Podcasts about sicha

The spiritual "offering" (Korban) is the process of drawing near to G-d by harnessing and dedicating one's animalistic drive—the "animal soul"—to holiness, which elicits a light far higher than the godly soul can reach alone. Throughout history, the enemy Amalek uses two tactics—direct coldness toward spiritual passion and a deceptive "Canaanite" disguise that encourages Jews to secularize their mundane lives. This class, taught by Rabbi Shais Taub, is based on Parshas Vayikra in Likkutei Sichos Vol. 1.

Chelek Lamed Alef Pg 200. Wise hearted teachers care about the details that keep students grounded.Today's Sicha is in zchus of בזכות רפואה שלמה לחוה גוטא בת העניא חסי'ה 4 4 years on 24 adar of waiting for miracles, may Hashem make it happen immediately with Moshiach

התוכן [המשך] וזוהי ההוראה הכללית והעיקרית לכאו"א: בכל יום צ"ל לימוד התורה באופן "כאשר צוה ה' את משה" – באותה "אימה יראה רתת וזיע" כמי ששומע זאת בעצמו מפי הקב"ה! וזה שהאוזן הגשמי לא שומע זאת – לא משנה את המציאות! [וכסיום המשל הידוע ממרכבה שבה יושבים יהודים הנוסעים לאיזה מקום למלאות שם שליחות ה' ומתפלפלים בתורה – שזה שהסוס חושב על התבן שיקבל בהגיע לשם, לא משנה את האמיתיות של התורה בה עוסקים...]. ובמילא כאשר "תופס" שזוהי המציאות הרי ברור שהלימוד צ"ל "באימה ויראה ברתת ובזיע". וכך צ"ל גם אח"כ כאשר "מקהיל קהילות" ומוסר את דבר ה' להם, ועד"ז בעריכת החשבון צדק וכו'. וכך מקיימים כוונתו ית' כדבעי. ומכיון ש"איני מבקש . . אלא לפי כחן" – בודאי יש לכל אחד הכח לכל זה.משיחת מוצש"ק פ' ויקהל-פקודי, מבה"ח ניסן, פ' החודש ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=13-03-2026 Synopsis (Continued.) And this is the general, wide-ranging, and fundamental lesson for everyone: Every day one must study Torah “as Hashem commanded Moshe” – with the same “reverence, fear, quaking and trembling” as someone who hears it directly from the mouth of Hashem. And the fact that the physical ear doesn't hear it doesn't change the reality (like the well-known parable of Jews sitting in a wagon discussing Torah as they travel on their way to fulfill a Divine mission. The fact that the horse is thinking about the straw it will receive when they get there doesn't change the reality and truth of the Torah they are learning). Therefore, when one realizes that this is the reality, it is obvious that his learning will be “with reverence, fear, quaking and trembling.” And so it must be when he later “assembles communities” and conveys to them the word of Hashem, and so too when he makes an honest accounting etc. In this way Hashem's intent is fulfilled properly. And since Hashem “requests only according to their ability,” it is certain that everyone has the ability to do it.Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos Parashas Vayakhel-Pekudei, Parashas HaChodesh 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=13-03-2026 לזכות ר' סיני יוסף הלוי בן שרה זיסל שי' וויינבוים ליום ההולדת שלו כ"ד אדרלשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות ‏*לע"נ הרבנית מרת חוה ע"ה בת הרה"צ הרב אברהם יהושע העשיל זצוק"ל גורארי'ליום היארצייט שלה כ"ד אדרת.נ.צ.ב.ה.

התוכן [המשך] וההוראה הפשוטה, הכללית וההכרחית: תורת אמת היא ה"הוראה בחיים" המאירה ליהודי את הדרך בחיים, עד שיש בלימוד התורה את התכונה ש"מביא לידי מעשה" [דלא כחכמות אחרות וכו'], עד ש"המאור שבה מחזירו למוטב". ולכן ההתחלה היא בלימוד התורה ודבר ה' כפי שצוה ה' את משה וכו' – בעצמו. שזהו"ע של פ' תרומה-תצוה. אח"כ בא השלב של "ויקהל" – שבאותה התלהבות גדולה ומס"נ שבה למד בעצמו – "מפי הגבורה" או מפי "משה" (החכם שבדורו) – ה"ה "מקהיל" אחרים ומוסר להם את הוראות ה' ע"ד בניית המשכן "הפרטי" או "הכללי" וכו'. והתלהבות ו"שטורעם" הזו שלו נמשכת גם אח"כ בשלב המעשה ועוסק בפועל בבניית חלקו במשכן הכללי וכו'. וגם כאשר מגיע הזמן לערוך "חשבון נפש" על כ"ז – אינו מסתפק בעשיית סה"כ כללי ומהר, אלא עורך אותו עם כל הפרטים וכו' (ע"ד פירוט החשבון בפ' פקודי) [המשך יבוא]משיחת מוצש"ק פ' ויקהל-פקודי, מבה"ח ניסן, פ' החודש ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=12-03-2026 Synopsis (Continued.) The simple, wide-ranging, and crucial lesson is as follows: The Torah of Truth is the guide for life that illuminates a Jew's path in this world, to the extent that Torah study contains the the quality of “leading to action” (unlike secular studies etc.) so that ultimately, “the luminary within it brings him back to good.” Therefore, one begins with studying Torah and the word of Hashem the way Hashem commanded it to Moshe (in Terumah and Tetzaveh). Then comes “Vayakhel”: with the same degree of enthusiasm and self-sacrifice that one heard it himself “from the mouth of the Almi-ghty” or from the mouth of Moshe (the Sage of his generation), he now assembles others and transmits Hashem's instructions regarding the Mishkan to them. This enthusiasm also continues in the stage of action, where one actually builds his part of the Mishkan etc. And even afterwards, when the time comes to make an accounting of all this, one doesn't suffice with making a general, quick accounting, rather, he does it in full detail (like the detailed tally in Pekudei). (To be continued.)Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos Parashas Vayakhel-Pekudei, Parashas HaChodesh 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=12-03-2026 לע"נ מרת חנה פעשא בת ר' מנחם מענדל ע"ה סגל ליום היארצייט שלה כ"ג אדר. ת.נ.צ.ב.ה.

התוכן [המשך] ההוראה הנצחית [למרות שהמשכן ובתי המקדש לא קיימים] מזה שהתורה חוזרת עוה"פ ג' פעמים על כל הפרטים שבמשכן וכו' מובנת מפשטות הדברים שמדובר כאן בענין הכי עיקרי ‏–‏ עשיית המשכן שבו יהי' "ושכנתי בתוכם" ‏–‏ השראת השכינה בכאו"א מישראל! שלכן "הכניס" הקב"ה א"ע בזה בכל הפרטים בציוויו למשה וכו' עד אשר הראה למשה "בהר" את הכל וכתב בתורה את כל הפרטים. וכל ה"שטורעם" הזה חוזר ע"ע עוה"פ במסירת הדברים לבנ"י. ולא מסתפקים גם בזה וזה ש"כל ישראל בחזקת כשרות" ובפרט לאחרי ה"סלחתי כדבריך" – אלא כל ה"שטורעם" הזה חוזר ע"ע עוה"פ בפירוט חשבון נדבות המשכן בפועל. וזה חוזר ע"ע עוה"פ ב"חשבון הנפש" איך הי' הביצוע בפועל! [המשך יבוא]משיחת מוצש"ק פ' ויקהל-פקודי, מבה"ח ניסן, פ' החודש ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=11-03-2026 Synopsis [Continued.] The eternal lesson (that applies even though the Mishkan and Beis Hamikdash aren't currently standing) from the fact that the Torah repeats all the details of the Mishkan three times can be understood from the fact that the Mishkan is of utmost importance – it is the place where “I will dwell among them” and through which the Shechinah rests within every Jew. This is why Hashem invested Himself so much in all the details when He spoke to Moshe, to the extent that he showed Moshe everything when he was on the mountain, and recorded all the details in the Torah. And all the details, with all the fanfare, are repeated again when the command is conveyed to the Jewish people, and even that is not enough: although the Jewish people could presumably be relied upon to carry out the command (because “all Jews are presumed upright,” especially after they were forgiven for the sin of the golden calf), all the details are repeated again when the Torah makes an accounting of the donations actually given to the Mishkan and again when the Torah describes the command being carried out in practice. (To be continued.)Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos Parashas Vayakhel-Pekudei, Parashas HaChodesh 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=11-03-2026 לזכות ריסה בת צביה שתחי' ליום הולדת שלה כ"ב אדר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות*לזכות מארייאשא אסתר בת שטערנא שרה שתחי' ליום ההולדת שלה כ"ב אדרלשנת ברכה והצלחה רבה ומופלגה בכל בגו"ר מתוך בריאות נכונה ומנוחת הנפש והגוףנדבת הורי' ר' חיים ברוך ושטערנא שרה שיחיו אלבסקי

התוכן ההוראה מהענין שבולט כ"כ בכללות פרשיות ויקהל-פקודי היא פשוטה ביותר. תוכן פ' ויקהל-פקודי הוא: 1) הקהלת משה את בנ"י ומסרם את ציווי הקב"ה – שבפ' תרומה-תצוה – על נדבת עשיית והקמת המשכן וכליו והקרבת קרבנות וכו'. 2) "פקודי המשכן" – החשבון והסך-הכל של כל נדבות המשכן בפועל. 3) עשיית המשכן וכליו, הקמתו והקרבת הקרבנות בפועל. וכאן נשאלת שאלה כללית: לאחרי שבציווי הקב"ה למשה בפ' תרומה-תצוה כבר נכתבו כל הפרטים ופרטי-פרטים, מדוע במסירת משה את הדברים לבנ"י בפ' ויקהל חוזרת התורה עוה"פ על כל הפרטים, וחוזרת על כל הפרטים עוה"פ בפ' פקודי בחשבון נדבות המשכן בפועל, ועוה"פ בעשיית המשכן וכליו הקמתו וכו' בפועל – ולא נאמר בקיצור שמשה מסר לבנ"י ושבנ"י עשו ככל אשר צוה ה' את משה וכיו"ב?! מכיון שהשאלה היא בולטת, צריכה גם ההוראה להיות פשוטה וגלוי' [המשך יבוא]ב' חלקים משיחת מוצש"ק פ' ויקהל-פקודי, מבה"ח ניסן, פ' החודש ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=10-03-2026 Synopsis After the Torah already stated the many details of Hashem's command regarding the donations and the construction of the Mishkan in Terumah and Tetzaveh, why does the Torah repeat them again in Vayakhel, when Moshe conveys the command to the Jewish people, and again in Pekudei regarding the accounting of the donations etc., and again when describing the actual construction of the Mishkan? Why does it not simply state briefly that Moshe conveyed Hashem's command to the Jewish people, and they carried it out fully? Since the question is so obvious, the lesson must also be one that is simple and openly visible. (To be continued.)2 excerpts from sichah of Motzaei Shabbos Parashas Vayakhel-Pekudei, Parashas HaChodesh 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=10-03-2026 לע”נ הרב אליעזר בן הרב מרדכי ע"ה ווענגער ליום היארצייט שלו כ"ב אדר. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת משפחתו שי'

The Torah's wording that work “shall be done” teaches that a Jew's relationship to livelihood must remain external—performed with the hands but never allowed to occupy the heart and mind. The 39 melachos prohibited on Shabbos correspond to the activities used to construct the Mishkan, revealing that all human labor has the potential to transform the world into a dwelling place for Hashem. The joy of Adar reflects the ultimate transformation of darkness into light, revealing the deepest Divine presence specifically through the challenges of exile. This class, taught by Rabbi Shais Taub, is based on Parshas Vayekhel in Likkutei Sichos Vol. 1.

The Torah repeats the details of the Mishkan to emphasize that the ultimate revelation of the Divine comes not from the spiritual plan alone, but from its realization in the physical world. Tefillah is the ladder that lifts every part of a person—even the most mundane aspects of life—into connection with the Infinite. The concealment at the end of Sefer Shemos prepares the way for the deeper revelation that begins Sefer Vayikra, teaching that darkness itself becomes the catalyst for greater light. This class, taught by Rabbi Shais Taub, is based on Parshas Pekudei in Likkutei Sichos Vol. 1.

התוכן לקט שיחות בענין ההגבלות הידועות בשתיית משקה. 1) זאת חנוכה ה'תשל"ט. 2) ליל ט"ו בשבט ה'תשל"ט. 3) אור לי"ג ניסן ה'תשמ"ב. 4) י"ב תמוז ה'תשמ"ז. 5) ט"ו תמוז ה'תשמ"ז. 6) י"א ניסן ה'תשמ"ח. 7) ט"ו מנחם-אב ה'תשמ"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=09-03-2026 Synopsis A compilation of sichos regarding the restrictions on drinking mashke.Zos Chanukah 5739; (2) 15 Shevat 5739; (3) 13 Nissan 5742; (4) 12 Tammuz 5747; (5) 15 Tammuz 5747; (6) 11 Nissan 5748; (7) 15 Menachem-Av 5749 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=09-03-2026

התוכן עה"פ [בשני דפ' ויקהל] "וכל הנשים.. טוו את העזים" פרש"י "מעל גבי העזים טוו אותן", וכך יכלו לגזוז את החוטים מעל העזים בסמיכות ממש להבאתם למשכן, ובמילא היו החוטים "טריים" ומשובחים יותר וכו'. הטעם שגם מטווה התכלת והארגמן וכו' (שבפסוק שלפנ"ז) לא טוו מעל הכבשים, נתבאר בהתוועדות הקודמת, כי בין כך לא יכלו לגזוז הצמר בסמיכות ממש להבאתם למשכן, כי את הצמר היו צריכים להביא כשהוא צבוע בתכלת או ארגמן וכו', ולא היו יכולים לצבוע אותו מעל הכבשים, כי עד שישתמשו בו בפועל יגדל יותר ויחסר הצבע בתוספת. והנה כו"כ שאלו על ביאור זה וכו', אבל הם לא שמו לב למציאות הפשוטה - הדרך לצבוע צמר הוא לא שצובעים כל שערה לבד עם מברשת..., אלא ע"י שמכניסים אותו לקדירה רותחת עם הצבע וכו', ופשוט שלא שייך לעשות כך כשהצמר מעל הכבשים! הביאור שנת' הי' רק לחידודי ובדוחק - שאפי' אם היו רוצים לצבוע כל שערה לבד מעל הכבשים, שלא כדרך, לא היו יכולים, כנ"ל.משיחת פורים ה'תשל"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=08-03-2026 Synopsis On the verse (in sheini of parashas Vayakhel), “All the women whose hearts inspired them with skill spun the goat hair,” Rashi explains: “They spun it off the backs of the goats.” This way, the spun hair could be shorn immediately before being brought to the Mishkan, resulting in fresher threads etc. During the previous farbrengen it was explained that the reason the sheep's wool (mentioned in the previous verse) was not similarly spun directly from the sheep is because it had to first be dyed; therefore, the wool could not be shorn immediately before being brought to the Mishkan in any event. And even if they also dyed the wool while it was still on the sheep, by the time the wool was ready to be shorn and used, the wool would have grown, and the new part of the wool would have been undyed. I received many questions about this explanation, with different proposals as to how the wool could have been dyed from the backs of the sheep, but they overlook the simple reality that wool is dyed by placing the wool in a boiling pot with the dye, which obviously can't be done when the wool is still on the sheep. The purpose of the explanation was only to say that even if they wanted to depart from the usual practice and dye every strand individually while it was still on the sheep (with a brush and the like), it wouldn't have helped because by the time it was to be used the wool would have grown more.Excerpt from sichah of Purim 5736 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=08-03-2026 לזכות חוה בת קעניא שתחי' וחנה בת עלקא שתחי' ליום ההולדת שלהן י"ט אדרלשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובותנדבת ר' יעקב ליב שי' אלטיין*לע"נ הילד חייל בצבאות ה' מנחם מענדל ע"ה בן – יבדלחט"א – הרב ברוך שי' חייקין ליום היארצייט שלו י"ט אדר. תנצב"ה.

התוכן תוכן פ' פרה הוא הטהרה דטומאת מת שעי"ז מתבטל גם הרושם דענין העדר-החיים (הסיבה דטומאת מת). ומובא במדרשים שענין זה הי' תמוה ומופלא גם למשה רבינו ולשלמה המלך עד שמשה שאל את ה' "במה תהא טהרתו?!" ואז גילה לו את פ' פרה ואח"ז מסרה משה לבנ"י וכו'. והנה דבר זה שהי' מופלא אפי' אצל משה וכו', הנה אף שזה התקבל אצלו לאחרי שנמסר לו פ' פרה, אבל אצל בנ"י נשאר בגדר פלא ו"חוקה" גם לאח"ז. והביאור: ענין עיקרי בתורה הוא שהתורה לא תישאר בהבנת השכל אלא שתפעול גם ברגש שבלב, וענין זה, לבטל את השאלה "במה תהא טהרתו" ואת הרושם מהענין של העדר-החיים גם ברגש, היא עבודה גדולה וקשה גם לאחרי כל ההסברים בשכל, ולכן גם לאחרי שה' גילה את פ' פרה והדבר חדר את השכל (ואצל משה גם הרגש), נשאר הדבר אצל בנ"י מופלא ביחס לרגש. ותובעים מכ"א להשתדל עכ"פ שזה יחדור גם את הרגש, ונתינת-כח מיוחדת לזה היא כשקוראים פ' זו בתורה.משיחת כ"א אדר ה'תשמ"ח (סיום השלשים להסתלקות הרבנית הצדקנית נ"ע זי"ע) ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=06-03-2026 Synopsis The midrash states that even Moshe Rabbeinu and Shlomo HaMelech were perplexed as to how it is possible for the impurity of death to be purified, as Moshe asked, “What will purify it?”, but then Hashem revealed Parashas Parah, and Moshe was able to accept it and convey it to the Jewish people etc. But although Moshe was able to accept it, for the Jewish people it remained a wonder and a chok even afterwards. This is because the point of Torah is not to remain in the intellect, but to also affect the emotions of the heart – and to remove even the emotional impact of death (“What will purify it?”) is a very lofty and difficult task even after all the intellectual explanations. Therefore, even after Hashem revealed Parashas Parah, and even after it permeated the intellect (and in Moshe's case, it permeated the emotions as well), it remained a wonder for the Jewish people with respect to the emotions. Nevertheless, every Jew is expected to at least strive to bring himself to a state where it penetrates the emotions as well – and we are empowered to do this when we read Parashas Parah in the Torah.Excerpt from sichah of 21 Adar 5748 (marking the shloshim of the Rebbetzin זי"ע) For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=06-03-2026 לזכות בנימין בן נחמה דינה שי' ליום ההולדת שלו י"ח אדר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן לפי ערך גודל הירידה שמסופר עלי' בחלק הראשון של פ' כי תשא [חטא העגל], שהיא ירידה שאין כמוה, ניתן להעריך את גודל העלי' שלאחרי' שמסופר עלי' לאח"ז בשיעורים דימים אלו, שהיא עלי' שאין כמוה, ובאמת הטעם למה "הרשה" הקב"ה שתהי' ירידה כזאת הוא כי דוקא עי"ז באים בנ"י לעלי' הכי גדולה (כמבואר בענין "נורא עלילה על בני אדם"), וכפי שיהי' בקרוב ממש ע"י משיח צדקנו, ולכן השם של כל הפרשה - כולל הענינים הבלתי רצויים שבה - הוא "כי תשא"; בפ' כי תשא מדובר הן ע"ד לוחות הראשונות והן ע"ד לוחות האחרונות, ויש בזה מה שאין בזה, ויש דוגמתם בכאו"א, ועוד.שיחת ט"ו אד"ר ה'תשנ"ב ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=05-03-2026 Synopsis From the magnitude of the unparalleled descent described in rishon of parashas Ki Sisa (the sin of the golden calf), we can appreciate the greatness of the subsequent ascent, which is also unparalleled. And this ascent is the only reason Hashem allowed such a descent to take place in the first place (as explained regarding the verse “an awesome pretext upon the sons of man”), and the same applies to the ascent that will take place very soon with the coming of Moshiach. This is why the entire parshah, including the undesirable part, is called Ki Sisa (“When you lift up…”). Parashas Ki Sisa discusses both the first and second Luchos, each of which has an advantage over the other, and each of which is reflected within every Jew.Excerpt from sichah of 15 Adar Rishon 5752 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=05-03-2026 לזכות מרת שרה מרים בת אסתר תחי' ליום הולדת שלה ט"ז אדר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובותנדבת בעלה ר' אברהם דוד הכהן שי' טייטעלבוים

התוכן [המשך] וזוהי ההוראה מהשם של חג הפורים, בלשון מדי ופרס – אם נזדמן לו ענין של "פרס ומדי" ה"ז בכדי שיעשה ממנו ענין של "ימי הפורים", שענינם – "ונהפוך הוא", הפיכת ענין של חול ו"עמי הארץ" לקדושה ויהדות, שעי"ז נעשה מציאות חדשה, ע"ד הדבר חדש שנפעל ע"י תשובה מאהבה – "זדונות נעשו לו כזכיות", שזה מביא את ה"ונהפוך הוא" מן הקצה אל הקצה – החירות מאפילה לאור גדול!; כשפוגשים יהודי שהוא בבחי' "פור", "תינוק שנשבה", צריך לפעול בו את ה"ונהפוך הוא" – להשפיע עליו שירקוד בשמחה גדולה באופן ד"עד דלא ידע" מצד זה שכבר נעשה אצלו "ודתיהם שונות"! ולמרות ש"אכתי עבדי דאחשורוש אנן", ועפ"י תורה שם החג הוא "פורים" – מגלים ש"הוא הגורל" – ענין שלמעלה משכל, "לא ידע"! ועד"ז הפיכת עניני "פרס ומדי" שבעולם לעניני קדושה, ע"י העבודה ד"כל מעשיך יהיו לשם שמים", ועוד יותר – "בכל דרכיך דעהו", "לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא [בכל רגע] כל נמצא"!ב' חלקים משיחת יום ג' פ' צו, פורים ה'תשמ"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=04-03-2026 Synopsis [Continued.] This is the lesson from the name of the holiday of Purim, which comes not from the language of Persia and Media: when a Jew encounters something mundane (“Persia and Media”), the purpose is for him to transform it into the “days of Purim,” whose theme is v'nahafoch hu (“it was turned around”): transforming the mundane into holiness and Yiddishkeit. This transformation creates a new reality, like the effect of teshuvah, through which “intentional sins become like merits,” a transformation from one extreme to the other. When one encounters a Jew who is on the level of “pur” (as a result of being “taken captive among the nations), one must “turn him around” until he begins to dance with the greatest joy (ad d'lo yada – to the point of “not knowing”) from the privilege of being one whose “laws are different.” Despite the fact that “We are still the servants of Achashverosh,” and the name of the Yom Tov remains “Purim,” nevertheless we reveal that “hu hagoral” (“it is the lot”) – something that transcends reason and intellect (“lo yada”). Similarly, we transform all matters of “Persia and Media” into holiness by serving Hashem in such a way that “All your deeds are for the sake of Heaven” and “Knowing Him in all your ways” (as the Rambam states, the first mitzvah is “to know that there is a Primary Being who brings all existence into being.”).2 excerpts from sichah of Tuesday, parashas Tzav, Purim 5746 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=04-03-2026 לעילוי נשמת ר' אברהם ב"ר חיים יהושע ע"ה ליום היארצייט שלו ט"ו אדר (א'). ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בנו ר' מאיר שי' זקלס

התוכן "פורים" הוא החג היחיד ששמו אינו בלשון הקודש! ובמ"ש במגילה "הפיל פור הוא הגורל" זה מודגש – שהמילה בלה"ק היא "גורל" ומלת "פור" היא משפה אחרת! והפלא הוא שהרי אחת הזכויות שעל ידם נגאלו ישראל ממצרים (שבא לאחרי ובסמיכות ל"גאולת פורים") היא – "שלא שינו את לשונם"! וההוראה מזה בהקדים מ"ש במגילה "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים" – גם כאשר בנ"י הם במצב של "מפוזר ומפרד" – רואים בגלוי וזה העיקר אצלם, שהם "עם אחד" ע"י ש"דתיהם שונות". ואדרבה – מצב ה"פירוד" מחזק את האחדות. ובכן פעולתה של התוועדות זו צריכה להתבטא בהענין של (שם החג) "פורים", בלשון פרסית: גם יהודי שאינו יודע עדיין לה"ק יש להודיעו ע"ד פורים ולא להמתין עד שידע ע"ד שאר עניני תורה ומצוות! ועד"ז כשרואה דבר חולין ("פור") – עליו לראות בו את התכלית – "הוא הגורל" – להפוך אותו לענין קדושה ויו"ט, ובאופן דשמחה "עד דלא ידע" עוד יותר מיו"ט דפסח! [המשך יבוא].ב' חלקים משיחת יום ג' פ' צו, פורים ה'תשמ"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=03-03-2026 Synopsis Purim is the only Yom Tov whose name is not in Lashon HaKodesh, as the Megillah says, “he cast a pur, which is the goral (lot),” emphasizing that the word in Lashon HaKodesh is goral, while the word pur is from a different language. This is surprising, considering that one of the merits by which the Jewish people were redeemed from Egypt is that “they did not change their language.” The lesson can be understood based on the verse in the Megillah, “There is one people that is scattered and dispersed among the peoples...”: Even when the Jewish people are “scattered and dispersed,” what is seen openly, and what is primary for them, is the fact that they are “one people,” which is due to the fact that “their laws are different.” To the contrary, the fact that they are “separate” strengthens their unity. Therefore, the effect of this farbrengen must be one that expresses the name of the Yom Tov – the word “Purim” in the Persian language: Even a Jew who doesn't yet know Lashon HaKodesh must be informed about Purim, and one should not wait until after this Jew learns about other areas of Torah and mitzvos first. Similarly, when one sees something mundane (“pur”), he must see the inner purpose within it: “it is the goral” – to transform it into something holy and a Yom Tov, and one whose joy reaches the point of ad d'lo yada – even greater than the Yom Tov of Pesach. (To be continued.)2 excerpts from sichah of Purim 5746 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=03-03-2026 לע"נ הת' אורי ניסן ע"ה בן - יבלח"ט - הרב מנחם מענדל שי' גורארי', ליום היארצייט שלו י"ד אדר. ת.נ.צ.ב.ה.

The fiery half-shekel teaches that true atonement comes when the fixed discipline of obligation is fused with the passionate upward striving of the soul, revealing the equal, essential core within every Jew. Eliyahu's rebuke of “vacillating" exposes that spiritual indecision rooted in self-interest is more corrosive than open rebellion, yet even those who waver can return with redoubled strength. This class, taught by Rabbi Shais Taub, is based on Parshas Ki Sisa in Likkutei Sichos Vol. 1.

התוכן ביטול גזירת המן היתה ע"י קיום בקשת אסתר "לך כנוס את כל היהודים וצומו עלי שלשת ימים". ובזה מצינו חידוש מיוחד שגם הטף השתתפו בצום. וזה לא הי' מצד חינוך, כי: 1) התחלת החינוך בכלל, ובפרט – לתענית, הוא בגיל מאוחר יותר, וגם אז – רק לשעות, ולא "שלשת ימים"! 2) מלשון המדרש משמע שביטול הגזירה הי' בעיקר בזכות הטף, דמזה משמע שזה לא הי' אצלם רק בתור חינוך. 3) ענין החינוך בכלל הוא כדי להרגיל אותו לזמן החיוב, אבל צום זה הי' חיוב חד פעמי! ומכ"ז מוכח שהכוונה ב"וצומו עלי וגו'" היתה לכתחילה גם לקטנים. והביאור: גם אצל הגדולים לא הי' ביטול הגזירה בזכות השכל שלהם אלא מצד קטנות (וביטול) השכל שלהם – מסירות הנפש להקב"ה באופן ד"עד דלא ידע". ההוראה ממ"ש במדרש שמתי שאמותיהם של התינוקות רצו להביא להם אוכל – סירבו, והמשיכו בתעניתם: מצד א' צ"ל לאמא רגש מיוחד של רחמנות על ילדיהן. אבל מצד שני – מיד כאשר שומעת שמרדכי אומר להם לצום – נופלות השאלות ונותנת לילדים לקיים הוראותיו! ב' חלקים מהתוועדות פורים ה'תשכ"ח ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=02-03-2026 Synopsis Haman's decree was annulled when the Jewish people fulfilled Esther's request to “Go, assemble all the Jews and fast on my behalf…do not eat and do not drink for three days…” Here we find something unparalleled – that even the children fasted. And it wasn't for purposes of chinuch because: (1) Children are not trained to fast until an older age, and even then, only for a few hours, not for three days. (2) The Midrash implies that Haman's decree was annulled primarily in the merit of the children fasting, which indicates that their fasting was an integral part of the fast, not just for purposes of chinuch. (3) The purpose of chinuch is to train a child to do something that he will later be obligated to do, whereas this was a one-time fast that the children would not have to observe in the future. rather, the explanation is as follows: Even for the adults, the decree was annulled not because of their intellect, but because of the childlike property within them (and the bitul of their intellect), namely, their mesirus nefesh in the manner of ad d'lo yada (“until one does not know…”). The Midrash says that when the mothers wanted to bring food to their children, the children refused and insisted on continuing to fast with Mordechai. The lesson is that while it is true that a mother must have a sense of compassion, especially for her children, nevertheless, the moment she hears that Mordechai instructed the children to fast, all her questions fall away and she allows the children to fulfill his directive.2 excerpts from farbrengen of Purim 5728 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=02-03-2026 לזכות אהרן דוד הלוי בן הדרה שי' ליום ההולדת שלו י"ג אדרלשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות‏*לזכות הת' חיים שי' יוניק ליום ההולדת שלו י"ג אדר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובותנדבת הוריו ר' דוד וזוגתו מרת חנה שיחיו יוניק

התוכן במצות מחצית השקל, שבתחלת ו"ראש" פ' כי תשא, מודגש הקשר לחג הפורים, כמ"ש בגמ' "גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו", כלומר, מחצית השקל שנתנו בנ"י במדבר פעלה שלאחרי כו"כ דורות תתבטל הגזירה הכי חמורה על בנ"י! גם הענין ד"לכפר על נפשותיכם" (התכלית דנתינת מחצית השקל) קשור לימי הפורים, שהרי אז הוצרכו בנ"י להענין ד"לכפר על נפשותיכם", וגם בנוגע לחיי הגוף שעל זה היתה גזירת המן. גם "בן חמש למקרא" מבין בפשטות איך נתינת מחצית השקל פועלת "לכפר על נפשותיכם" – עפ"י פרש"י עה"פ "זה יתנו" – "הראה לו כמין מטבע של אש . . ואמר לו כזה יתנו"! הוא גם מבין איך עי"ז נעשה הענין ד"תשא את ראש בנ"י", גם מלשון "הרמה"; קשר נפלא בין מצות מחצית השקל ש"מהם נעשו האדנים" והיסוד של המשכן להענין ד"מפי עוללים ויונקים יסדת עוז" שדובר לעיל [תוכן המאמר דפורים קטן תרפ"ז]. ב' חלקים משיחת יום א' פ' תשא, פורים קטן ה'תשמ"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=01-03-2026 Synopsis The mitzvah of Machatzis HaShekel (at the beginning and head of parashas Ki Sisa) has a special connection to Purim, as the Gemara states: “It is revealed and known  to the One Who spoke and the world came into being, that in the future Haman was going to weigh out shekels against the Jewish people; therefore, He made their shekels come before his shekels.” Meaning, the Machatzis HaShekel given by the Jewish people in the desert nullified the decree against the Jewish people that came many generations later. The fact that the Machatzis HaShekel serves “to atone for your souls” also has a connection to the story of Purim, when the Jewish people were in need of “atonement for your souls” (including for their physical bodies, which were the subject of Haman's decree). Even a “five-year-old learning Scripture” understands plainly how giving the Machatzis HaShekel brings “atonement for your souls,” based on Rashi's explanation on the verse “This they must give…”: “He showed [Moshe] the appearance of a coin of fire…and said to him, ‘They must give [a coin] like this.'” The child also understands how the Machatzis HaShekel “uplifts the head of the Jewish people” (“Ki sisa”). There is also a wondrous connection between Machatzis HaShekel, which was used to make the foundations of the Mishkan, and the verse, “Out of the mouths of small children and suckling babies You have founded strength…” (discussed in the maamar of Purim Katan 5687).2 excerpts from sichah of Sunday, parashas Ki Sisa, Purim Katan 5746 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=01-03-2026

התוכן את הענין היחידי (עיקרי) שעמלק עשה לבנ"י שמסופר עליו בתורה בפרשת עמלק הוא "אשר קרך בדרך וגו'", וע"ז מזהירה התורה "זכור" ו"אל תשכח"! והביאור עפמ"ש במדרש ש"אשר קרך" הוא מלשון קרירות – "צננך והפשירך מרתיחתך, שהיו העכו"ם יראים להלחם בכם, ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים, משל לאמבטי רותחת וכו'", ובעבודה: בשעה שיהודי רואה השגחה פרטית או נס כמו זה שהקב"ה מציל אותנו מאלו העומדים עלינו לכלותנו, בא עמלק ומנסה לקררו ולהטיל בו ספיקות שאולי אי"ז נס אלא "כחי ועוצם ידי" וכו', הנה עליו לדעת באופן של "זכור" ו"אל תשכח" שענין הקרירות שייך לעמלק ויצה"ר שבו ולא ליהודי! וזהו הדרך ל"מלחמה לה' בעמלק" ולנצח את עמלק!משיחת פורים ה'תשכ"ז ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=27-02-2026 Synopsis The only thing recounted in the Torah that Amalek did to the Jewish people is “how he encountered you (asher karcha) on the way…”, and of this the Torah commands to “Remember” and “do not forget.” This can be understood based on the teaching of the Midrash that that “asher karcha” comes from the word kerirus (coldness), “he cooled you off and tempered your boiling heat, for the nations had been afraid to attack you, and this one came first and provided the possibility for others. This can be compared to a boiling bath…” In terms of a Jew's Divine service: when a Jew observes a miracle or hashgacha protis, such as when we are saved from those who rise up against us to destroy us, “Amalek” comes and tries to cool him down and cast doubts: maybe it wasn't a miracle, but “my strength and the might of my hand” etc. One must remember and not forget that this coldness belongs to Amalek and to the yetzer hara – not to a Jew. In this way, “Hashem will wage war against Amalek” and Amalek will be defeated.Excerpt from sichah of Purim 5727 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=27-02-2026 לזכות חנה שתחי' סלונים לרגל היכנסה לגיל המצוות י' אדר ה'תשפ"ונדבת הורי' ר' יהודה ליב וחיה מושקא שיחיו סלונים

התוכן ידועה הכרזתו של אדמו"ר מהריי"צ בבואו לארה"ב [ט' אדר שני ה'ת"ש] שמטרת בואו הוא כדי להדגיש את העובדה "אַז אַמעריקא איז ניט אַנדערש"! ולכן ימשיך בעבודתו בהפצת היהדות וכו'. ישנם התמהים כיצד יכול להכריז שזוהי מטרת בואו, הרי בא לכאן להצלת עצמו מאירופה כי אמעריקא כן שונה?! אבל זה כשמסתכלים ע"ז בחיצוניות וכענין בפ"ע, אבל כאשר מסתכלים לעומק הענין מבינים שזהו חלק מ"תמונה כללית" ‏–‏ עיקר ענינו ומטרת שליחותו בעוה"ז ‏–‏ הפצת היהדות בכ"מ, ולאחד בזה את כל ישראל. וההוראה: גם האכילה ושתי' וכד' לא צ"ל "שונה" מזמן התפילה וכד', אלא גם חלק מעבודת ה' (ע"י אמירת הברכות לפני' ולאחרי')! והרי כל הפרטים שלו חיים מנשמתו כחלק מה"אדם" ע"ש "אדמה לעליון".ג' חלקים משיחת יו"ד שבט ה'תשמ"ג ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=26-02-2026 Synopsis Upon his arrival in the United States (on 9 Adar-Sheini 5700 - 1940), the Previous Rebbe famously declared that the purpose of his coming here was to show that “America is no different,” and that he would therefore continue his work of spreading Yiddishkeit etc. Some may ask: how could he declare that this was the purpose of his coming to the United States when in fact he came to escape Europe (i.e. precisely because “America is different”)? But the truth is that the his escape is only a superficial reason for his coming to America; if one looks at it more deeply he will see that it is part of the bigger picture of his primary focus and the purpose of his mission in this world, which is to unite the Jewish people by spreading Yiddishkeit. The lesson is as follows: even one's eating and drinking etc. should not be “different” from his davening and learning; they too must be part of his service of Hashem (by making a bracha before and after etc.), because every aspect of a person draws its vitality from his soul as part of the “Man,” who is called “Adam” because “edameh l'Elyon” (“I will emulate the Most High”).3 excerpts from sichah of 10 Shevat 5743 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=26-02-2026

התוכן נאמר במגילה על מרדכי "איש יהודי הי' בשושן הבירה": גם בשושן הבירה הכירו אותו (לא בתור "מרדכי, אלא) בתור "יהודי"! בניגוד לשיטה שצ"ל "יהודי [רק] באהליך" אבל בחוץ בין הגויים אין להבליט היותו יהודי כדי לא להרגיז אותם וכו' – נאמר במגילה שלא זהו הסדר, אלא דוקא מי שגם ב"שושון הבירה" ניכר שהוא "יהודי" מצליח לעמוד מול "שושן הבירה", עם מלך "מושל בכיפה", ושרים כמו "ממוכן זה המן" וכו'. ועד"ז בסיום המגילה נאמר "כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגו'": גם כאשר זה כבר לא עת צרה, אין "מרדכי" טוען שכעת ניתן וצריך להתנהג עפ"י שכל, לפי הסדר של המדינה, ואין צורך להכריז בכ"מ שהוא "יהודי" – אלא גם אז, כאשר נתמנה להיות "משנה למלך", ה"ה "מרדכי היהודי"! ואין צריך עצה אחרת להצליח ולהשאר "משנה למלך" – לא רק כי כך אומרת התורה, אלא גם "אחשורוש" מסכים שמרדכי יהי' "משנה למלך" רק מפני שרואה שהוא איש אמת ואינו מתפעל מאף א' ונשאר "יהודי".משיחת פורים ה'תשכ"ח ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=25-02-2026 Synopsis The Megillah says of Mordechai, “There was a Jewish man in Shushan the capital,” meaning that even in Shushan the capital, he was seen as a “Jewish man.” This contrasts with those who argue that one should be a “Jew [only] in your tent,” whereas one should avoid emphasizing one's Jewishness in public, so as not to provoke the gentiles etc. The Megillah makes clear that specifically one who is seen as a Jew even in Shushan the capital can stand strong against “Shushan the capital,” against a king who “rules over the entire globe” and ministers like Haman etc. Similarly, the end of the Megillah says, “For Mordechai the Jew was second to King Achashveirosh…” Meaning: even after the danger has passed and Mordechai is second to the king he doesn't say that now one should follow the norms of society and that it's no longer necessary to publicly proclaim that one is a Jew. Rather, he continues to behave as Mordechai the Jew, and he needs no other strategy to succeed and to remain second to the king. Not only is this what the Torah says, but even Achashveirosh agrees that Mordechai should be second to the king precisely because he sees that Mordechai is a man of truth who remains a Jew and isn't swayed by anyone.Excerpt from sichah of Purim 5728 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=25-02-2026

The deepest dimension of Torah, like oil, must not merely inform the mind but permeate and transform the entire person. The incense service represents the highest form of avodah—private devotion that exists solely between the soul and Hashem. The Jewish mission is not to escape the physical but to transform it into a vessel for revealed G-dliness. True joy flows from a broad consciousness that reframes physical needs as gifts and aligns them with a higher purpose. This class, taught by Rabbi Shais Taub, is based on Parshas Tetzaveh in Likkutei Sichos Vol. 1.

התוכן [המשך] והתורה ניתנה למטה דוקא כדי להיות "ממוצע" שמחברת את ענינים הגשמיים עם ה', שגם בהם, שהם מצ"ע תחת הזמן, יהי' ענין הנצחיות – "חרות ממלאך המות". ולכן לידת משה, שענינה – המשכת התורה שפועלת נצחיות בעולם, ""מכפרת" ומבטלת את מה שנגרם ע"י "יום המיתה" – שתפלה לא עוזרת. וענין זה, שהלידה תבטל ענין המיתה, הי' בגלוי אצל משה, שדוקא עליו נאמר "לא מת"! כי מזה שכבר בלידתו "נתמלא הבית כולו אור", מוכח שמהותו העצמי הו"ע התורה – נצחיות, ולכן (בענינו העצמי) נשאר "חי וקיים" ב"זרעו בחיים" – "סמוכים איש מפיש איש" עד למשה רבינו ובנשיאי ישראל שבכל דור. ועפי"ז מובן גם מדוע נס פורים שעי"ז "קיימו מה שקיבלו כבר" הי' דוקא בחודש אדר שבו נולד משה.משיחת פורים ה'תשי"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=24-02-2026 Synopsis (Continued.) The Torah was specifically given in this world, in order to connect physical matter with Hashem and to imbue the world, which by nature is subject to time, with the quality of eternity, “freedom from the angel of death.” Therefore, the birth of Moshe (whose role is to bring Torah into the world, and thereby bring eternity in the world) “atones for” and nullifies the effect of the “day of death.” This idea that birth nullifies death was seen visibly in the case of Moshe (one of the unique individuals whom the Sages tell us “did not die”) because at the moment of his birth, “the entire house became filled with light” (the light of Torah), showing that his very essence is Torah (eternity). Therefore Moshe inherently “lives and endures” in “his offspring who are alive,” through those ordained one from the other going back to Moshe Rabbeinu and through the Nesi'im in every generation. Accordingly, we can also understand why the miracle of Purim – when “they upheld what they had already accepted” – occurred specifically in the month of Adar, the month of Moshe's birth.Excerpt from sichah of Purim 5719 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=24-02-2026 לזכות שניאור זלמן הכהן בן רוזה חנה שי' ליום ההולדת שלו ז' אדר – לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובותנדבת אביו ר' ‏אברהם הכהן שי'‏

התוכן איתא בגמ': "כיון שנפל פור בחודש אדר שמח (המן) שמחה גדולה אמר נפל לי פור בירח שמת בו משה". זה ששמח כשהפור נפל לחודש אדר ולא לחודש מנחם-אב ש"הוכפלו בו הצרות" החל מחטא העגל ועד חורבן ביהמ"ק, הוא, כי המן ידע שבנ"י יתפללו לה' לבטל הגזירה ולכן "שמח שמחה גדולה" כשהגורל נפל לחודש אדר שבו מת משה, והתפלות הרבות שהתפלל מר"ח עד ז' אדר, לא הצליחו לבטל הגזירה. והענין שתפילה לא עוזרת מצינו רק בחודש אדר. וע"ז אומ' הגמ' "ולא הי' יודע שבז' באדר מת ובז' באדר נולד", ופרש"י "כדאי הלידה שתכפר על המיתה". וצ"ל הלא מיתה מבטלת הלידה ולא להיפך? והביאור: כבר בלידת משה "נתמלא הבית כולו אור" דהכוונה ל"אורה זו תורה", דענינה – למעלה משינויי זמן ומקום. [המשך יבוא].משיחת פורים ה'תשי"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=23-02-2026 Synopsis The Gemara says, “When the lot fell on the month of Adar, [Haman] rejoiced greatly. He said: The lot has fallen for me in the month that Moshe died…” The reason he rejoiced when the lot fell on the month of Adar, rather than Menachem-Av (the month when “the troubles were doubled” including the sin of the golden calf and the destruction of the Beis Hamikdash) is as follows: Haman knew that the Jewish people were going to daven to Hashem to annul the decree. Therefore, he rejoiced when the lot fell on Adar because in Adar we find that Moshe davened at length to annul the decree (of his death on 7 Adar), yet his tefillah did not succeed. This is what the Gemara means when it says “but he did not know that on the 7th of Adar he died, and on the 7th of Adar he was born.” Rashi explains that “The birth is worthy to atone for the death,” but seemingly, the opposite is true – death undoes the effect of birth? The answer is that Moshe's birth canceled the effect of his death because when he was born, “the entire house became filled with light” – the light of Torah,” which transcends the limitations of time and space. (To be continued.)Excerpt from sichah of Purim 5719 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=23-02-2026

התוכן ברוב השנים חל ז' אדר בסמיכות לפ' תצוה. "ואתה תצוה" קאי על משה רבינו, ו"תצוה" הוא מלשון צוותא וחיבור. כלומר, להתקשר ולהתחבר עם משה. שזהו ע"י לימוד התורה, שעל ידו מתייחד האדם עם שכל התורה, "תורת משה", ובמילא עם משה. ומובן, שכאשר לומד תורה ביחד עם משה – ניתוסף בהבנה והשגה בתורה שלא בערך. ובזה ניתוסף עוד כאשר לומד תורה עם משה באופן שכתוב ב"תורת משה" עצמה – ש"כל האומר שמועה משם אומרה יהא רואה לעצמו כאילו בעל השמועה עומד כנגדו"!; יש להשתדל "להכניס" גם הזולת בלימוד התורה, ואף ה"פשוט שבפשוטים". ואדרבה – בנוגע ל"תורת משה", תורה שבכתב, השייכות לזה של ה"פשוט שבפשוטים" ש"לא ידע מאי קאמר" הוא בדיוק כמו של משה, וגם הוא חייב לברך ברכת התורה על פסוקים אלו שלומד או (עכ"פ) שומע! ומי שמנסה "לתרץ" את עצמו שצריכים תחילה ללמד את ה"פשוט שבפשוטים" אל"ף בי"ת – הרי זהו האל"ף-בי"ת שלו!משיחת אור לז' אדר ה'תשמ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=22-02-2026 Synopsis 7 Adar usually falls in proximity to parashas Ve'atah Tetzaveh, “You shall command” – a verse that addresses Moshe Rabbeinu, and connotes a connection and bond (tzavsa vechibur) with Moshe. This connection is achieved through Torah study, which unites a person with the intellect of Torah –Toras Moshe – and therefore with Moshe himself. It is understood that when one learns Torah together with Moshe, his comprehension and grasp of Torah are elevated beyond all measure, and this is heightened even more when one learns Torah in the manner described in Torah itself: “Whoever repeats a teaching in the name of the one who said it should view himself as if the one who said it is standing before him.” One must also make an effort to bring others into Torah learning, including the simplest Jews. And in fact, when it comes to the Written Torah (Toras Moshe), the connection of even the simplest Jew (who “does not know what he is saying”) is exactly the same as Moshe's; he too is obligated to recite the blessing over the Torah on the verses that he learns or (at least) hears. And someone who tries to excuse himself by saying that he must first teach this simple person the alef-beis – the truth is that this is his alef-beis.Excerpt from sichah of 7 Adar 5745 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=22-02-2026

התוכן בנוגע להנהגת מרדכי אחרי הנס פורים מצינו דבר פלא: לאחרי שמרדכי ראה איך שע"י ניצל כלל ישראל מגזירת המן, עד שנעשה "משנה למלך" (דרגה הנעלה ביותר שאפשר להגיע בזמן הגלות), הנה במקום להמשיך ב"עסקנות ציבורית"... עלה מבבל לארץ ישראל כדי שיוכל לעסוק בלימוד התורה ובקיום המצוות ונהי' א' מחברי הסנהדרין! ומזה לימוד נפלא לאלו העוסקים בעסקנות ציבורית (או בקו ד"זבולון" בכלל), שכל זמן שיש להם ציווי מנשיא הדור – עליהם להמשיך בעסקנות זו ולא "לברוח מהחזית", ולעבוד מתוך קב"ע והקדמת נעשה לנשמע כחלק מ"צבאות ה'", (כמו ב"צבא" כפשוטו שלא משנה חכמתו של המפקד – לכל לראש יש למלאות את הפקודה של מי שנתמנה להיות המפקד, ועאכו"כ כאשר מדובר אודות ציווי של ממה"מ הקב"ה!), אבל בשעת מעשה צ"ל אצלם תשוקה הכי גדולה לזמן שיוכלו להתיישב וללמוד תורה בהתמדה ושקידה! ובמילא ברגע שמרגיש או קיבל הוראה ברורה שהשלים עבודתו – ה"ה "עלה מבבל"! (וכן לפנ"ז – מנצל כל רגע פנוי ללימוד התורה).ג' חלקים משיחת מוצאי שבת פרשת שמיני ה'תשל"ח ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=20-02-2026 Synopsis After Mordechai's position at the king's gate helped save the Jewish people from Haman's decree, and after Mordechai became second to the king (the highest possible rank one could reach during exile), instead of staying to continue his work on behalf of the public, he went up from Bavel to Eretz Yisroel to occupy himself with Torah and mitzvos and become a member of the Sanhedrin. The wondrous lesson for those involved in work on behalf of the community (or generally the path of Zevulun) is that as long as they have a directive from the Nasi HaDor, they must continue this work and not flee from the frontlines; they should carry out their mission with kabolas ol, carrying out their mission as part of Hashem's army. But at the same time, they must feel the utmost longing for the time when they will be able to sit and learn Torah constantly and diligently. Accordingly, the moment one feels – or receives a clear directive –that his mission is complete, he should “go up from Bavel” (and even before then, he should utilize every free moment for Torah study).3 excerpts from sichah of Motzaei Shabbos Parashas Shemini 5738 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=20-02-2026

התוכן בשנים האחרונות נתחדש חידוש מהפכני, שע"י כמות הכי קטנה, "אטום", ניתן לפעול ברגע כמימרא שינוי עיקרי, עד לשינוי שיפעל בכל העולם כולו! וזה יכול להעשות ע"י אדם אחד, אפי' "נער קטן", בלחיצת כפתור אחד! אלא כדי שיוכל להיות ענין הבחירה, קיימת אפשרות לנצל כח זה לדברים בלתי-רצויים ר"ל, ועל האדם להשתמש בשכלו ולהתבונן ולבחור לנצל כח עצום ונפלא זה לטובת העולם והאנושות. וההוראה: הרמב"ם [בשיעור היומי] פוסק במפורש "צריך כל אדם שיראה עצמו.. וכן כל העולם חציו זכאי כו', עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה". עד עתה הי' זה בבחי' "אמונה" שזהו המציאות, אבל בימינו אלו רואים דבר זה במוחש: אדם אחד יכול בפעולה אחת לפעול שינוי בכל העולם כולו! ויה"ר שבקרוב ממש יקרה המאורע שיכריע את העולם כולו לכף זכות וכו'.ב' חלקים משיחת י' שבט ה'תשמ"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=19-02-2026 Synopsis In recent years a revolutionary phenomenon has emerged: with a tiny quantity of matter (an atom) it is possible to fundamentally change the entire world in a single instant. And this can be accomplished by a single person, even a “young child,” with the push of a single button. But in order to preserve free choice, the possibility also exists to use this power for undesirable things, Rachmana litzlan, and a person must use his intellect and choose to utilize this tremendous and wondrous power for the good of the world and humanity. The lesson is as follows: The Rambam rules explicitly (in today's shiur) that “A person must see himself...and likewise the entire world, as equally balanced…If he performs one mitzvah he tips his balance and that of the entire world to the side of merit and brings salvation and deliverance to himself and to them.” Until now, it had to be taken on faith that this is the reality. But nowadays we see tangibly how one person, with a single act, can change the entire world.2 excerpts from sichah of 10 Shevat 5746 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=19-02-2026 לזכות ר' חיים שמריהו בן לאה שי' גורארי' ליום ההולדת שלו ב' אדר - לשנת ברכה והצלחה‏, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן בנתינת "מחצית השקל" הי' צ"ל "ימסרנה יפה יפה" כדי שה"מחצית השקל" שלו ייעשה חלק של ממון צבור וקרבנות צבור. ועד"ז בעבודת התפלה (שכנגד עבודת הקרבנות), שלפני התפלה יש להתאחד עם הצבור ולקבל ע"ע מצות אהבת ישראל. ובא' באדר, שאז "משמיעין על השקלים", יש נתינת-כח מיוחדת לזה, והזמן מסוגל להתעורר בענין מחצית השקל כפשוטו ‏–‏ נתינת הצדקה. ב) ע"י נתינת (רק) מחצית השקל מקבלים חלק בכל קרבנות הצבור של כל השנה! וההוראה: אע"פ שעל האדם להתייגע ביותר למסור את עשר כחות נפשו לה' ("תרומה לה'"), אבל במה נחשב כל היגיעה וכו' לעומת התוצאה ‏–‏ הרי עי"ז, וע"י שמתבונן שהוא רק "מחצית השקל" ומתאחד עם יהודי נוסף‏ כדי להיות "שלם", הרי הוא בונה את ביהמ"ק הפרטי והכללי ומקריב בו את כל הקרבנות!ב' חלקים מהתוועדות אור לאדר"ח אדר-שני ה'תשל"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=18-02-2026 Synopsis (1) The half-shekel had to be “given wholeheartedly,” so that one's half-shekel would become part of the communal fund and the communal offerings. The same applies to the service of tefillah (which corresponds to the service of the offerings): before davening one must unite with the entire community of the Jewish people and accept upon himself the mitzvah of Ahavas Yisroel. On the first of Adar, when “a proclamation is made concerning the shekels” we are especially empowered to do this, and this is also a time of awakening regarding the function of the half-shekel in the literal sense – giving tzedakah. (2) By giving a half-shekel, one acquires a portion in all the communal offerings of the entire year. The lesson is that although it takes effort for a person to devote his “ten geirah” (i.e. the ten soul-faculties) to Hashem (“a terumah for Hashem”), the outcome is incomparably greater: when one makes this offering, and in so doing he recognizes that he is only a “half-shekel,” and that he must unite with another Jew in order to be “whole,” he builds both his personal Beis Hamikdash and the communal Beis Hamikdash, and brings all the offerings within it.2 excerpts from farbrengen of the first night of Rosh Chodesh Adar Sheini 5736 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=18-02-2026 לזכות ר' גרשון הכהן בן דינה שי' בארענשטיין ליום ההולדת שלו בדר"ח אדר – לשנת ברכה והצלחה ואריכות ימים ושנים טובותנדבת משפחתו שי'*לע"נ ר' מנחם מענדל ב"ר משה יוסף ע"ה הרשקוביץ ליום היארצייט שלו א' אדר. ת.נ.צ.ב.ה.

The half shekel donation for the sockets of the Mishkan represent the bitul that serves as the foundation for everything else we accomplish in our lives. The capacity for folly that leads one astray must be transformed into “holy craziness,” a willingness to go beyond habit and limitation in the service of Hashem. Ufaratza means bursting past the confines of schedule and calculation that hastens the ultimate breakthrough of Mashiach. This class, taught by Rabbi Shais Taub, is based on Parshas Terumah in Likkutei Sichos Vol. 1.

התוכן הקביעות בש.ז. היא שאדר"ח אדר ועד"ז יום הפורים, הוא ביום השלישי, ש"הוכפל בו כי טוב – טוב לשמים וטוב לבריות". הקשר עם פורים: אף שגם בשאר המועדים מצינו גם הענין ד"טוב לבריות" – הכנסת אורחים, "אושפיזין" וכיו"ב, אבל אינה מ"מצוות היום". משא"כ בפורים, נוסף על המצוות של מקרא מגילה וכיו"ב – "טוב לשמים", הנה חלק מ"מצוות היום", ודוקא במצוות אלו "יש להרבות" (כמ"ש הרמב"ם), היא מצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים – "טוב לבריות". ולכן, כאן המקום עורר ע"ד ענין ה"מבצעים" בכלל ועאכו"כ מבצע פורים, שענינם בגלוי הוא "טוב לשמים וטוב לבריות" – הוא מדבר אודות מצוות של ה' עם הזולת. ו"אין מזרזין אלא למזורזין". וכאן המקום להבהיר, דשלא כדעת המטעים ומבלבלים כאלו הענין של "מבצעים" ו"מיהו יהודי" וכיו"ב – הם ענינם של ליובאוויטש בלבד, והאמת היא שזה שייך לכלל ישראל! ואדרבה – הלואי שהם יקנאו ו"ירעשו" עוד יותר בענינים אלו וכו'.משיחת יום ג' פ' תרומה, אדר"ח אדר, ה'תשל"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=17-02-2026 Synopsis This year the first day of Rosh Chodesh Adar, as well as Purim, fall on Tuesday, when “‘it was good' was said twice” – “good for Heaven and good for people.” The connection to Purim is as follows: Although we find an element of “good for people” in all Yomim Tovim (such as welcoming guests, the Ushpizin on Sukkos and the like), the only Yom Tov where it is “the mitzvah of the day” is Purim where, in addition to the obligations like reading the Megillah (which are “good for Heaven”), an integral part of the mitzvos of the day (and the ones that are subject to no limit, and it is “good to increase” as the Rambam writes) are the mitzvos of mishloach manos and matanos l'evyonim (“good for people”). Therefore, this is the appropriate time to once again mention the Mivtzoim in general, and particularly Mivtza Purim, all of which are “good for Heaven and good for people” – mitzvos of Hashem that are observed between one person and another. And “One urges only those who are already vigilant.” It must also be reiterated that unlike some mistakenly think and mislead others, the Mivtzoim (as well as issues like Who is a Jew etc.) are exclusively a Lubavitch concern; the truth is that they are a concern of the entire Jewish people. On the contrary: if only they would envy Lubavitch and make an even bigger ruckus about these things…Excerpt from sichah of Tuesday, parashas Terumah, first day of Rosh Chodesh Adar 5735 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=17-02-2026

התוכן א) הוראה ממ"ש הרמב"ם בשיעור היומי "הנוטע אילן אצל המזבח.. אע"פ שעשאו לנוי למקדש ויופי לו ה"ז לוקה שנאמר לא תטע לך אשר כל עץ אצל מזבח ה' אלקיך מפני שזה הי' דרך עובדי כוכבים וכו'"‏ – ‏כאשר בא ה"יצר" ואומר שהנה ישנו ענין מסויים שיש בו כדי לפעול נוי ויופי ביהדות ועי"ז לקרב את אלו התועים בדרכם וכו' ואע"פ שגם עכו"ם עושים א"ז אבל "רחמנא לבא בעי"... אומרים לו שלכל לראש עליו לברר האם בנדון זה ה"ז רצונו של הקב"ה, ואם לאו‏ – ‏אסור לעשותו! ההליכה בדרך היהדות עפ"י רצונו של הקב"ה היא היא המביאה יופי אמיתי! ב) לכאו"א מישראל מגיע שכר גדול ביותר עבור פעולותיו בקיום תומ"צ וכמ"ש בתורה אור "מצינו בנבוכדנצר בשביל שהלך ג' פסיעות לכבוד השי"ת פסקו לו מלוכה על כל העולם ולזרעו אחריו.. ואין לך אדם מישראל שלא כיבד את המקום בכך וכל טוב עוה"ז כדאי הוא לו"!‏‏משיחת כ"ה ניסן ה'תשמ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=16-02-2026 Synopsis (1) Today's Rambam states: “One who plants a tree near the Mizbeach…even if he did so to decorate the Mikdash and to beautify it, he is punished by lashes, as the verse states, ‘Do not plant for yourself an asheira or any tree near the Mizbeach of Hashem your G-d.' Because this was the practice of idolaters…” The lesson is as follows: When the yetzer comes and claims that there is a certain idea that could bring decoration and beauty to Yiddishkeit, and attract those who have strayed etc. (and although it is done by non-Jews, it argues that “The Merciful One desires the heart” etc.), the response is: First and foremost, you must see whether this practice accords with Hashem's will, and if it does not, it is forbidden to do it. What leads to true beauty is the path Yiddishkeit in accordance with Hashem's will. (2) Every Jew is entitled to the greatest reward for his fulfillment of Torah and mitzvos. As it says Torah Or, “We find that Nevuchadnetzar, because he took three steps in honor of the Holy One, blessed be He, was granted kingship over the entire world for him and his descendants after him…There is no Jew who has not honored Hashem in this way, and one deserves all the good of this world.”Excerpt from sichah of 25 Nissan 5745 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=16-02-2026 לזכות מרת סימא בת גיטא שתחי' ליום ההולדת שלה כ"ט שבטלשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות‏

התוכן גם קודם עשיית המשכן הגשמי למטה היו קיימים כל עניני המשכן ברוחניות (כמ"ש בפ' תרומה "וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר"), ומ"מ נצטוו בני ישראל [בתחילת פ' תרומה] לקחת י"ג (ט"ו) דברים גשמיים דוקא "זהב וכסף ונחושת וגו'" (דברים אלו נלקחו מביזת מצרים!), ולבנות משכן בעוה"ז הגשמי דוקא, ודוקא עי"ז נפעל הענין ד"ושכנתי בתוכם" - המשכת עצמות ומהות למטה! וזהו גם הענין ד"המעשה הוא העיקר", שמבלי הבט על גודל העילוי שבכוונת המצוות וכו' נדרשת מיהודי העבודה דקיום המצוות במעשה בפועל! וכמו שאת המשכן עשו מכל סוגי דברים, מ"זהב" עד ל"נחושת" כו', עד"ז יש לעשות את הדירה לו ית' בכל חלקי הבריאה, וכן את ה"משכן" הפרטי שבכל אחד בכל עניניו וכחותיו.ב' חלקים משיחת י' שבט ה'תשמ"ב ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=15-02-2026 Synopsis Even before the physical Mishkan was built, all aspects of the Mishkan existed in spiritual form (as the verse states in parashas Terumah: “See and make in their form, as you are shown on the mountain”). Nevertheless, the Jewish people were commanded (at the beginning of the parashah) to specifically take thirteen (or fifteen) physical items, “gold, silver, and copper…” (which were taken from the spoils of Egypt) and to build with them a Mishkan specifically in this physical world. It is precisely in this way that Hashem “dwells among them,” meaning his Essence and Being are manifest down here. This also expresses the fact that “Action is the main thing”: however great and lofty one's intentions in mitzvos might be, ultimately a Jew is required to actually do the mitzvos. And just as the Mishkan was made from all kinds of materials, from “gold” to “copper,” etc., so too the dwelling place for Hashem must be made with all aspects of creation. Likewise, the personal Mishkan within every Jew must be built from all of his faculties and every aspect of his life.2 excerpts from sichah of 10 Shevat 5742 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=15-02-2026

התוכן 1. הכח שאצל כל א', אפי' פשוט שבפשוטים, יתקבלו ה"משפטים" בשכלו כמו אצל הגדול שבגדולים (כפי שתורת אמת דורשת) – מבאר הפסוק בעצמו: "אשר תשים לפניהם", שקאי על משה רבינו, רעי' מהימנא. בכחו של משה יכול כל מחנך טוב שמתמסר לחינוך להצליח ולגלות את ה"עם חכם ונבון" שבכל יהודי, ובמילא יתקבלו ה"משפטים" בפנימיותו – "לפניהם". 2 . "מצוה גוררת מצוה" הוא גם במי שנמצא במקום החושך! המצוה הוא "נר מצוה" שמאיר עד שמושך עוד מצוה, ועאכו"כ אם הוא בגדר "תינוק שנשבה בין העכו"ם". לאחרונה ישנם הרוצים להוסיף קטעים חדשים בסידור התפילה (הלואי שיעשו משהו שיקיימו מצות תפלה כמו עד עתה...) ושגם נשים יהיו "רבנים"... ועד שלדעתם מי שחושב אחרת אינו ב"צורת-אדם" כי הרי אינו מתחשב בנשים ובנות... שכ"ז הוא מרידה ב"דבר הוי' זו הלכה", ואין כאן המקום להאריך בדבר המצער.ב' חלקים מהתוועדות מוצאי ש"פ משפטים, פ' שקלים, מבה"ח אדר ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=13-02-2026 Synopsis (1) Even the simplest Jew has the ability to receive the “Mishpatim” intellectually just like the greatest (as the Torah of truth demands), as the verse states, “…that you must set before them (lifneihem),” which is addressed to Moshe Rabbeinu, the Faithful Shepherd. With the power of Moshe, any good educator who devotes himself to it can succeed in revealing the “wise and understanding people” within every Jew, and thus the “Mishpatim” will be ingrained in every Jew's inner self (“lipnimiyusam”). (2) The fact that “One mitzvah leads to another mitzvah” applies even to a Jew who finds himself in a place of darkness, because a mitzvah is a lamp that illuminates for him until it leads to another mitzvah – and certainly this is true for a Jew who is a “child taken captive among the nations.” Lately there are those who wish to add new passages to the siddur and who believe that women should become “rabbis” etc., to the point that in their view no respectable person can think otherwise etc. All of this constitutes a rebellion against “the word of Hashem, which is halacha” (and this is not the place to elaborate on such a painful topic).2 excerpts from farbrengen of Motzaei Shabbos Parashas Mishpatim (Shekalim) 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=13-02-2026 לזכות חי' מרים בת פריידא שתחי' ליום ההולדת שלה כ"ו שבט - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן בהמשך למ"ת מתחילה התורה דוקא עם "משפטים" – דברים המובנים עפ"י שכל, כיון שבשעת מ"ת היתה קבלת התורה באופן ד"חוקים" – למע' מגדרי השכל והעולם, והחידוש לאח"ז הוא משפטים – להביא את הענינים גם בגדרי השכל והעולם. ולכן גם בענין האחדות ישראל שהי' במ"ת לא הי' חידוש, דבענין ה"חוקים" כולם שווים ומלכתחילה לא שייך ענין של היפך השלום, ותכלית השלימות באחדות ישראל היא, כשגם בעניני שכל – "משפטים", ש"אין דעותיהם שוות", מתאחדים!משיחת מוצש"פ משפטים ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=12-02-2026 Synopsis At Matan Torah the Jewish people accepted the Torah in a manner of Chukim (which transcend the bounds of intellect and the bounds of the world), but immediately afterward comes the Mishpatim, which are understood logically, because the novelty is to incorporate the Torah within the framework of intellect and the framework of the world. Therefore, it is no wonder that the Jewish people were united at Matan Torah, because when it comes to Chukim, all are equal, so there is no room for the absence of peace to begin with. But the ultimate perfection of Jewish unity is when the Jewish people are united even in their intellect (Mishpatim), where “their minds are not alike.”Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos parashas Mishpatim 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=12-02-2026

התוכן [המשך] מקור לדבר ע"ד התועלת להתחיל "להרעיש" אודות עניני פורים ל' יום לפני פורים – הוא משנה: "באחד באדר משמיעין (שפירושו "מכריזין") על השקלים", "כדי שיביאו ישראל את שקליהן בעונתן . . באחד בניסן". ומה שאדה"ז בשו"ע אינו מזכיר – על יסוד משנה זו – גם אודות ל' יום לפני הפורים הוא – כי החיוב ד"ל' יום לפני הרגל" אינו אלא בענינים מיוחדים (כמו בנוגע לחיוב להביא ג' קרבנות ברגלים, ו"תקנה זו לא נתבטלה אף לאחר חורבן ביהמ"ק"), אבל אא"פ לקבוע חיוב כזה בנוגע לכל ענין של יהדות! אבל כדי לתקן ולהשלים את מה שחסרו בהפעולות דימי הפורים בשנה שעברה – בודאי אין "עוולה" להשתמש ב"עצה" המיוסדת על משנה זו – להתחיל "להרעיש" אודות עניני פורים ל' יום לפנ"ז! לא אדה"ז, לא נשיא דורנו ולא יצרו הטוב יבואו אליו ב"טענות", רק ה"א-ל זר אשר בקרבך"... ועוד ענין: מדובר ע"ד לעורר יהודי להוסיף בענין של שמחה – הרי אפילו אם יתברר שאין זה בגדר מצוה ומנהג וכו' מהי ה"עוולה" שבדבר?!משיחת יום א' פ' תשא, פורים קטן ה'תשמ"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=11-02-2026 Synopsis (Continued). Regarding the benefit of beginning to make a tumult about Purim thirty days before Purim, there is a source for it a Mishnah: “On the first of Adar, an announcement is made regarding the shekalim” so that the people will bring their shekalim by the first of Nissan. The reason the Alter Rebbe doesn't mention anything about thirty days before Purim in his Shulchan Aruch is because the obligation of preparing thirty days before applies only to certain things (such as the obligation upon every individual to bring three korbanos on the Festivals); it would be is impossible to make it an obligation to prepare for every aspect of Yiddishkeit thirty days beforehand! However, when we see that last year we were lacking in terms of the activities related to Purim, there is certainly nothing wrong with applying this advice from the Mishna and beginning to campaign about Purim thirty days in advance. Neither the Alter Rebbe, nor the Nasi of our generation, nor one's yetzer tov, will come with any complaints; the complaints will come only from the “foreign god who is within you”… Additionally: we are talking about inspiring another Jew to increase in something joyous. So even if it turns out that it is not exactly a mitzvah or custom etc., what is the wrongdoing in that?!Excerpt from sichah of Sunday, parashas Sisa, Purim Katan 5746 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=11-02-2026

התוכן דובר לעיל אודות הזירוז בעניני הפורים ל' יום לפני החג. המענה לשואלים היכן הוא המקור לכך?! ובפרט שאדה"ז בשו"ע בריש הל' פסח כשכותב אודות תקנת חכמים לדרוש ברבים הלכות החג ל' יום לפני החג – אינו מזכיר מאומה אודות ל' יום לפני הפורים! – המציאות היא שלאחרי כל ה"שטורעם" בעניני הפורים בשנים שעברו, ואכן פעלו "עולם ומלואו" – יכלו "להרעיש" עוד יותר, אפילו לגבי השנים והדורות שלפנ"ז! ועל השאלה מהו ההכרח לזה, ומה לא טוב אם יפעלו באותה מדה כבשנה שעברה?! ובפרט שלזה צריך להנהיג דברים חדשים – להרעיש אודות הפעולות דימי הפורים ל' יום לפנ"ז...?! – כיון שמשנה שעברה ניתוספו ענינים בלתי רצויים, הרי לא רק שמותר אלא מצווים עפ"י תורה להוסיף בעניני קדושה על מנת לבטל ענינים אלו (וכמו שזה היפך התורה לא להשתמש בתרופות חדשות שלא היו בזמן אבותינו, ומה גם שבימינו ניתוספו מחלות חדשות ר"ל)! [המשך יבוא]משיחת יום א' פ' תשא, פורים קטן ה'תשמ"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=10-02-2026 Synopsis Some have asked: what is the source for the practice of starting to campaign about Purim thirty days before the holiday? Especially considering that in his Shulchan Aruch, where the Alter Rebbe talks about the Rabbinic requirement of publicly expounding the laws of the festival thirty days before the festival, he doesn't mention anything about doing so thirty days before Purim? But the reality is that even with all the noise made about Purim in previous years, and although it is true that a great deal was accomplished – the fact is that more could still have been done. And as for the question of why it is necessary to introduce new practices, when we could simply continue doing what we've been doing until now – the answer is that when there is a new illness in the world, chas v'shalom, you have to introduce a new cure for it. Nobody would suggest that the Torah forbids using new types of medicine (with respect to the laws of overriding Shabbos etc.) just because those medicines didn't exist in the time of our ancestors; indeed, forbidding the use of such medicine would be contrary to Torah. Similarly, since there has been an increase over the past year in undesirable things in the world, therefore, to counter that negative increase, it is not only permissible, but an obligation according to Torah, to increase in holiness. (To be continued.)Excerpt from sichah of Sunday, parashas Sisa, Purim Katan 5746 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=10-02-2026

The laws of watchmen describe how different animal drives can cause a person to lose touch with their G-dly soul, with the sheep's pull toward social conformity emerging as the most subtle and dangerous challenge. Because Hashem lends each person their abilities out of essential love, no spiritual failure or lack of standing ever removes the obligation to learn Chassidus. A free loan reveals a glimpse of the infinite within the finite, since lending to another is considered lending to Hashem Himself, whose repayment is enduring and without limit. This class, taught by Rabbi Shais Taub, is based on Parshas Mishpatim in Likkutei Sichos Vol. 1.

התוכן 1) מיום כ"ב בחודש ‏–‏ "בך יברך ישראל" ‏–‏ נמשך ברכה מיוחדת בכאו"א מישראל. 2) ביום היאָרצייט נעשה עלי' והסתלקות הנשמה מחדש, והעלי' היא שלא בערך לכל העליות שלפנ"ז. וזוהי השייכות לפ' יתרו שבו מדובר בענין מתן תורה שאז "פרחה נשמתן". וכמו שבמ"ת הנה מיד לאח"ז "החזירה להן הקב"ה בטל תחי'", עד"ז בענין זה יהי רצון שתיכף ומיד תהי' עלי' הכי גדולה ‏–‏ תחיית המתים וכו'. 3) ענין המיוחד של נשי ובנות ישראל שבדורנו, ובפרט אלו שזכו שכו"כ מבנות ישראל נק' על שמן. ["ובפרט אַזוינע וואָס האָבן זוכה געווען אַז כו"כ מבנות ישראל נקראות על שמן, און זיי באַווייזן אַ לעבעדיגע ביישפיל . . ווי אַזוי זיי ווערן נתחנך אין איר רוח און לויט אירע אָנווייזונגען און לויט איר ביישפיל, וואָס זי איז דאָך נתחנך געוואָרן ע"י נשיא דורנו, דעם רבי'ן דעם שווער"]. ועוד.שיחת אור לכ"ב שבט, ה'תשנ"ב ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=09-02-2026 Synopsis (1) From the 22nd day of the month (“With you (בך) Yisroel will bless”) there is a special blessing for every Jew. (2) On a yartzeit the soul once again experiences an ascent, and it is incomparably greater than all previous ascents. This is the connection to parashah Yisro, which discusses the Giving of the Torah, when “their souls took flight.” And just as at the Giving of the Torah Hashem immediately “restored it to them with the dew of resurrection,” so, too, may He immediately bring about the Resurrection of the Dead etc. (3) The Redemption will come particularly in the merit of “the righteous women of our generation,” especially one who has the merit that so many Jewish girls have been named after her, girls who are being educated in her spirit and living by her example etc.Sichah of 22 Shevat 5752 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=09-02-2026

התוכן זה שרבינו גרשום נק' "מאור הגולה" קשור עם ב' תקנותיו שאין לגרש אשה בע"כ ושאין לישא ב' נשים. דבזה "האיר" את בנ"י בגלות, שהרי "אסור" לה' לגרש ח"ו את "אשתו" (בנ"י) בע"כ, והרי יהודי "אינו רוצה להיות נפרד מאלקות", ו"אסור" לו גם לישא "אשה" אחרת על "אשתו" הא'. אלא שאין להסתפק רק בזה שאין "גירושין" ח"ו, אלא צ"ל "חיי הנישואין" באופן ש"שארה כסותה ועונתה לא יגרע" [כמ"ש בראשון דפ' משפטים]. וזה נפעל ע"י תוספת שלום בין איש ואשתו למטה, עי"ז שהבית בנוי על תומ"צ. ואף ששלימות הנישואין תהי' לעת"ל, אבל גם לפני החתונה צריך ה"חתן" לתת מתנות ל"כלה", ובפרט אם עיכוב החתונה הוא "באשמתו" (והיצה"ר הוא א' הדברים שה' "מתחרט עליהם"), ה"ה צריך לזונה כפי יכולתו ומתאים ליחוסה. וזה גופא שהוא צריך לשלם כ"כ "תמיכה" "ידחוף" אותו שיהי' כבר הנישואין בגאולה האמיתית והשלימה מיד ממש.משיחת י"ב תמוז ה'תשכ"ז ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=08-02-2026 Synopsis It is explained in sefarim that the reason Rabbeinu Gershom is called Maor HaGolah (the “Light of the Exile”) is because of his two takanos – that one may not divorce a woman against her will, and that one may not marry two women. With these he illuminated the Jewish people in exile because they forbid Hashem from chas v'shalom “divorcing His wife” (the Jewish people) against her will (and a Jew “does not wish to be separated from G-dliness”), and from “marrying another wife.” However, it is not enough for Hashem to merely not divorce the Jewish people; He must also keep the requirements of marriage: “He shall not diminish her sustenance, her clothing, or her relations” (as the verse states at the beginning of parashas Mishpatim). And this is brought about by the Jewish people increasing in marital harmony down here, by building their homes upon the foundations of Torah and Mitzvos. Although the Nisuin (wedding) will be completed in the future, nevertheless, the groom is obligated even before the wedding to provide the bride with gifts, especially where the wedding is delayed due to his fault” (and the yetzer hara is one of the things for which Hashem is “at fault” and which He “regrets”). Hashem must therefore sustain the Jewish people according to His ability and in a manner fitting for “her lineage,” and the very fact that He must pay so much “support” will compel Him to make the wedding immediately, with the coming of the true and complete Redemption right now.Excerpt from sichah of 12 Tammuz 5727 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=08-02-2026

התוכן הגמ' פוסקת הלכה למעשה "מה להלן [בשעת מתן תורה] באימה וביראה וברתת ובזיע, אף כאן [בשעת לימוד התורה] באימה וביראה וברתת ובזיע". ושואל כ"ק אדה"ז: איך אפשר לתבוע זאת? הרי בשעת מתן תורה הי' "וירד ה' על הסיני" ביחד עם כל המרכבה וכו' משא"כ בעת לימוד התורה היום אין את כל ה"רעש" הזה? ומתרץ: דזה שבני ישראל (משא"כ הערב רב), שהעיקר אצלם הוא הנשמה שהיא "חלק אלוקה ממעל ממש, היו בשעת מ"ת "באימה וביראה וברתת ובזיע", לא הי' זה מחמת ה"רעש" של המרכבה והמלאכים וכו', אלא מחמת גילוי עצומ"ה – "אנכי ה' אלקיך וגו'" (ומזה נשתלשל גם ה"רעש" של הגוף מהמלאכים וכו'). וזה חוזר על עצמו כל פעם שיהודי לומד תורה ש"הקב"ה קורא ושונה כנגדו"! ולכן גם צריך להיות הלימוד התורה באופן של "(כ)חדשים".משיחת י"ג תמוז ה'תשל"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=06-02-2026 Synopsis The Gemara states as a practical halacha that “Just as below [at Sinai] it was with reverence, fear, quaking and trembling, so too here [any time one studies Torah] it must be with reverence, fear, quaking and trembling.” The Alter Rebbe asks: seemingly, when the Torah was given, “Hashem descended upon Mount Sinai” with the Divine Chariot and the angels etc., whereas when one studies Torah today, this whole experience is lacking. How then can a Jew be expected to study Torah in the same manner? He explains that the reason the Jewish people stood at Sinai “with reverence, fear, quaking and trembling” was not because of the experience of the Chariot and the angels, etc., but because of the revelation of Hashem's very Essence, “I am Hashem your G-d….” (The revelation also resulted in the experience felt by the body due to the Chariot and the angels, etc., but that was secondary.) And this revelation of Hashem occurs every time a Jew studies Torah, because “the Holy One, blessed be He, reads and studies along with him.” This is why one must study Torah in a way that it is “new.”Excerpt from sichah of 13 Tammuz 5736 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=06-02-2026

התוכן בחמישי דפ' יתרו מסופר אודות ההכנות למ"ת שלפני ששה בסיון, ואודות מעמדם ומצב של בנ"י "ביום השלישי" (ששה בסיון) לאחרי סיום ההכנות, איך שעמדו בנ"י בזמן ומקום מ"ת, "והר סיני עשן כולו" - שכבר נפעל שינוי בעולם "מפני אשר ירד עליו ה'", ועד לסיום השיעור "משה ידבר והאלקים יעננו בקול". וההוראה: יהודי צריך לדעת שבכל מקום ובכל זמן עליו להיות במעמד ומצב הנ"ל ד"ביום השלישי", וכדאיתא בגמ' "מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיעה אף כאן וכו'", ומבאר אדה"ז כי זהו מפני ש"גם עסק התורה שבכ"א ובכל זמן הוא דבר ה' ממש שנאמר למשה מסיני"! ועתה: כאשר יהודי מתבונן בכל הנ"ל ולוקח את הדברים לתשומת לבו - הרי נקל לתאר כיצד ענין זה יפעל עליו בנוגע למעשה בפועל!משיחת אור ליום ה' פ' יתרו, ט"ו בשבט ה'תשד"מ ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=05-02-2026 Synopsis Chamishi of parashas Yisro recounts the preparations for the Giving of the Torah and the state of the Jewish people “on the third day” (the sixth of Sivan). At this time the Jewish people were already standing at the mountain, and “Har Sinai was smoking in its entirety,” meaning, a transformation had already taken place in the world because “Hashem had descended upon it,” to the point that “Moshe would speak, and G-d would answer him with a voice.” The lesson is that in every time and place, a Jew must be in the state of “the third day,” as the Gemara says, “Just as below [at Sinai] it was with reverence, fear, quaking and trembling, so too here…” As the Alter Rebbe explains, this is because “The Torah toil of every person and in every time is literally the word of Hashem that was spoken to Moshe at Sinai.” And when a Jew reflects on all this and takes it to heart, it is easy to imagine how this can impact him in terms of actual practice.Excerpt from sichah of Wednesday night, parashas Yisro, 15 Shevat 5744 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=05-02-2026

התוכן הוראות בקשר למ"ש [ברביעי פ' יתרו] "ויחן - לשון יחיד - שם ישראל נגד ההר": 1) הדבר היחיד שיכול לאחד את כל בנ"י שלא יהי' פירוד הלבבות וכו' אע"פ ש"אין דעותיהם שוות", הוא, כשכולם מתאחדים "נגד ההר" - מרגישים שעומדים ליד הר סיני ומקבלים את התורה. כי אחדות אמיתית באה רק מאחדות הפשוטה של "אנא נפשי כתבית יהבית" - הקב"ה הכניס א"ע בתומ"צ. 2) זה ששייך הענין ד"ויחן לשון יחיד" בנוגע לתורה, שיש בה (גם) ענינים שצ"ל בהבנה ובהשגה ו"אין דעותיהם שוות", ענינים שהם שנויים במחלוקת וכו', הוא, מפני שבשעת מ"ת היו בנ"י במעמד ומצב של מסנ"פ, הקדמת נעשה לנשמע - קיבלו את כל עניני התורה לא עפ"י ההבנה וההשגה שלהם, אלא כפי שהיא מצד נותן התורה, ולכן "על כל דבור ודבור - מ"אנכי" עד "וכל אשר לרעך" - פרחה נשמתן" של כאו"א בשווה! ועד"ז צ"ל אופן לימוד התורה במשך כל הדורות כו'.ב' חלקים מהתוועדות פורים ה'תשכ"ז ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=04-02-2026 Synopsis Regarding the verse (in revi'i of parashas Yisro), “Yisroel camped (vayichan, in the singular) there facing the mountain”: (1) The only thing that can unite the entire Jewish people to the point that there is no discord or division among them etc. (despite the fact that “Their minds are not alike”) is when they unite “facing the mountain” – when they have the sense that they are standing at Har Sinai and receiving the Torah. Because true unity comes only from the absolute unity of Hashem, Who placed Himself within Torah and mitzvos, “Ana nafshi kesavis yahavis” (I have written and given Myself”). (2) The reason “Vayichan in the singular” is possible in Torah (despite the fact “their minds are not alike” and therefore there are differences of opinion in Torah) is because at Matan Torah the Jewish people were in a state of mesiras nefesh, giving precedence to “We will do” before “We will listen,” meaning, they received the entire Torah not according to their understanding, but in the way the Torah exists from the perspective of the Giver of the Torah. This is why “With every utterance” – from “I am Hashem your G-d” down to “…all that belongs to your fellow” – “their souls took flight,” for every Jew equally. Similarly, Torah must be studied this way in every generation etc.2 excerpts from farbrengen of Purim 5727 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=04-02-2026 לזכות הרה"ת ר׳ משה הכהן וזוגתו נחמה דינה ומשפחתם שיחיו כהן להצלחה בכל הענינים בגשמיות וברוחניות

The purpose of Matan Torah is to bring holiness into everyday life, so that ordinary activities are not separate from serving Hashem. What is considered “hidden” or “revealed” Torah depends on the needs of the generation, and in our time the teachings of Chassidus must be openly learned. Our generation's main spiritual challenge is excess ego, and Chassidus is the remedy that breaks down that excess. Physical health and material success are not rewards for spirituality, but tools meant to give a person the strength to serve Hashem with joy. This class, taught by Rabbi Shais Taub, is based on Parshas Yisro in Likkutei Sichos Vol. 1.

התוכן הוצע לאחרונה לאחד את כל בנ"י עי"ז שכולם ילמדו ענין אחד בתורה, ובזה גופא – דבר השווה לכל, שזהו הענין דהלכות פסוקות – לימוד ספר הלכות – ספר היד להרמב"ם, שענינו "הלכות הלכות" ללא טעמי ההלכות (שבלימוד הטעמים ישנם חילוקים מן הקצה אל הקצה). ואע"פ שגם השו"ע של ה"בית יוסף" ענינו הלכות פסוקות, הרי לפעמים הובאו ב' דעות בלי לדעת פס"ד ברור, משא"כ בספר היד להרמב"ם. ועי"ז, האחדות בין בנ"י תהי' בענין עיקרי – תורה, וזה מהווה גם הכנה לגאולה האמיתית והשלימה עפ"י מאחז"ל "אין הגלויות מתכנסות אלא בזכות המשניות" – הלכות פסוקות. אופן לימוד הרמב"ם צ"ל לכל לראש להבין את ההלכות כפשוטן, וללמדן על הסדר, ורק אח"כ באופן של "לאפשא לה". ויה"ר שיתוספו אלו שיקבלו על עצמם קביעות עתים – בזמן ובנפש – בלימוד ספר הרמב"ם, ולהשפיע כך עם על אחרים.ג' חלקים משיחת אור ליום ג' פ' שלח, י"ב סיון ה'תשד"מ ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=03-02-2026 Synopsis It was recently proposed to unite the entire Jewish people through the study of a single part of Torah – something that is equal to all – the Rambam's Sefer HaYad, a sefer of “individual halachos” without the reasons behind them (because when it comes to the reasons, there are differences between one Jew and another, and from one extreme to the other). This way, the Jewish people will be united in something fundamental – Torah – and this also serves as a preparation for the true and complete Redemption, as our Sages taught, “The exiles will be gathered only in the merit of the Mishnayos” (i.e., halachic rulings). Rambam should be studied first and foremost in such a way as to understand the plain meaning of the halachos, and in order; only afterwards should one study it in a manner of “increasing in it.” May it be Hashem's will that more people join in accepting this upon themselves, to set fixed times – fixed in time and fixed in the soul – for the study of Rambam, and to influence others to do the same.3 excerpts from sichah of Monday night, parashas Shelach, 12 Sivan 5744 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=03-02-2026 לע"נ מרת גאלדע רחל בת ר' חייב צבי ע"ה הרשקוביץ ליום היארצייט שלה ט"ז שבט. ת.נ.צ.ב.ה.

התוכן סיום הרמב"ם וביאור הלכה האחרונה ברמב"ם: "ובאותו הזמן [שתהי' מציאות הזמן וגדרי העולם, וביחד עם זה יהיו חדורים בהגילויים דימות המשיח], לא יהי' שם לא רעב ולא מלחמה [גם לא בנוגע לאכילה ושתי' רוחניים ומלחמה דקדושה] ולא קנאה ותחרות [גם של קדושה – חידוש גדול, כי הרי מצינו שלעת"ל "כאו"א נכוה מחופתו של חבירו", שזהו"ע הקשור לכאו' עם קנאה דקדושה], שהטובה תהי' מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר ["טובה" ו"מעדנים" כפשוטם בריבוי מופלג, ועד"ז ברוחניות], ולא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד [אע"פ שישנו "עולם" מלשון "העלם והסתר", שלכן יש צורך ב"עסק" ומסחר, כי ע"י הירידה למטה נעשית עלי' גדולה ביותר, אעפ"כ תהי' הידעה בהוי', בלבד], ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים [מכיון שיהיו פנויים בתורה וחכמתה, ואז יקבלו שכר על עבודתם בזמן הגלות] וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם [הדרגא ד"בורא", דרגת האלקות דעולם הבריאה, נעשית בהישג-יד (ע"י ההשגה) דה"אדם", מכיון שהוא "אדמה לעליון" שלמע' מזה וכו'], שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' [ומוסיף גם סיום הפסוק – דלא כבהל' תשובה] כמים לים מכסים" [שמורה על ביטול לגמרי].משיחת עשרה בטבת – יהפך לשמחה – ה'תשמ"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=02-02-2026 Synopsis The final halacha in Rambam states: “In that era (meaning the world and the boundaries of the time and space will still exist, but they will be permeated with the revelation of the days of Moshiach) there will be neither hunger nor war (not even spiritual hunger or thirst, nor wars of holiness), neither envy nor competition (not even envy of holiness, which is a novelty because we know that in the future, “each one will be burned by the canopy of his fellow,” which seemingly relates to envy of holiness), for good will flow in abundance and all the delights will be freely available as dust (abundant good and delights in both physical and spiritual matters). The occupation of the entire world will be solely to know Hashem (although there will still be a “world,” meaning concealment and hiddenness, which is why there will be a need for “occupation” and commerce, nevertheless the only pursuit will be knowledge of Hashem). Therefore, the Jews will be great sages (because they will be free to focus on the Torah and its wisdom, and they will receive the reward for their service during the time of exile) and know the (most) hidden matters, grasping the knowledge of their Creator according to the full extent of human potential (the level of the world of Beriah will be grasped by “man,” because man emulates the Supernal Man) as the verse states: ‘The world will be filled with the knowledge of Hashem (and the Rambam adds the end of the verse, unlike in the Laws of Teshuvah) as the waters cover the ocean bed' (total bitul).”Excerpt from sichah of 10 Teves 5749 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=02-02-2026

התוכן עה"פ בחמישי דפ' בשלח "הנני ממטיר לכם מן מן השמים.. למען אנסנו הילך בתורתי או לא", איתא במדרש "מכאן שלא ניתנה תורה [לידרוש] אלא לאוכלי המן"! וצ"ל: הענין ד"אוכלי המן" בזמננו קאי על אלו שאין להם טירדת הפרנסה, בדוגמת אוכלי המן שראו כל יום איך שה' ממלא צרכיהם וכו', והרי כאו"א מחוייב בתלמוד תורה?! ויובן זה עפמ"ש בגמ' [ע"ז יט.] עה"פ "בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה" - "בתחילה נקראת על שמו של הקב"ה ולבסוף נקראת על שמו". והיינו, שלימוד התורה יכול להיות באופן שלומדים תורתו של ה' או באופן, נעלה יותר, שהתורה נעשית "תורתו" של האדם. וזהו דיוק הלשון "לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן": למי ניתנת התורה (כי "נותן התורה" לשון הווה - כל פעם שלומד תורה ה"ז נתינת התורה כבתחילה) באופן שתקרא "על שמו", "ובתורתו יהגה", ה"ז דוקא ל"אוכלי המן" - למי שבשעה שמתיישב ללמוד תורה אין לו שום מחשבות המבלבלות (גם לא מחשבות בנוגע לפרנסה שמחוייב בזה)! וזהו לימוד התורה בשלימותו!ב' חלקים משיחת י' שבט ה'תשכ"ז ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=30-01-2026 Synopsis On the verse (in chamishi of parashas Beshalach), “…I am going to rain down bread for you from the sky…to test them as to whether or not they will follow My Torah,” the Midrash states: “From here we learn that the Torah was given (to be expounded) only to those who ate the mann.” Seemingly, “those who eat the mann” these days refers to those who are free from worries about earning a livelihood (similar to those who ate the mann in the desert, who saw clearly that Hashem fulfilled their needs every day etc.). But seemingly, everyone is obligated in the mitzvah of Torah study? This can be understood based on the Gemara's explanation of the verse, “His desire is in Hashem's Torah, and in his Torah he meditates day and night” – “At first it is called by the name of the Holy One, blessed be He, but in the end it is called by one's own name.” Meaning, one can learn Torah as Hashem's Torah, or in a higher manner, where it becomes the person's Torah – “his Torah.” This is why it says, “The Torah was given only to those who ate the mann”: to whom is the Torah “given” (and every time one learns Torah, it is given anew, which is why we call Hashem the “Giver of the Torah” in the present tense), in such a way that it becomes his – only to those who “eat the mann” – those who sit down to learn without any distracting thoughts (not even thoughts about earning a livelihood, which is an obligation of the Torah). This is the ultimate form of Torah study.2 excerpts from sichah of 10 Shevat 5727 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=30-01-2026 לזכות הרה"ת ר' יהושע בן עטא דבורה שי' ליום ההולדת שלו י"ב שבט לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות*לזכות מרת שרה ברכה בת חנה רבקה שתחי' ליום ההולדת שלה י"ג שבטלשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

The Haftarah of Parshas Beshalach is the Song of Devorah (a woman) because women suffered more deeply under Pharaoh's decree against children, and therefore their joy in the redemption was greater than that of the men. Unlike Pharaoh, who stood between the Jews and their past (Egypt), Amalek stood between the Jews and their future (Torah), teaching us that while we rely on God to handle physical threats, we must fight with every ounce of our own strength against apathy or anything that cools our excitement for holiness. The "New Year for Trees" reminds us that true growth is defined by our ability to produce "fruits"—students and influence—that actually reveal their potential in the world. This class, taught by Rabbi Shais Taub, is based on Parshas Beshalach in Likkutei Sichos Vol. 1.

The Jewish people displayed immense courage by keeping the Egyptian deity (a sheep) in their homes for four days, teaching us that redemption comes from performing Mitzvos with pride and without fear. The difference between the letters Hey (Matzah) and Ches (Chametz) illustrates how humility allows for teshuvah. The Frierdiker Rebbe's unique approach was characterized by "going big" in actuality and prioritizing material aid to others as a necessary vessel for spiritual influence, rather than starting with rebuke. Amidst the confusion at the Red Sea, Nachshon ben Aminadav taught us to ignore the debates of competing factions and move decisively toward the goal even if it requires self-sacrifice. Biographical stories about the Frierdiker Rebbe, including his grandfather's prediction at his bris, receiving a "Chassidic kiss" (a Maamar) from his father, and being designated as a successor at age 17. This class, taught by Rabbi Shais Taub, is based on Parshas Bo in Likkutei Sichos Vol. 1.

The plagues of Blood and Frogs teach us the way out of personal and collective Mitzrayim. Once Hashem announced the redemption, it became an irreversible reality—like an arrow already fired—because a good divine promise is never withdrawn, and our task is to live with the certainty that geulah is already present, awaiting revelation. This class, taught by Rabbi Shais Taub, is based on Parshas Vaeira in Likkutei Sichos Vol. 1.

Pharaoh's decree to drown the boys and the girls live is seen in our day as well. The Haggadah's identification of "Amalenu" as “the children” teaches that toil is inherent to parenting. In a time of spiritual emergency, the model of Yehoshua ben Gamla teaches that preserving Torah demands mesiras nefesh from everyone, setting aside honor and comfort to educate the next generation. The Alter Rebbe teaches that by exerting ourselves in Torah study, we exchange the suffering of exile for spiritual labor. This class, taught by Rabbi Shais Taub, is based on Parshas Shmos in Likkutei Sichos Vol. 1.

The blessings of Asher teach that Kabbalas Ol (subservience/action, represented by the "foot") is not merely a stepping stone to Intellect (oil), but is actually the foundation that supports and surpasses it, granting the unique power to "gather lost souls" that the holier tribes cannot reach. The Midrash stating that Asher's "beautiful daughters married High Priests" teaches that through the humble "foot-work" of Kabbalas Ol (Asher), a parent merits to raise children of such spiritual caliber that—like the "one child" Isaac—a single one of them provides more Nachas and spiritual impact than a multitude. This class, taught by Rabbi Shais Taub, is based on Parshas Vayechi in Likkutei Sichos Vol. 1.