bamidbar, 23 Iyar 5742 – to N'shei U'Bnos Chabad For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=10-05-2026 לע"נ הרב לוי יצחק ע"ה בן – יבלח"ט – הרב חיים צבי שי' וואלאסאוו

התוכן לא שייך להשיג שלום אמיתי בא"י, "ונתתי שלום בארץ" [כמ"ש בשני דבפ' בחוקותי], ע"י ענינים של היפך התורה! ח"ו "לדון" האם לקיים פס"ד ברור בשו"ע או"ח הל' שבת סי' שכט: "עכו"ם שצרו על עיירות ישראל . . בעיר הסמוכה לספר אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש מחללין עליהם את השבת" להגן על בנ"י! ובענין זה לא משנה אם זה א"י או חו"ל."התורה לא תהי' מוחלפת" ואף א' לא יכול לשנות פס"ד בשו"ע! וכאשר "בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם" ויקיימו פס"ד זה – זוהי הדרך היחידה והבטוחה ש"ונתתי שלום בארץ" – בא"י (לגבולותי', שלימות הארץ, ביחד עם שלימות התורה ושלימות העם) ובכל מקום שיהודי נמצא, "ואולך אתכם קוממיות" – שלא נבהלים מגויים ומגוי'שקייט. וכאשר יהודי נעמד בתוקף להגן על יהודים ויהדות, יתקיים בו שגם בזמן הגלות כאשר "החושך יכסה ארץ" עדיין, הנה "עליך יזרח ה'"!משיחה לילדי מחנות קיץ "גן ישראל" ו"אמונה" שיחיו – בבית הכנסת, אחרי תפלת מנחה – יום ג' פ' תבוא, י"ד אלול ה'תש"מ ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=08-05-2026 Synopsis It is impossible to achieve true peace in Eretz Yisroel (as the verse states in sheini of parashas Bechukosai, “I will grant peace in the land”) with any approach that runs contrary to the Torah. Chas v'shalom to “deliberate” whether to fulfill a clear ruling in the Laws of Shabbos (Orach Chaim 329) which states: “If gentiles besiege Jewish cities…in a city near the border, even if they have come only for matters of straw and stubble, Shabbos is desecrated against them” to defend the Jewish people. In this regard, it makes no difference whether it is Eretz Yisroel or the diaspora. And “The Torah will never be changed” – no one can change a ruling in the Shulchan Aruch. The only path, and the guaranteed path, to achieve true peace in Eretz Yisroel (according to its borders – completeness of the land, together with completeness of the Torah and completeness of the people), and true peace wherever a Jew is found, is to “walk in My statutes and keep My commandments and perform them,” including this halacha in the Laws of Shabbos. “And I will lead you upright” – we must not be intimidated by goyim or by goyishkeit, and when a Jew stands firmly to defend Jews and Yiddishkeit, then, even when “darkness covers the earth,” even when we are still in exile, “Hashem will shine upon you.”Excerpt from sichah of Tuesday, parashas Ki Savo, 14 Elul 5740 – to the campers of Camp Gan Yisroel and Camp Emunah For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=08-05-2026 לע"נ הרב לוי יצחק ע"ה בן – יבלח"ט – הרב חיים צבי שי' וואלאסאוו

התוכן מביאור ה"חינוך" בענין ה"חרמים" [בשישי-שביעי דפ' בחוקותי] יוצא דבר נפלא בנוגע מעלתן של בנ"י: אצל יהודי, כמי ששייך כולו לה' מקור הברכות, לא שייך ענין של "חרם"‏ – ‏היפך-הברכה. ואפי' כשהוא בוחר ואומר לשון של "חרם"‏ – ‏מחרים שדהו, מתמלא רצונו רק בזה שרצה להפרד משדהו, אבל למי נותנים שדהו‏ – ‏לה', לבדק הבית וכיו"ב! והיינו, שלא רק שהיהודי קשור עם מקור הברכות, אלא גם בממונו של יהודי לא שייך היפך-הברכה מכיון שזה "נכסיו של ה'"! ובמילא מובן עד כמה צ"ל הזהירות ביחס לנכסיו הגשמיים של יהודי שלא להזיקם וכו', ועאכו"כ שצ"ל כן בנוגע לילדים שה' נתן להורים כ"פקדון", שצ"ל זהירות מיוחדת בחינוכם, שלא יגעו ושלא יכנס בהם או בלשונם ענין של היפך-הברכה ח"ו, ולגדלם לתורה ולחופה ולמעשים טובים!ב' חלקים משיחת י"ט כסלו ה'תשמ"א ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=07-05-2026 Synopsis Regarding the laws of charamim (in shishi and shevi'i of parashas Bechukosai), the Chinuch explains that the reason for the mitzvah is because in truth, a Jew and his property belong entirely to Hashem. Therefore, a Jew's property can never really become cherem (which connotes the opposite of blessing). If a Jew does declare his field cherem, it is effective only in the sense that he relinquishes ownership of the field, but to whom is the field given – to Hashem, for the upkeep of the Beis Hamikdash and the like. Meaning, not only is a Jew connected to the source of blessings, but even a Jew's possessions cannot enter the realm of the opposite of blessing, because they are Hashem's property. Accordingly, we can understand how careful one must be not to damage or waste a Jew's physical possessions etc. And how much more so when it comes to children, whom Hashem entrusts to parents as a “deposit”: special care must be taken in their upbringing to ensure that they do not come into contact with anything that is the opposite of blessing G-d forbid (even verbally), and to raise them to Torah, marriage, and good deeds.2 excerpts from sichah of 19 Kislev 5741 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=07-05-2026 לע"נ הרב לוי יצחק ע"ה בן – יבלח"ט – הרב חיים צבי שי' וואלאסאוו

התוכן בשיעור רמב"ם היומי – כותב הרמב"ם: "איזהו כהן מיוחס (שיכול לאכול אפי' תרומה של תורה וכיו"ב) – כל שהעידו לו שני עדים שהוא כהן בן פלוני הכהן בן פלוני הכהן, עד איש שאינו צריך בדיקה, הווא הכהן ששימש על גבי המזבח .. אין בודקין מן המזבח ולמעלה". ומזה לימוד נפלא אודות מעלתם של ישראל: המושג ד"כהן ששימש על גבי המזבח" שייך גם לאחרי החורבן, שהרי "תפלות כנגד תמידין תקנום", וע"י כאו"א מישראל (לא רק כהן), שהרי כאו"א מישראל אם חסר לו משהו יש לו ציווי להתפלל להקב"ה. ואפי' נשים מתפללות בשם ומלכות עפ"י ציווי התורה. וזהו מ"ש הרמב"ם: כאו"א מישראל, יהי' מי שיהי', מכיון ששייך למצות התפלה, ה"ה בבחי' "כהן ששימש ע"ג המזבח" ומשמש לפני ממה"מ הקב"ה, ובמילא "אין צריך בדיקה"! וענין זה מודגש ביותר בזמן הגלות, ובפרט בעקבתא דמשיחא, שאז ה"אמונה פשוטה" אצל כאו"א מישראל היא בתוקף גדול.משיחת ט"ו תמוז ה'תשמ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=06-05-2026 Synopsis Todays' Rambam states: “Who is a Kohen whose lineage is established? Anyone concerning whom two witnesses testify that he is a Kohen, the son of so-and-so the Kohen, the son of so-and-so extending back until a Kohen who served on the Mizbeach…We do not investigate [a Kohen's lineage] beyond the Mizbeach.” The concept of a “Kohen who served upon the Mizbeach” applies even after the destruction of the Beis Hamikdash, because “Tefillos were instituted in place of the daily offerings,” and every Jew is fit and commanded to daven to Hashem, even non-Kohanim, and even women. This is the meaning of the Rambam's statement: By virtue of tefillah, every Jew, whoever he may be, now has the status of a “Kohen who served upon the Mizbeach,” and therefore, “requires no investigation.” This idea is particularly emphasized in the time of exile, and particularly in the time of Ikvesa d'Meshicha, when the simple faith of every Jew is at its greatest force.Excerpt from sichah of 15 Tammuz 5745 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=06-05-2026 לע"נ הרב לוי יצחק ע"ה בן – יבלח"ט – הרב חיים צבי שי' וואלאסאוו

התוכן ימי הספירה בכלל ול"ג בעומר בפרט קשורים ברבי עקיבא ותלמידיו. הוראה מרבי עקיבא: בראשית דרכו, כאשר הי' מסופק אם יכול להצליח בלימוד התורה וגם היו לו קשיים בחיים שהי' עני גדול וכו', ראה טיפין טיפין של מים נופלות על אבן בהתמדה וחוקקין בו, ולמד ק"ו לעצמו שאם הוא יחליט ללמוד תורה בכל רצונו ויתמיד בזה – בודאי יצליח למרות כל הקשיים, וכן עשה, ונעשה גדול בתורה וגם התברך בעשירות. כך כל תלמיד העומד בראשית דרכו בלימוד התורה וחושש האם יצליח וכו' – עליו לדעת, שאם יחליט בתוקף ללמוד תורה, ברור שיצליח בזה ובעניניו האחרים. הוראה מתלמידי ר"ע, שרק אלו שהיו לאחרי ל"ג בעומר הצליחו וזכורים לעד: כאשר עמלים בתורה ברוח אהבת ישראל – מצליחים; שהשי"ת יצליח אתכם שיהי' לכם רצון העז ללמוד תורה כדבעי כרצון מייסד הישיבה שנתן כחות לזה, ויוכלו להתפאר בכם ולומר "ראו גידולים שגדלנו" – אלו ה"פירות" של הישיבה!שיחת יום א' פ' בהו"ב, ל"ג בעומר ה'תשי"ג בעת ה"פאראד", לכינוס התלמידים הצעירים של ישיבת תו"ת דניו-יארק ותלמידי אחי-תמימים, ליובאוויטש, מערי השדה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=05-05-2026 Synopsis The days of Sefirah in general, and Lag B'Omer in particular, are associated with Rabbi Akiva and his students. A lesson from Rabbi Akiva: At the beginning of his journey (when he was unsure whether he could succeed in Torah study, and he was also extremely poor etc.) he saw drops of water falling on a rock, and he said to himself: If drops of water can break through a rock by constantly falling on it day after day, week after week, and month and month, then certainly I can succeed in Torah study if I learn with determination and perseverance. Thus he became great in Torah, and eventually he was blessed with physical wealth, too. So too, every student at the beginning of his path in Torah study, who wonders whether he will succeed, must know that if he firmly resolves to learn Torah, he will surely succeed in learning, and in life in general. A lesson from Rabbi Akiva's students: Only those who came after Lag B'Omer succeeded and are remembered forever. For one's toil in Torah to succeed, one must study with a spirit of Ahavas Yisroel. May Hashem grant you success, with a strong desire to learn Torah properly, in accordance with the will of my father-in-law, the founder of the yeshiva, who blessed every one of his students to succeed in his path, so that we will be able to take pride in you and say, “See the seedlings we have grown” – this is the fruit of the yeshiva.Sichah to the younger grades of Tomchei Temimim and Achei Temimim during the Lag B'Omer rally of 5713. For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=05-05-2026 לע”נ מרת לאה בת ר' זאב ע"ה ליום היארצייט שלה ל"ג בעומר. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בנה ר' אברהם דוד הכהן שי' טייטעלבוים*לזכות אריה ליב בן בתשבע שי' ליום ההולדת שלו ביום ל"ג בעומר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן גאולת ישראל מן גלות זה היתה יכולה להיות באופן שהקב"ה נמצא כביכול במקומו וב"ארמונו", מצב של חירות, ומ"שם" להנהיג את בנ"י ולהגן עליהם בזמן הגלות ולהוציאם מן הגלות בבוא הזמן. אומר רבי שמעון בן יוחאי שזה לא כך! – "כל מקום שגלו שכינה עמהן"! – הקב"ה החליט שאא"פ שהוא יהי' ב"חירות" בשעה שבנ"י נמצאים בגלות, כי "בכל צרתם לו צר"! ולכן הולך הקב"ה לכל מקום שיהודי הולך, ונשאר שם ביחד אתו עד רגע האחרון של הגלות, ורק אז "ושב ה"א את שבותך" – כשהיהודי יוצא מהגלות יוצא גם הקב"ה אתו מהגלות לגאולה האמיתית והשלימה! וההוראה: אם יהודי טוען הרי "אתם המעט מכל העמים", ובפרט בזמן הגלות, ואיך תובעים ממנו לא להתפעל מכל הקשיים וללמוד תורה ולקיים מצוות? וע"ז בא התשובה ש"בכל מקום שגלו" – בכל מקום שנמצא שם אפי' יהודי אחד, "שכינה עמהן" – נמצא שם הקב"ה אתו! ומובן א"כ, שאם רק יחליט ללכת בדרך ה' – שום דבר לא יוכל למנעו מזה!משיחת ל"ג בעומר ה'תש"מ בעת התהלוכה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=04-05-2026 Synopsis The Redemption of the Jewish people from exile could have been in such a way that Hashem remains in His palace, as it were, in a state of freedom, and lead, protect, and redeem the Jewish people from there at the proper time. But Rabbi Shimon ben Yochai says, “In every place to which they were exiled, the Shechinah is with them”: Hashem determined that it is impossible for Him to be in a state of freedom while the Jewish people are in exile, because “in all their suffering, He suffers.” Therefore, wherever a Jew goes, Hashem goes with him, and remains together with him until the very last moment of the exile. Only then does “Hashem your G-d return [with] your captivity” – when the Jew leaves the exile, Hashem leaves exile together with him. The lesson is: If a Jew argues, since the Jewish people are “the fewest of all the nations,” especially during exile, how can we be expected to keep Torah and mitzvos without being affected by all the challenges? The answer is that “In every place to which they were exiled” – wherever even a single Jew is found, “the Shechinah is with them” – Hashem is there with him. Obviously, then, if only a Jew resolves to follow the path of Hashem, nothing can stop him from doing so.Excerpt from Lag B'Omer parade 5740 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=04-05-2026 לע"נ הרב לוי יצחק ע"ה בן – יבלח"ט – הרב חיים צבי שי' וואלאסאוו

התוכן ביאור תביעת "האנשים אשר היו טמאים לנפש אדם" ממשה רבינו – "אנחנו טמאים לנפש אדם, למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' במועדו בתוך בנ"י" (וכתוצאה מזה – ניתנה פסח שני): קרבן פסח, אף שמצד אחד הוצרך כאו"א להקריבו, אבל כולם היו צריכים להקריבו ביחד באותו זמן ומקום (קרבן ציבור), ומכיון שהקב"ה הטביע בעולם שחייב להיות שמבין מליוני בנ"י באותו יום יהיו אלו שיסתלקו מן העולם ויהיו אנשים שיהיו מוכרחים להטמא להם – איך יכול הוא לתבוע מהם להקריב קרבן בשעה שאסור להם, ויחסר להם קיום מצוה זו?! וטענתם התקבלה. וההוראה: אפי' אם נדמה ליהודי שקיימת סתירה בין מה שה' תובע לקיים מצוות ולהתמסר לחינוך הילדים וכו' להמציאות עפ"י טבע שהרבה שעות ביום חייב ללכת לענינים אחרים וכו' – הנה אם יהודי רוצה באמת לקיים את המצוות "בתוך בנ"י" וכו', נותן לו ה' את האפשריות. משיחת יום א' פ' בחוקותי, י"ד אייר, פסח שני ה'תשכ"ה, להמשתתפות בהכינוס של אגודת נשי ובנות חב"ד תחיינה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=30-04-2026 Synopsis To explain the argument of the men who were impure and said “Why should we be excluded from offering up Hashem's sacrifice in its appointment time among the Jewish people”: The korban Pesach is unique in that, on the one hand it was brought by every individual, but on the other hand, all the people brought it together at the same time and in the same place, like a communal offering. Being that Hashem made the world in such a way that, among the millions of Jews, there would inevitably be some deaths, and therefore there would inevitably be at least some individuals who would be required to be impure that day as a result of tending to the dead – how can Hashem require the Korban to be brought at a time when it is forbidden for those individuals, such that they would be lacking this mitzvah? And their claim was accepted, resulting in the mitzvah of Pesach Sheini. The lesson is as follows: Even if it appears that there is a contradiction between what Hashem demands (to keep the mitzvos, to dedicate oneself to children's education etc.) and the nature of the world (where one must spend many hours each day on other things etc.), nevertheless, if a Jew really desires to keep the mitzvos “among the Jewish people” – Hashem grants him the ability to do so.Excerpt from sichah of Sunday, parashas Bechukosai, Pesach Sheini 5725 – to N'shei U'Bnos Chabad For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=30-04-2026 לע"נ הרב לוי יצחק ע"ה בן – יבלח"ט – הרב חיים צבי שי' וואלאסאוו

התוכן איתא במשנה: "העומר מתיר במדינה (לאכול החדש בכל מקום) ושתי הלחם במקדש (שקודם שתי הלחם אין מביאין מנחה מתבואה חדשה) [כמ"ש ברביעי דפ' אמור]. אין מביאין מנחות קודם העומר כו' אם הביא פסול, קודם לשתי הלחם לא יביא, אם הביא כשר". ישנה סברא שהאיסור להקריב במקדש מתבואה חדשה קודם שתי הלחם אינו על התבואה וה"שתי הלחם" מתירו (כמו איסור "חדש" במדינה שה"עומר" מתירו), אלא מצות שתי הלחם היא שתהי' "מנחה חדשה". ולכן מובן למה כאן דוקא אם הביא כשר. אבל מלשון המשנה "העומר מתיר במדינה ושתי הלחם במקדש" מוכח שגם "שתי הלחם" מתיר את התבואה במקדש כמו העומר במדינה. [אלא שהאיסור "חדש" במקדש (קודם שתי הלחם) כשר בדיעבד, אף שהאיסור "חדש" שלפני העומר‏ – ‏פסול, כי אינו איסור בפ"ע אלא חלק מאותו איסור "חדש" במדינה, ומכיון שע"י העומר "הותר מכללו אצל ההדיוט" "נגרע כחו של איסור" ולכן "גם לגבוה אם הביא כשר"]. והיינו ש"שתי הלחם" מתיר ו"פועל" גם על ענינים שבמקדש! ובעבודה‏ – ‏לימוד התורה ("שתי הלחם") באופן של "חדשים", פועלת גם על מעשה המצוות (- "קרבנות במקדש") שיהיו בחיות ובהידור "חלב להוי'". ובלימוד התורה גופא‏ – ‏פועלת פנימיות התורה (נשמה) על נגלה דתורה (גוף) כו'.משיחת י"ב תמוז ה'תשכ"ד ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=29-04-2026 Synopsis Regarding the Omer and Shtei Halechem (discussed in revi'i of parashas Emor), the Mishna states: “The Omer [offered on the second day of Pesach] permits [consumption of the new crop] in the rest of the country, and the Shtei Halechem [permits bringing meal offerings from the new grain] in the Mikdash. One may not bring meal offerings…before the Omer, and if he brought, they are invalid. Before the Shtei Halechem one may not bring [offerings from the new crop, but] if he brought, they are valid.” There is an opinion that the reason an offering brough from the new grain before the Shtei Halechem is valid after the fact is because the prohibition is not a prohibition on the new grain itself (with the Shtei Halechem changing its status to permitted, as is the case with the Omer, which permits grain for consumption in the rest of the country), but because the Shtei Halechem must be a “new meal offering,” and therefore, no other offering should be brought from the new grain before it. But from the wording of the Mishnah, “The Omer permits in the rest of the country and the Shtei Halechem in the Mikdash” indicates that just as the Omer permits the new grain in the rest of the country, so does the Shtei Halechem permit the new grain in the Beis Hamikdash. [And the reason a meal offering brought from the new grain in the Beis Hamikdash before the Shtei Halechem is valid after the fact is because it is not an independent prohibition, but part of that same prohibition as consuming new grain in the rest of the country. Since the Omer already permitted the general category of new grain for ordinary use, “the force of the prohibition is weakened,” such that a meal offering brought from the new grain before the Shtei Halechem is valid after the fact.) The lesson in Divine service is as follows: Just as the Shtei Halechem affects the status of the meal offerings in the Beis Hamikdash, so does studying Torah (which is compared to the Shtei Halechem), in a way that it is “new,” affect one's performance of mitzvos (“offerings in the Beis Hamikdash”) by infusing them with life and beauty, “the best for Hashem.” And within Torah study itself, the inner dimension of Torah (the soul) affects the revealed dimension of Torah (the body) etc.Excerpt from sichah of 12 Tammuz 5724 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=29-04-2026 לזכות ר' דוד שי' יוניק ליום ההולדת שלו י"ב איירלשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות.*לזכות מושקא בת נחמה דינה תחי' ליום ההולדת שלה י"ב אייר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן בנוגע למצות ספירת העומר [שבפ' אמור] נשאלת השאלה: מהי ענינה של הספירה אם לא נעשה עי"ז לכאו' שום שינוי בהיום?! והביאור: ענינה של ספירה היא למנות דבר בעל-חשיבות. ובעניננו, חשיבות ימים אלו היא שבהם יצאו בנ"י ממצרים ונעשו בני חורין וכו'. וע"י שסופרים את היום מוסיפים בו עוד חשיבות. ועפ"ז מובן למה מברכים ברכת ספירת העומר בכל יום (ודלא כברכת "שהחיינו" שמברכים רק ביום הראשון של החג, או בפעם הראשונה שנהנים מפרי חדש או בגד חדש), כי יהודי מבין שכל יום נוסף אינו רק המשך ליום שלפנ"ז, אלא בכל יום צריך להתווסף ענין של חיות הקשורה עם "תורת חיים". והדגשה מיוחדת בזה בנוגע ל"עקרת הבית" הקובעת את ההנהגה בבית שתהי' קשורה עם ה"עיקר" - תורת חיים וכו'. משיחת יום א' פ' במדבר, כ"ג אייר ה'תשמ"ט, בהכינוס של אגודת נשי ובנות חב"ד תחיינה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=28-04-2026 Synopsis Regarding the mitzvah of Sefiras Ha'Omer (in parashas Emor), the question is asked: What is the purpose of counting days, which seemingly doesn't change the day in any way? The explanation is as follows: People count things that have importance. In this case, the importance of these days is that they are the days during which the Jewish people left Egypt and became free etc., and by counting each day, one adds even greater importance and significance to it. This also explains why the bracha on Sefiras Ha'Omer is made every day (unlike the bracha Shehechiyanu, which is recited only on the first day of a Yom Tov, or the first time one benefits from a new fruit or a new garment): A Jew understands that every new day is not merely a continuation of the day before. Rather, every day must be infused with additional vitality from the Toras of life. And there is a special emphasis here on the Jewish woman, the Akeres Habayis (mainstay of the home), who sets the home's conduct in a way that aligns with the Ikar (the main focus of things), which is the Torah of life etc.Excerpt from sichah of Sunday, parashas Bamidbar, 23 Iyar 5749 – to N'shei U'Bnos Chabad For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=28-04-2026 לזכות שמעון צבי הכהן בן חוה רחל שי' ליום ההולדת שלו י"א אייר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן א) גם מי שטוען שטוב לו בגלות.. או מה כבר יוסיף לו משיח?.., אדרבה ‏–‏ עכשיו בידו לעשות מה שעולה על רוחו אבל אז... ‏–‏ אבל כשעומד כעבדא קמי מרי' ומתפלל "לישועתך קוינו כל היום" ‏–‏ בודאי לא יסכים לעיכוב הגאולה אפי' רגע א'! ב) על תיבת "אמור" פרש"י "אמור ואמרת. להזהיר גדולים על הקטנים", וזה בא בהמשך למ"ש בפ' שלפנ"ז "קדושים תהיו" ופרש"י "הוי פרושים וכו' מן העבירה" (ומביא פסוקים מפ' אמור), והיינו שיש להזהיר את הקטנים שיהיו פרושים ומובדלים לגמרי אפי' מאיזה שייכות לעבירה (ולא רק העבירה עצמה), ועי"ז נעשה אצל הגדולים ("להזהיר גדולים" ‏–‏ מלשון) זוהר ואור. ועוד.ב' חלקים משיחת אור ליום ה' פ' אמור, ל"ג בעומר ה'תשמ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=27-04-2026 Synopsis (a) One may say, I am comfortable in exile, and what more would Moshiach add for me (on the contrary, in exile he can do whatever he wishes, whereas when Moshiach comes…). But when he says the words, “We hope for Your salvation all day” in Shemoneh Esrei, and contemplates the meaning of the words, and he says it like a servant before his Master – then surely he would not agree to delay the Redemption for even a single moment. (b) On the words “Emor el haKohanim” (“Say to the Kohanim…”), Rashi says: “[The verse uses a double expression,] Emor (‘Say') and V'amarta (‘you must say'), to admonish adults regarding minors [to ensure they don't become impure either].” This follows the verse in the previous parashah, “You must be holy” on which Rashi says: “Be separate…from sin” (citing verses from parashas Emor), meaning that the children must be cautioned to be completely separate and distinct even from any association with sin (not only from sin itself). By fulfilling this admonishment (“lehazhir”), the adults will come to shine (“zehirus”).2 excerpts from sichah of Wednesday night, parashas Emor, Lag B'Omer 5745 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=27-04-2026 לע"נ מרת שרה זיסל ב"ר משה הלוי ע"ה וויינבוים ליום היארצייט שלה י' אייר. ת.נ.צ.ב.ה.‏

התוכן מהפסוק [בראשון דפ' אמור] "והכהן הגדול מאחיו" לומדים חז"ל שהכה"ג צ"ל גדול מאחיו "בכח.. ובעושר", ואם אין לו‏ – ‏אחיו הכהנים מגדלין אותו‏ – ‏"גדלהו משל אחיו". גדלות הכה"ג צ"ל מאחיו הכהנים דוקא, להורות, שגם כשהכהנים הם אלו שגידלוהו, צריכים הם לדעת שהוא הכה"ג והם כהנים סתם ואסורים להיכנס לקודה"ק! וההוראה: פעם הי' הסדר שכאשר למישהו היתה "שאלה" הלך ל"רב" לשמוע פסק-דין. לאחרונה נהי' הסדר שהבעלי-בתים "מראים" לרב איפה להסתכל כדי לברר מהו הפסק-דין..., ועד שהם אומרים לו מה צ"ל הפסק-דין! הבעלי-בתים מתערבים בתחומו של הרב! ועד-כדי-כך שלפעמים מאיימים עליו שיפטרוהו אם לא יפסוק לפי רוחם!... עליהם לדעת: 1) על הבעלי-בתים לחזק ו"לגדל" את הרב אם אין לו תקיפות מצ"ע, אבל 2) עם כל זה הרב הוא זה שנכנס ל"קודש-הקדשים" לפסוק דינים, ועליהם, כ"ממלכת כהנים" סתם, לא להתערב בזה כלל! וכך יצליח להנהיג את קהילתו כדבעי. וזהו א' מג' דברים טובים שיש ללמוד מה"רפורמים": 1) לא מדברים בעת חזרת הש"ץ וקריה"ת. 2) מתחשבים בכבוד ביהכנ"ס. 3) מכבדים את הרב ולא מתערבים בתחומו! ב' חלקים משיחת י"ב תמוז ה'תשח"י ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=26-04-2026 Synopsis On the verse (in rishon of parashas Emor), “The Kohen who is greater than his brothers…” our Sages derive that the Kohen Gadol must be “greater than his brethren in strength…and in wealth,” and if he lacks wealth, then his fellow Kohanim must make him wealthy from their own property, as the verse states, “‘The Kohen who is greater (hagadol) than his brothers' – elevate him (gadleihu) from the property of his brothers.” That is, even when the Kohanim themselves are the ones who elevated him, they must still recognize that he is the Kohen Gadol, while they are ordinary Kohanim who are forbidden from entering the Kodesh Hakodoshim. In the past, when someone had a halachic question, he would go to a Rav for a ruling, but recently, a new pattern has emerged: The laypeople show the Rav where to look in order to determine the ruling, and they even tell him what the ruling should be. Sometimes, they even threaten to dismiss the Rav if he fails to rule according to their wishes. But this verse teaches us that: (1) On the one hand, the laypeople must strengthen and elevate the Rav if he lacks firmness of his own. (2) Nevertheless, the Rav is the one who “enters the Kodesh HaKodashim” to render halachic rulings, and the laypeople, as a “kingdom of (ordinary) Kohanim” must not interfere at all. This is one of three good things that can be learned even from “Reform” congregations: (1) They do not speak during the repetition of the Amidah or the Torah reading. (2) They are mindful of the honor of the synagogue. (3) They respect the rabbi and do not interfere in his domain.2 excerpts from sichah of 12 Tammuz 5718 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=26-04-2026 לע”נ הרה"ח הרה"ת ר' דובער ע"ה יוניק ליום היארצייט שלו ט' אייר. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בנו ר' דוד שי' יוניק*לזכות גנעשא בת בתשבע שתחי' ליום ההולדת שלה ח' אייר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן האחריות לומר לזולת את כל האמת בלי פשרות – נוגע מאוד, כי כאשר הלה יפגש סוכ"ס מי שכן יאמר לו את כל האמת בדברים היוצאים מן הלב ויתעורר ויתהפך מן הקצה אל הקצה – יבוא הלה אליו בטענה היתכן שהוא לא אמר לו את האמת לפני זה?! מצד אהבת ישראל יש לקרב כל יהודי – אבל בלי לוותר אפי' על דקדוק קל של דברי סופרים! וכמסופר בגמ' שכאשר רב הגיע לבבל "בקעה מצא וגדר בה גדר" ["עמי הארצים היו ומזלזלין במצוות והחמיר עליהן לעשות סייג להרחיקן מן העבירה כאדם הגודר בקעה פרוצה לשומרה". רש"י] (בנוגע לבשר בחלב, עירובין ושימוש באילן בשבת). ורק כך נהי' בבל מקום תורה עד ש"הלכה כבבלי"! וההוראה: כאשר נתקלים בענין שהדור "פרוץ" בו – לא צ"ל הגישה לוותר קצת אלא להיפך – "גדר בה גדר". ואף אם בהתחלה לא ישמחו כ"כ..., הרי מכיון שזהו רצון ה' בתורה ש"דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום" – הרי זוהי אהבת ישראל לאמיתתה, ולבסוף יודו לו!משיחת י"ט כסלו ה'תשל"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=24-04-2026 Synopsis One must tell others the whole truth about the Torah, without compromise. And if you don't tell another Jew the whole truth, then later when someone does, and that Jew is awakened and transformed, he may come back to you with a complaint for not having told him earlier…Ahavas Yisroel requires drawing every Jew near, without conceding even the slightest detail. As the Gemara relates about Rav who, upon arriving in Bavel, “found an open area” (a lack of observance with regard to meat and milk, eruvin, and using a tree on Shabbos), “and he fenced it in” (Rashi: “he imposed stringencies upon them in order to make a safeguard and distance them from sin, like a person who fences in a breached field to protect it.”). And in was precisely in this way that Bavel become a place of Torah, to the extent that “the halachah follows Bavli.” The lesson is that when one encounters a breach, an area in Torah in which the generation isn't careful, the correct approach is not to relinquish any aspect of Yiddishkeit, but on the contrary, to “fence it in” by adding additional stringencies. Even if at first people won't be happy about it, nevertheless, since this is Hashem's will as set forth in the Torah whose “ways are ways of pleasantness and all its paths are peace,” this is the true expression of Ahavas Yisroel, and in the end they will thank him for it.Excerpt from sichah of 19 Kislev 5735 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=24-04-2026 לע"נ מרת מלכה רייזל בת הרה"ח ר' מרדכי דובער ע"ה ראזענפעלד ליום היארצייט שלה ח' אייר. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בנה הרב מנחם מענדל הכהן שי' ראזענפעלד

התוכן ידוע מ"ש אדה"ז שאהבת ישראל ואהבת התורה ואהבת ה' קשורות זב"ז ועד ש"כולא חד". זה שאהבת ישראל [כמ"ש בשני דפ' קדושים] "ואהבת לרעך כמוך"] קשורה עם אהבת התורה מיוסד עמ"ש המשנה "הוי מתלמידיו של אהרן .. אוהב את הבריות (ולכן) ומקרבן לתורה". והדבר מובן גם עפ"י שכל הפשוט: אם אכן אוהב את הזולת ולכן עוזר לו בכמה פרוטות, הרי עאכו"כ שצריך לקרב אותו לתורה ש"יקרה היא מפנינים". ושלא כדעת הטועים שבכך שישנו "קצת" את התורה כדי לקרב אותה אל הזולת, יטיבו לו בכך – כי אדרבה, זה יביא אותו להקל גם בדברים חמורים יותר וכו', ובכך מנתקים אותו סוכ"ס ממקור מים חיים – תומ"צ! והרי רגע שקשור עם תומ"צ הוא ענין נצחי ולמע' מהזמן לגמרי, וא"כ, אפי' אם מעכבים מלקרב אותו אל התורה לרגע – מעכבים אותו מענין נצחי! אלא שאהבת התורה בלבד לא מספיק, כי יכול להיות שיסמוך על איך שהוא מבין אותה ו"השוחד יעוור עיני חכמים", ולכן צ"ל גם אהבת ה', ולפני לימוד התורה מברכים "ברוך אתה ה', נותן התורה" לשון הווה וכו'ג' חלקים משיחת י"ט כסלו ה'תשל"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=23-04-2026 Synopsis As the Alter Rebbe writes, love of one's fellow Jew, love of the Torah, and love of Hashem, are “all one.” That love of one's fellow Jew (as the verse states in sheini of parashas Kedoshim, “You must love your fellow like yourself”) is linked to the love of Torah is based on the Mishnah, “Be among the disciples of Aharon…loving the creations, and [therefore] bringing them close to the Torah.” This is also understood by simple logic: if one truly loves another – and therefore helps him with a few coins – then certainly one must bring him closer to the Torah, which is even “more precious than pearls.” Some mistakenly think that by altering the Torah “just a little” in order to bring the Torah closer to another person they are benefiting the person, but the truth is the opposite: this will lead him to be lenient even in more serious matters etc., and ultimately to become disconnected from the source of living waters – Torah and mitzvos. Even a single moment of connection to Torah and mitzvos is eternal and transcends time altogether; therefore, if one delays bringing another Jew closer to Torah for even a moment, he is withholding from him something eternal. But love of the Torah alone is not enough, because one might rely on his own understanding of Torah, and “Bribery blinds the eyes of the wise…” Therefore, one must also love Hashem: before studying Torah he must recite the bracha, “Blessed are You, Hashem, Who gives the Torah” in the present tense etc.3 excerpts from sichah of 19 Kislev 5735 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=23-04-2026 לזכות הת' נפתלי שי' יוניק ליום ההולדת שלו ו' אייר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובותנדבת הוריו ר' דוד וזוגתו מרת חנה שיחיו יוניק

התוכן [המשך] ועפי"ז יש לבאר הענין דכיסוי הדם בעבודה בנפש האדם, ועפ"ז יובן גם הענין ד"אבוהון דכולהו דם": "דם", חיות והתלהבות, בעניני קדושה – צ"ל בריבוי ובגלוי (כמו דם הקרבנות, שרובן באו מבהמות שדמן מרובה, שהקריבו על המזבח בכל ה"שטורעם"), ואילו ענינים שבהם יש מיעוט "דם" וחיות, דם חי' ועוף, ניתנו להשתמש בהם לעניני הרשות, אבל בזהירות – "לכסותו", ו"בעפר". כי מפני החשש שזה גופא שה' בחר בו ונתן לו מצוה [זו] יעורר בו רגש דהיפך הענוה וכו' – עלול הוא להמנע בכלל מכל ענין ה"שחיטה", כדי לא לעורר חששות וכו' שיצטרך את העצה של "לכסות" וכו' – על כך אומרים לו שהעצה אינה להמנע מענין השחיטה, שהרי השחיטה היא מצוה, אלא למצוא עצה למנוע מהרגש בלתי-רצוי, והיא ע"י "כיסוי הדם בעפר", ענין הביטול, "ונפשי כעפר לכל תהי'"; במצוה זו מסיים הרמב"ם ספר קדושה – כללות הענין ד"גוי קדוש" שנעשה ע"י קיום המצות – "אשר קדשנו במצוותיו", אשר "אבוהון דכולהו דם".ג' חלקים משיחת אור ליום ה' פ' נשא, י"ב סיון ה'תשמ"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=22-04-2026 Synopsis (Continued.) Based on the above, we can understand the concept of kisui hadam in terms of man's divine service, and accordingly, why the Gemara says that “the father of them all is blood”: In matters of holiness there must be an abundance of “blood” (vitality and enthusiasm), like the blood of offerings that was offered upon the Mizbeach, which mostly came from domesticated animals (who have more blood than wild animals and birds). In contrast, things that have less “blood” and vitality (like the blood of wild animals and birds) may be used for permitted, mundane matters, but with the caveat that their blood must be “covered,” and specifically “with earth.” That is, out of concern that a person will feel the opposite of humility from the very fact that Hashem chose him and gave him a mitzvah etc., one might wish to refrain entirely from the whole matter of shechitah, so as to avoid a situation where he would have to cover the blood etc. But we are told that the solution is not to avoid shechitah altogether (because shechitah is itself a mitzvah), but rather to find a way to prevent the feeling of self, namely, by “covering the blood with earth,” which represents bitul (as in the expression, “…and let my soul be as dust before all).” With this mitzvah the Rambam concludes the Book of Kedushah, which represents the general concept of becoming a holy nation by keeping the mitzvos (“…Who has sanctified us with His commandments…”), whose “father is blood.”3 excerpts from sichah of Wednesday night, parashas Naso, 12 Sivan 5746 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=22-04-2026 לזכות מרת בתשבע בת אסתר ריזל שתחי' ליום ההולדת שלה ה' אייר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות